לא יודעים כלום

נפילת שער היורו מציפה את אחת הדילמות הבולטות בניהול סיכונים: האם לפזר את הסיכון, כאילו איננו יודעים דבר, או לקבל החלטות מושכלות ולבחור אפיקים? הניסיון מראה כי לא ניתן לברוח מההימור וכי כולם עושים זאת במידה מסוימת. אלו שקיבלו החלטות ברורות ואמיצות ונמנעו מחשיפה ליורו, הם שעשו טוב יותר עבור המשקיעים שלהם ועבור החברות עבורן הם מנהלים את החשיפה הפיננסית.

כיצד ישראלים חשופים ליורו?

יש שני גורמים החשופים ליורו: האחד הוא המשקיע הישראלי, שעלול להחזיק בניירות ערך הנסחרים באירופה. השני הוא חברות יצואניות, המוכרות לגוש היורו.

באחרונה פגשתי חברות שאיבדו שנה עסקית שלמה כתוצאה מנפילת שער היורו, אירוע שמשמעותו יכולה להיות הרסנית במונחי השנה כולה: כשמדובר בחברות תעשייתיות, עם שולי רווח נמוכים, המכירות לאירופה יסתיימו בהפסד בדו"ח השנתי.

גם המשקיע הישראלי עלול לספוג מכך נזקים. לשמחתנו, לא כבדים, מכיוון שהשווקים הפיננסיים בעולם עדיין מתומחרים בדולר ולא ביורו. בכל זאת, הבחירה בהשקעות אירופיות, בהשראת נציגי הבנקים האירופים המציפים את שוק ההון המקומי, הביאו לתיקי ההשקעות של המשקיע הישראלי, בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה, גם נכסים צמודי יורו: קרנות השקעה, מכשירים מובנים ומניות של חברות גלובליות הנסחרות בבורסות באירופה.

החלטה בתיק ההשקעות – לא רק "פיזור"

מי שבחר בשנה האחרונה להימנע מהשקעה באירופה ובנכסים אירופיים – קיבל החלטה נכונה. בתמורה, רצוי היה לבחור השקעה בארה"ב ובדולר, שאף שלא התחזק מול השקל, נפל פחות ממרבית המטבעות האחרים.

קל לומר בדיעבד. מי היה מסוגל לעשות זאת? הרי בסוף 2009 רבים הספידו את הכלכלה האמריקאית ואת הדולר והלכו אחר הקריאה הטבעית "לפזר"? מדוע לפזר? שהרי כלום לא ידוע. נכון, אפשר לנסות: הגורמים היוצרים את נפילת היורו ואת הקושי בשוקי ההון האירופיים, היו ככתובת על הקיר כבר לפני חצי שנה. מי שיכול היה להחליט כי הוא הולך כנגד הזרם וכנגד הצורך הטבעי "לפזר", יכול היה לפחות להימנע משילוב של השקעות אירופיות בתיק ההשקעות שלו. לעומתו, מי שבחר שלא לחשוב אלא פשוט "לפזר" ולהשקיע באירופה כמו בשאר המקומות, יכול להציג צידוקים טובים אבל תשואות גרועות.

אף שהמודלים המקובלים תומכים בכך, לא תמיד הפיזור הוא הבחירה הנכונה. אין למנהל הסיכונים או למנהל ההשקעות את הפריבילגיה לומר "אינני יודע, ולכן "נפזר". לא בשביל פיזור בחרו בו, שהרי המשקיע יכול לעשות זאת לבדו ופשוט לפזר את השקעותיו על פני אפיקים שונים באמצעות מכשירים עוקבי מדד, המקובלים מאוד.

ההחלטה של מנהל הסיכונים בחברה: ה"מודל" כעלה תאנה

גם לחברה יש צורך בקבלת החלטות מושכלות עבור בעלי המניות. ברור שבעלי המניות צריכים להיות מודעים להחלטות על רמת החשיפה, תוך התייעצות עם מנהלי הסיכונים שלה: אנשי הכספים ויועציהם.

השקל התחזק בכ-12% מול היורו בתקופה קצרה של כ-4 חודשים. בשלהי 2009, חברות תכננו את פעילותן העסקית מול גוש היורו לפי תקבול צפוי של 5.6 שקל ליורו. היום, בסוף הרבעון הראשון, הן פוגשות שער של 5 שקל בלבד לכל יורו מכירות.

חברות נוטות לפעול לפי ההנחה ש'לא ניתן לדעת כלום'. לפיכך הן "מפזרות" ומגדרות את החשיפה למטבע באופן חלקי ביותר ובשיעור מתון יחסית. אפשר להחליט על גידור בשיעור מתון מתוך החלטה וניתן לגדר באופן מלא, אבל יש לקבל החלטה. ההחלטה היא קשה ולכן חברות בוחרות להימנע ממנה. כיצד? באמצעות "מודל" גידור המניח כי אנו לא יודעים כלום ולכן "נפזר".

במקום לפעול לפי "מודל" המניח כי אנו לא יודעים כלום, על מנהל הסיכונים להגדיר מודל גמיש ודינמי, שמתאים את עצמו למגמות בשוק. הערכת המגמה היא משימה קשה ולעתים בלתי אפשרית, אך גם בלתי נמנעת: אנו עוסקים תדיר בקבלת החלטות השקעה והחלטות פיננסיות בכלל. ניתוח המגמות והמציאות העתידית חייבים להשפיע על הפעולה הפיננסית אותה נבצע עבור החברה.

הכותב הוא מנכ"ל שקל אג'יו ניהול סיכונים והחלטות פיננסיות, מקבוצת שקל