החוקים שנשארו בצד: כל ההחמצות של הכנסת

ממשיכים לבזבז 

 

ממשלת נתניהו-ליברמן-ישי-ברק שלוחת הרסן שלחה השנה לבית הקברות חוקים רבים שיכלו לתרום למלחמה בבזבוז כספי ציבור, ולהציב חסמים בין הנבחרים לקופונים השמנים שהם רוצים לגזור בתום החיים הפוליטיים. הנה קומץ דוגמאות להצעות חוק שהממשלה דחתה השנה:

-הטלת סנקציות אישיות על "חגיגות שכר" בגופים המתוקצבים על ידי המדינה

- ריכוך מצנחי הזהב בחברות ציבוריות,

-התקנת תקופת צינון לראשי ממשלה

 -פיקוח על הוצאות שרים בחו"ל וזאת למרות דו"ח חריף של המבקר על עלילות שר הביטחון בפריז.

- חשיפת הונם של נבחרי ציבור גם לאחר שסיימו את כהונתם

הממשלה המדושנת עולה לנו הרבה מאוד כסף גם מבלי להיכנס לשחיתויות. עלות אבטחת השרים בלבד מתקרבת למאה מיליון שקל לשנה. שלא לדבר על הוצאות לשכה, שכר מנכ"לים והעסקת צוותים שאף אחד לא יודע מה הם בדיוק עושים.

ממשיכים להסתיר

ועדת השרים לענייני חקיקה לא החליטה לחשוף את הפרוטוקולים של ישיבותיה. מדובר בוועדה שחורצת גורלות. שרים ויועצים משפטיים מתכנסים לישיבה כמוסה מדי יום ראשון ופוסקים מהי עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק. זאת התחנה היחידה במסלול החקיקה שלא למדתם עליה בשיעורי אזרחות, והיא גם החשובה ביותר. כך לא ניתן לדעת אם הסיבות לדחיית הצעות החוק הן ענייניות או נגועות בשיקולים זרים. כתוצאה, הישיבות מלאות באנטי קליימקסים מביכים בצורת ביטול של הצעות חוק מהפכניות - מבלי שאנו יודעים למה.

גם משרד האוצר לא יצא מהעולם החשוך של החלטות בסתר. מדי יום מנתבים אנשי האוצר מיליוני שקלים בישיבות אפופות מסתורין בקומה השנייה של הבניין. שר האוצר מסרב להציב חלונות ראווה אל ההחלטות שמשפיעות על האזרחים הרבה יותר מהישיבות האקדמיות ונטולות ההשפעה המתנהלות למראית כל בכנסת.

ממשיכים להציע

יו"ר הכנסת רובי ריבלין לא ניצל את המושב כדי להטיל סוף סוף מכסה על הצעות חוק. הוא היה יכול להודות שחברי הכנסת עסוקים בהצעות קיקיוניות ונישתיות. הוא יכול היה להודיע שרוב הח"כים מנסים, במרבית הצעות החוק שהם מגישים, לספק את הלוביסטים שרובצים דרך קבע בלשכות שלהם, את האינטרסים הצרים של קהל בוחרים, או פשוט להכשיר תירוץ לפרסום תמונתם בתקשורת - אבל הוא לא עשה זאת.

ממשיכים להרוויח

הכנסת הנוכחית התייאשה מיצירת מנגנון להשבת השפיות בקביעת משכורות בשוק הפרטי. בעוד שהכנסת הקודמת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק של ח"כ שלי יחימוביץ לקביעת זיקה בין שכר הבכירים בחברות לעובדים הפשוטים, הכנסת הנוכחית הקפיאה אותו. הצעת החוק קובעת כי שכרו של הבכיר ביותר בחברה לא יהיה גבוה מפי 50 משכרו של בעל השכר הנמוך ביותר. אם השכר הנמוך בחברה הוא 4,000 שקלים בחודש, אז לא יעלה שכרו של המנהל על 200 אלף שקלים בחודש. חברה שתבקש לתגמל את המנהל מעבר מכך תיאלץ לשדרג גם את משכורות העובדים הזוטרים. הצעת החוק הזו שוכבת מתחילת הכנסת הנוכחית כאבן שאין לה הופכין - ראש הממשלה, משרד האוצר, רשות המסים, וגופים חזקים במשק מונעים ממנה מלשוב לתחייה.