שכחנו מהסיכון

מי לא זוכר את שנת 2002, בה רבים סברו כי ישראל על פי תהום. אז, השקל נחלש והתקרב ל-5 שקלים לדולר עקב בריחת כספים לחו"ל, בעיקר של ישראלים שהבריחו את כספם מהמדינה, "לחוף מבטחים". היום, כעבור 8 שנים בלבד, ישראל נתפסת בעיני עצמה ובעיני העולם כמקום אטרקטיבי ויציב לצורכי השקעה.

בשנים עברו, ישראל נחשבה כמדינה בעלת סיכון גבוה. הסיבה לכך היתה ברורה: רצף אכזרי של מלחמות קשות יחסית לפחות אחת בעשור. הסיכון נראה גבוה עוד יותר למי שהשקיף מרחוק, קרי - משקיעים זרים. בשנים האחרונות האווירה החיובית כלפי הכלכלה, שוקי ההון והמטבע המקומיים השכיחה לחלוטין את הסוגיה הגיאופוליטית הקשורה במצבנו האיזורי. קשה מאוד שלא להתפעם מכך שמדינה החיה תחת איום מתמשך מצד שכנותיה מהווה גורם משיכה לכסף מהעולם.

המושג "סיכון גיאופוליטי" הוא מורכב, אך אתייחס לשניים ממרכיביו הבולטים: מרכיב היציבות הפוליטית ומרכיב הסיכון האיזורי, הנובע מהמיקום הגיאוגרפי. מבחינה פוליטית פנימית, ישראל היא באמת מדינה יציבה ובעלת סיכון נמוך. אף שמדובר במדינה עם חילופי שלטון תכופים, שאף ראתה רצח ראש ממשלה - בפועל, קיימת אצלנו יציבות ורציפות.

המרכיב השני הוא הסיכון הקיומי/ביטחוני. גם כאן ישראל הפכה למדינה יציבה ועמידה ואפילו נתפסת כ"חזקה". זעזועים רבים לא הפילו אותנו והמדינה עדיין משקיעה בעצמתה הצבאית כ-25% מתקציבה. הדבר לא נעלם מעיני המשקיעים בעולם, כפי שניתן לראות בגרף הבא. 

הגרף מראה את שער השקל ואת מדד ת"א 25 מול שלושת העימותים הצבאיים האחרונים שחווינו באיזור: הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, מלחמת לבנון השניה ומבצע "עופרת יצוקה". בשלושת האירועים נראה ששני השווקים המקומיים מגיבים במתינות, אם בכלל - ומתאוששים במהרה.

התוצאה: הזרים מצביעים ברגליים ונוהרים לשוק המקומי. מבחינתם, מה כבר יכול להיות? לכל היותר אנו נסבול מעימות צבאי עם עשרות או מאות הרוגים ונזק משקי כבד, ואילו הם יחוו מכה קלה בתיק הפיננסי.

בכל זאת, יש סיכון גבוה

למרות זאת – וסליחה שאנו מקלקלים קצת את השמחה - הסיכון הגיאופוליטי אצלנו קיים, ולא ניתן להתעלם ממנו. נמנה כמה מהסיכונים הבולטים:

• האיום האיראני ההולך ומתעצם.
• מדיניות ארה"ב כלפי ישראל (כבר אין ספק כי המערכת נפגעה).
• המוטיבציה של חיזבאללה בחזית המתואמת עם סוריה, בהנחיית איראן.
• דעיכת הנשיא מובארק במצרים. חדשות רעות ליציבות האיזור.
• דחיקת ממשלת ישראל לפינה בנושאים מדיניים מרכזיים, דבר היכול להפר את היציבות הפוליטית בישראל.
  

אז סיכונים לא חסרים. עם הפיכתה של ישראל לעובדה קיימת, פחתו המלחמות מול השכנות ונוצרה מוטיבציה של גורמים שאינם מדינות – בעיקר הפלסטינים וחיזבאללה, לזנב בנו. הדבר עלול לערער את היציבות כאן, אולם האיום החמור מכולם הוא ללא ספק האיום האיראני.

אז איך מתכוננים?

 

ראשית, מפזרים את תיק ההשקעות גם להשקעות בחו"ל, בשיעור מורגש מסך הנכסים. כך צריך לנהוג האדם הפרטי, כמו גם המשקיע המוסדי המשקיע עבור הציבור. ההשקעה בחו"ל תגוון גם את המרכיב המטבעי. כאשר יש עליה בפוטנציאל הסיכון – יש לצפות לפיחות השקל ביחס לדולר. יש מקום להגדיל אחזקות המט"ח, תוך הטיה למטבעות המשלמים ריבית.

על חברות יבואניות לגדר את החשיפות לפיחות השקל ביחס למטבעות השונים ובעיקר לדולר. התממשות הסיכון תקפיץ את מחירי היבוא ותגרור נזקים. היציבות הנוכחית הוזילה את עלויות הגידור והדבר תומך ברכישת ההגנות.

ובעיקר – יש להפנים את האפשרות לשינוי בסביבת הסיכון. כולנו זוכרים כי המצב הביטחוני כאן יכול להתערער מעת לעת. במצב זה, היציבות השלטונית יכולה לסייע מאוד אולם עלינו לזכור כי אם רוצים להגדיל את הסיכון בתיק ההשקעות – רצוי לעשות זאת כלפי חו"ל.

 

הכותב הוא מנכ"ל שקל אג'יו ניהול סיכונים והחלטות פיננסיות, מקבוצת שקל