התקדים של רוני יצחקי

החלטה תקדימית ומהפכנית של רשות ני"ע, שעוררה את זעמם של בעלי שליטה רבים במשק הישראלי, נחשפה בשבוע שעבר בדיווח שהוציאה חברת רודמקושבשליטת רוני יצחקי. משמעותה של ההחלטה היא הרחבה מהותית של המושג "עניין אישי", כך שעסקאות רבות יותר יוגדרו כעסקאות בעלי עניין, וככאלה ידרשו אישור מיוחד של בעלי המניות מקרב הציבור, מה שעשוי לטרפד אותן.

בראשית 2008 הודיעה רודמקו כי היא רוכשת ב־3 מיליון יורו 25% מפעילות עסקית פרטית ברומניה של העברת מכולות על הדנובה, שאותה ניהל איש עסקים בשם אביחי סטולרו. לאחר מכן יצקה רודמקו את הפעילות הזו לתוך שלד בורסאי שרכשה, שעונה היום לשם מיינרום.

העניק לרוכש הלוואות

העסקה אושרה רק בדירקטוריון רודמקו, כאשר יצחקי, בעל השליטה, חשף בפני הדירקטוריון "למען הזהירות" כי אחותו, מישאלה שולמן, מקיימת קשרים עסקיים עם סטולרו. עם זאת, מכיוון ששולמן אינה מקיימת כל קשר עסקי עם יצחקי, נטען בפני הדירקטוריון כי אין כאן עסקה בין חברה לבין בעל השליטה בה, או בין החברה לאדם שלישי, שלבעל השליטה בחברה יש בו עניין אישי, וככזו היא דורשת אישור מיוחד של בעלי המניות הלא נגועים מקרב הציבור.

אך הפלא ופלא, במהלך בדיקה שגרתית שביצעה רשות ני"ע התברר כי יצחקי לא דיווח לדירקטוריון על קשרים נוספים שהיו לו עם סטולרו.

מתברר כי החל מ־2003 העניק יצחקי לסטולרו הלוואות בהיקף מצטבר של 6.5 מיליון יורו. יתרה מכך, בסוף דצמבר 2007, שבועות ספורים לפני סגירת העסקה של רודמקו עם סטולרו, חתמו סטולרו ויצחקי על הסכם, שלפיו סטולרו ייתן ליצחקי כנגד ההלוואות נכסי נדל"ן ברומניה, ששוויים מוערך ב־7 מיליון יורו, כחצי מיליון יורו יותר משווי החוב. העברת נכסי הנדל"ן בוצעה בפועל רק באמצע 2008, לאחר שהעסקה למכירת הפעילות שנוצקה למיינרום כבר נסגרה.

היעדר הדיווח מצדו של יצחקי לדירקטוריון על טיב קשריו הנוספים עם סטולרו עורר שאלות רבות, ופתח למעשה דיון משפטי מפולפל בסוגיה: האם עצם קיומם של קשרים עסקיים בין בעל שליטה לגוף שעמו מתקשרת החברה שבשליטתו יוצרים עניין אישי לבעל השליטה? שאלה זו מעולם לא נידונה. הטיעון של יצחקי היה כי סוגיית ההלוואות הסתיימה עם החתימה על הסכם העברת הנדל"ן, וכי מכירת הפעילות בדנובה היא עסקה חדשה ומנותקת.

רודמקו אף מיהרה לגייס לטובתה חוות דעת מטעמו של עו"ד רם כספי, שלפיה אין מדובר בעסקת בעלי עניין. יצחקי לא הסתפק בזאת, וקיבל חוות דעת נוספת ממשרד עו"ד גולדפרב־לוי־ערן ובה אותה טענה בדיוק. אבל רשות ני"ע סברה אחרת.

רק בנוגע להצבעה

עד כה התייחסו בפסיקה בסוגיית העניין האישי רק למקרים שבהם בעל מניות מבקש להצביע בעד אישור עסקה, ומבקשים שלא לספור את קולו מטעמים של עניין אישי בעסקה.

לא מזמן הרחיבה הרשות את סוגיית בעלי העניין - במסגרת פרשת מתן הסיוע הכספי של החברה לישראל של האחים עופר לחברה־הבת צים. הרשות ציינה אז כי בנק לאומי, שהחזיק שיעור נמוך יחסית ממניות החברה לישראל, הוא בעל עניין, ואין לספור את קולו בהצבעה על הזרמת כספי הסיוע, וזאת מכוח קשרים עסקיים מתמשכים ומהותיים בין הבנק לבין האחים העופר.

המקרה של רודמקו חשף לראשונה את הצד השני של המתרס: האם במקרה הפוך, שבו בנק לאומי יתקשר בעסקה עם חברה שבשליטת האחים עופר, יגדירו כי לבעל השליטה (האחים עופר) יש עניין אישי בעסקה, ויידרש לה אישור מיוחד של בעלי מניות המיעוט, וזאת מכוח הקשרים העסקיים הענפים בין הצדדים? הרי לכאורה, האחים עופר לא יבצעו עסקה רעה שתפגע בחברה שנמצאת בשליטתם, כי הם עצמם, כבעלי המניות העיקריים, עשויים להיפגע ממנה.

עם זאת, החשש הוא שבכובעם כאנשים פרטיים הם יוכלו להשיג הטבות גדולות יותר, שאותן ישלשלו במאה אחוז לכיסם, בעוד שבכובעם כבעלי שליטה הפגיעה תהיה רק לפי שיעור אחזקותיהם בחברה הציבורית.

כך, למשל, יכול להיווצר מצב תיאורטי שלפיו החברה שבשליטת האחים עופר תבצע עסקת הלוואה פחות טובה (עם ריבית גבוהה, נניח) עם בנק לאומי, שאת השלכותיה הם יחלקו עם הציבור, מתוך ידיעה שבכובעם הפרטי כלוקחי אשראי מהבנק הם יזכו לתנאים טובים יותר מול הבנק, מכוח הקשרים העסקיים הענשלהם.

ובהקבלה לרודמקו, סימני שאלה עלולים להיווצר במצב שבו יצחקי יבקש להוציא לפועל עסקה באמצעות רודמקו עם צד שלישי, שייתכן שאינה אידיאלית, מתוך ידיעה כי בכובעו הפרטי עשוי הדבר להיטיב עמו, למשל באמצעות קבלת תמורה גבוהה יותר להלוואה שהעניק בכובעו הפרטי.

אמנם הוא עלול להיפגע מעסקה שכזו בכובעו כבעל השליטה ברודמקו, אך כאמור, בחברה הציבורית הוא חולק את הנטל עם הציבור, בעוד שבכובעו הפרטי הרווח הוא מאה אחוז שלו.

רשות ני"ע בחרה שלא לנקוט סנקציה פלילית נגד יצחקי, בין השאר לנוכח התקדימיות של הכרעתה. עם זאת, יצחקי הבין את ההשלכות של ההכרעה. הפעילות שנרכשה מסטולרו בתמורה לכ־3 מיליון יורו, ומוחזקת על ידי מיינרום, לא הוכיחה את עצמה, והיא שווה היום כ־9.5 מיליון שקל בלבד.

ליצחקי היה ברור ששום דירקטוריון שפוי לא יאשר בדיעבד עסקה, שברור לו כעת שאינה כדאית. על כן הוא עשה מהלך ראוי, ורכש בכובעו הפרטי את הפעילות תמורת 3.5 מיליון יורו, ודה פקטו החזיר את המצב לקדמותו.

כעת נותר לראות כיצד יגיבו בעלי שליטה אחרים להכרעה התקדימית של הרשות, והאם מעתה תרעד להם היד לפני שהם חותמים על עסקאות דומות, שריח רע נודף מהן, ללא בדיקה אם מדובר בעסקה הדורשת אישור מיוחד של הציבור.

יתרה מכך, מעניין יהיה לראות האם הכרעת הרשות תאותגר על ידי פנייה לערכאות המשפטיות כדי לערער עליה.