פרשנות: כמו לא היתה הפרטיות זכות יסוד

פעילות של הרשות להלבנת הון מאז הוקמה ב-2002 זוכה להערכה רבה בקרב גורמים ששלטון החוק יקר להם. אל הרשות זורם מידע מקיף על מספר רב של אזרחים, כדי שתוכל לאתר כספים שמקורם בעבירות על החוק וכספים שיעדם סיוע לטרור. זאת אולי הסיבה לכך שפעילות הרשות אינה הדוגמה הראשונה שניתנת כאשר עולה השאלה עד כמה מהווה השלטון בארץ "אח גדול".

בימים אלה, הרחק מאור הזרקורים, מקדמת ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת הצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון, שרק תגביר את הכוח של הרשות. על פי ההצעה מידע רב יותר יזרום אל הרשות וגורמים רבים יותר יחלקו בו. ההסברים לשינוי הם הצורך להתאים את החקיקה לדרישות הארגונים הבינלאומיים העוסקים בעניין, כמו גם שיפור האכיפה בתוך ישראל.

לא כולם עבריינים

נכון להיום המשטרה (לצד השב"כ) היא השולטת המרכזית במידע שבידי הרשות להלבנת הון והיא המחליטה אם לפתוח בחקירה בנושאי הלבנת הון. אם תתקבל ההצעה יוכלו ליהנות מהמידע גם גופים כמו המוסד, אמ"ן, מצ"ח, מח"ש, המפקח על הבנקים וגופים דומים נוספים. המידע יזרום בין הרשויות השונות לבין עצמן כמעט ללא כל הגבלה.

ההצעה עוסקת גם בהגברת האכיפה על הגופים שאמורים להעביר מידע לרשות, דוגמת בנקים, גופים החברים בבורסה לניירות ערך, מבטחים וסוכני ביטוח, מנהלי קופות גמל ודומיהם. גופים אלה יהיו חשופים במידה רבה יותר ללחץ שמטרתו הגברת היקף המידע העובר. קשת הגופים שיהיו מחויבים במתן מידע לרשות לאיסור הלבנת הון מיועדת להתרחב אף היא ולכלול לצד הגופים החדשים שלהם היא מחויבת להעביר מידע כמעט כל גוף ציבורי.

התגובה המיידית להצעה כזו היא תחושת רווחה מהשיפור באכיפת החוק ובמאבק בפשיעה ובטרור. אלא שעיון מפורט בהצעה מעלה גם שאלות קשות על כך ש"האח הגדול" מביט עלינו מלמעלה ורואה כל פעולה שאנו עושים, הפעם בתחום הפיננסי.

השאלה היא כמובן עד כמה מוצדקת הפגיעה בפרטיות שלנו ועד כמה היא מידתית. המידע הרגיש שיצטבר על האזרחים הוא ברובו שיגרתי לגמרי, ועצם הצטברותו היא שחושפת במרבית המקרים חשד המצדיק חקירה. במקרים כאלה הפגיעה בפרטיות תימצא מוצדקת, אך מה על מרבית האזרחים שפרטיותם נרמסת למרות שלא ביצעו שום עבירה?

עוצמת הרשות להלבנת הון מתבטאת גם בסמכויות הרבות שלה אל מול הגופים מוסרי המידע, הניצבים בפני דילמה: למרות שהם אינם ששים למסור מידע על לקוחותיהם, הימנעות ממסירת המידע עלולה להעמיד אותם בפני אישום פלילי. ממש כך.

להתחשב בחוק היסוד

בתוך הסבך שהמתואר כאן הוא רק קצה קצהו, אין בחוק ולו אזכור אחד של המילה "פרטיות". הרשות להלבנת הון והגופים האחרים הנהנים מ"חגיגת" המידע אינם מחויבים לשקול את מידת הפגיעה בפרטיות האזרחים מול השיקולים שבבסיס החוק. הפרטיות כמו כלל אינה זכות יסוד.

בימים שבהם הכנסת נדרכת כאשר בית המשפט העליון מבטל סעיף בחוק לאחר שמצא שזכות המצויה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו נפגעה באופן בלתי מידתי, ראוי יהיה שתעמיד אל מול עיניה את חוק היסוד. אז יוכלו חברי הכנסת לשים לב שגם לזכות לפרטיות יש שם מקום של כבוד, ולעמוד על המשמר כדי שהפגיעה בזכות אכן תהיה מידתית. כך נימנע מלהגיע לבג"ץ גם בהקשר זה.

הכותב הינו מומחה בדיני תקשורת, מחבר הספר "ההגנה על הפרטיות בישראל" ויו"ר ועדת הגנת הפרטיות בלשכת עורכי הדין