השבוע: סדר עולמי

השבוע הרעיד הטרור את מוסקבה, ובז'נבה דימו את המפץ גדול. אצלנו (לא חשוב מה קורה בעולם) היה ליל סדר.

רוב הערב דיברתי פינית עם אורחים של מישהו שישבו מולי (אני לא דוברת את השפה), מימיני ישב דוד של מישהו שלא דיבר שנה שלמה ומשמאלי דוד של מישהו ששתה את שלושת בקבוקי התירוש של הילדים. הדוד שלא דיבר שנה שלמה לחש לי שהדוד השתיין הוא בוגר אלכוהוליסטים אנונימיים, ואז דודה של מישהו הגישה גפילטע פיש.

כשאמרתי לה שאני לא אוכלת גפילטע פיש היא נעלבה, כאילו אמרתי לה שאני לא מוכנה להקפיא את ההתנחלויות. כשהיא הסתובבה, הדוד שלא דיבר שנה שלמה לחש לי שהיא גרה ליד רמלה. הייתי אמורה להבין מזה את הסיבה להיעלבות.

אבא שלי ישב בראש השולחן וניהל את הסדר. כיוון שהיה פעם מורה, הוא יודע לקרוא יפה, והוא גם מקפיד לקרוא בקול רם בגלל המכשירים, אבל המסובין האחרים, לא רק הפינים, שיבשו את ההגדה. הדוד של מישהו ששתה את התירוש לא הפסיק לתקן אותם. הדוד שלא דיבר שנה לחש לי שהוא היה מורה ללשון, והוא עצמו, זה שלא דיבר שנה שלמה, התפלא שלא הכרתי אותו, כי היה חבר כנסת מטעם הגמלאים. זה לא מנע ממנו לגנוב את האפיקומן ולבקש מאבא שלי מתנה. ייאמר לזכותו של אבא שלי שהוא התייחס לעניין בהומור, אבל הילדים של מי שזה לא יהיה לא צחקו.

לא ארד לפרטי הסעודה כי אין לי עניין להסתכסך עם דודות שאני לא מכירה. אני רק רוצה לספר על שני קינוחי גורמה. גולת הכותרת של הסדר אצלנו היא עוגת שוקולד מצות. אם להיות כנה, מדובר למעשה בחבילת מצות שמודבקות זו לזו בשוקולד מומס. אבא שלי מחכה לערימת החציר המתוקה הזו כל השנה. דודה של מישהי שישבה ליד הפינים לימדה אותם איך שותים אצלנו בפסח מצה עם קפה. היא לקחה ספל עם נס קפה, רגיל לחלוטין, ולתוכה ריסקה חצי מצה. אחרי שהעיסה נספגה דיה היא לעסה את התערובת הלחה ומצמצה בשפתיה. הפינים חשבו שחזרנו שוב למרק עם הקניידלעך, או שהם סתם עשו את עצמם לא מבינים.

לסיום הערב, כשאבא שלי בירך והתכוון שכולם ילכו כבר, דוד של מישהו הוציא אקורדיון. אתם לא מוכרחים להאמין לכל מה שכתבתי, אבל שמץ של אמת יש כאן.

איך היה אצלכם?