המפתח לעיצוב
אוקי סאטו שואב את הרעיונות שלו משיחות עם הלקוח. לאחד הוא עיצב בית שיתאים במיוחד לצפייה במופע זיקוקים שנתי, לאחר בית שבתוכו אזוב יבש המתכתב עם הירוק שבחוץ, ובית אחר הוא פשוט הכניס למגירה
אוקי סאטו (Oki Sato) הוא בעליו של סטודיו קטן בטוקיו, שהפך לשם החם בעולם העיצוב. יעידו על כך החשיפה התקשורתית העצומה שזכתה לה החנות שעיצב בטוקיו לאופנאי איסי מיאקי, או חלל התצוגה לחברת 361 מעלות בגודל 3X9 מטר. הסטודיו שלו ננדו (Nendo), שבו עשרה עובדים, שולח ידיים גם לפרויקטים של אדריכלות, עיצוב מוצר, ריהוט, תקשורת חזותית ואפילו עיצוב תערוכות. מצבורי היצירתיות והדמיון שלו הפכו את סאטו בתוך עשר שנים למעצב המסקרן בתעשייה. החדשנות מתבטאת בין השאר בבחירת חומרים, צבעים וטכנולוגיות באופן מעורר פליאה.
"האילוצים הטבועים בכל פרויקט משפיעים על טבעו", אומר סאטו בראיון, "בשבילנו הסיפור שמאחורי העיצוב חשוב יותר מהעיצוב עצמו".
מהיכן באים הרעיונות, המחשבה על המרקם הנכון, הצורה הגיאומטרית, החומרים והצבעים? אתם מתבודדים במעבדה? יוצאים לשטח? צמודים לדרישות הלקוח?
"על פי רוב אנחנו מקבלים את הרעיונות תוך כדי שיחות עם הלקוחות. אנחנו יושבים איתם שעות ומדברים עד שמוצאים את המפתח לעיצוב".
יפן היא ארץ בעלת מסורת תרבותית ואדריכלית עשירה, לצד שיאים של טכנולוגיה עכשווית. ממה אתה מושפע יותר בעבודתך?
"אנחנו מושפעים בעבודותינו מכל כך הרבה מידע מכל העולם. אני לא יודע מה חלקה של האדריכלות היפנית בתוך כל זה, אבל אני חש שלטכנולוגיה יש היכולת לשנות את העיצוב העכשווי באופן קיצוני".
אתה חושב שיש איזו מוסכמה מוטעית לגבי אדריכלות יפנית?
"כן, המוסכמה הגורפת שעיצוב יפני בכלל, ולא רק אדריכלות, הוא פשוט ושקט".
מה ההבדל בינך לבין אדריכלים מערביים?
"על פי רוב אדריכלים מערביים הם יותר קונספטואליים. לעומתם, אדריכלים יפנים הם כמו בעלי מקצוע, אומנים. אנחנו מקדישים מחשבה ותשומת לב לפרטים קטנים ביותר".
ומה מאפיין את הסגנון האישי שלך?
"הפילוסופיה היא לתת לאנשים רגע קטן של '!'", עונה סאטו ומשרטט סימן קריאה.
סאטו היה שמח לתכנן בישראל מוזיאון או מלון. עד הגשמת החזון, אפשר להסתפק במנורה בעיצובו, המוצגת בימים אלה בתערוכה "מצב הדברים" במוזיאון העיצוב חולון. המנורה, כמה אופייני, חוקרת את גבולות העיצוב והחומר תוך כדי השימוש בה: המתכת משנה את צורתה ומתרחבת כאשר היא מתחממת.
בית אזוב (Moss House)
תאריך: 2008
מקום: נהר שיבויה, טוקיו
שטח בנוי: 60 מ"ר
שטח המגרש: 90 מ"ר
מספר דיירים: 2
שיפוץ של בית עץ ישן שמחלונותיו נשקף הנהר. עורקי טחב מעטרים את גדות הנהר, וסאטו החליט לחבר בין חוץ לפנים והניח עיטורי אזוב יבשים על הקירות, המשקופים והידיות בבית. "כך מאחדים את החלל כולו, ואף קושרים בין חדש לישן", הוא אומר, "אזוב מזכיר במראהו טפט, ספק מלאכותי ספק טבעי".
בית זיקוקים (Fireworks House)
תאריך: 2005
מקום: חבל שיצ'יבו, יפן
שטח בנוי: 71 מ"ר
שטח המגרש: 71 מ"ר
מספר דיירים: 1
הקומה השנייה בבית המגורים תוכננה למטרה אחת: צפייה נלהבת בפסטיבל זיקוקים הנערך במקום מדי דצמבר. הדיירת, המרותקת לביתה, יכולה לארח את מכריה בלי לצאת מהבית. "אמנם רק פעם בשנה, אבל הבית מחזק את הקשרים בין בני המשפחה והחברים", אומר סאטו. גג הזכוכית משקיף לעבר הזיקוקים והופך את הקומה למעין במה מוגבהת ונוחה לתצפית. בקומה התחתונה נמצאים חדרי המגורים.
בית ספרים (Book House)
תאריך: 2005
מקום: טוקיו
שטח בנוי: 70 מ"ר
שטח המגרש: 70 מ"ר
מספר דיירים: 1
קירות הבית עשויים מחיצות פיברגלס חצי שקופות. לאורכן תלויים מדפים, וספרים מונחים עליהם - אבל מבחוץ. במשך היום אור רך חודר פנימה מבעד לספרים, ולעת ערב הבית עצמו מפיץ אור על סביבתו. הספרים אמורים להסתיר ולהגן על הפרטיות. ומה יגן עליהם? דלתות הזזה נעות על המסילה המקיפה את הבית וסוגרות אותו כמו קופסה.
בית היי! (Uehi! House) — קריאת שלום ביפנית
תאריך: 2005
מקום: טוקיו
שטח בנוי: 52 מ"ר
שטח המגרש: 123 מ"ר
מספר דיירים: 4
זוג מורים לאיטלקית ביקש לכלול בביתו חלל ציבורי גדול לפעילות לימודית, הכוללת הקרנת סרטים ומסיבות, וכן חלל פרטי להם ולשני ילדיהם. סאטו ניצל את הגובה הרב בשטח שעמד לרשותם, והקצה את מרכז הבית לסלון וחדר אוכל עם תקרה גבוהה. מסביב נמצאים חדרים, ושני גרמי מדרגות מקשרים ביניהם. החלונות הפנימיים מאפשרים לדיירים לקרוא זה לזה כאילו היו שכנים ברחוב אחורי בנאפולי, ומכאן שמו של הבית, "היי!".
בית מגירה (Drawer House)
תאריך: 2003
מקום: טוקיו
שטח בנוי: 64 מ"ר
שטח המגרש: 163 מ"ר
מספר דיירים: 6
פתרון מתוחכם למצוקת המקום בטוקיו: פונקציות המגורים מוחבאות מאחורי הקיר, ואפשר לשלוף אותן כמו מגירה. החלל יכול להתמלא או להתרוקן מתכולתו במהירות ולהתגמש על פי הצרכים של דיירי הבית.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה