דו"ח טכנולוגי: האייפון הראשון? פג תוקפו

גאדג'ט חדש מכה גאדג'ט ישן

"החזיקו באייפד שלכם. הביטו בו. התפללו אליו. תנו לו לשנות אתכם. ועשו זאת בהקדם, מפני שלפני שתבינו מה קרה אנחנו עומדים להוציא את גרסה מספר 2, שתגרום לזה שבידיכם להיראות כמו ערימת צואה. שלום עליכם". במילים אלו סיים סטיב ג'ובס המזויף את הפוסט החגיגי לכבוד השקת האייפד, וכמו כל חיקוי טוב, קשה להבדיל בינו ובין המקור.

"מצטער, לא". במילים קצרות אלו, סתם סטיב ג'ובס את הגולל על הגרסה הראשונה של האייפון. זוכרים אותו? את ההיסטריה האיומה שפרצה לפני פחות משלוש שנים? ובכן, הגיע זמנו של האייפון הראשון להצטרף לערימת הזבל של ההיסטוריה. התשובה של מנכ"ל אפל התייחסה לשאלה אם האייפון הראשון יוכל להשתמש במערכת ההפעלה iPhone OS 4; אתם יודעים, זו שמסוגלת להפעיל יותר מתוכנה אחת בו זמנית.

כלומר, שלוש שנים בקושי לאחר השקת המכשיר, אפל מתייחסת אליו כמו אל ילד חורג. מיליוני הלקוחות שהשקיעו כסף טוב ברכישתו, צריכים מבחינתה להשקיע עכשיו את הכסף הזה בשדרוג למכשיר חדש. מה שאומר שאם אתם חושבים שההשקעה שלכם באייפון – עד 8,000 שקל בישראל – היא השקעה חד פעמית לשנים ארוכות, חשבו שוב. עוד שנתיים, והשבקון המתוכנן של אפל יעשה את שלו, ותקבלו כל תמריץ אפשרי, עדין ופחות, לרכוש מכשיר חדש.  המכשיר הראשון, אחרי הכל, הוא תמיד גרסת בטא שמטרתה לברר מה לא עובד.

העבדים הנרצעים בחנויות של אפל אומרים, כמובן, ש"זה הוגן לגמרי, שהרי הטכנולוגיה מתקדמת ומודלים ישנים נשארים מאחור". לא יודע. שמתי לב שמיקרוסופט מתכוונת לתמוך בחלונות XP, שיצאה ב-2001, עד 2014. וזאת למרות שהוא מעכב מעבר של משתמשים למערכת ההפעלה החדשה, חלונות 7. כנראה שהמוצרים של אפל אמורים להחזיק פחות. הרבה פחות.

היסטוריה מאוחרת

מוסדות ותיקים משתנים באיטיות, ומוסד פרס פוליצר – על שם ג'וזף פוליצר, שהיה אחראי להידרדרות העיתונות האמריקאית והיה בין השאר מממציאי העיתונות הצהובה, ובערוב ימיו חזר בו מחטאיו הכבדים והקציב כסף לכפרה – הוא לא חריג.

הקשישים שבינינו עשויים לזכור שאתרי חדשות עצמאיים, כאלה שאינם תלויים בעיתונים מודפסים, היו קיימים כבר לפני 15 שנים בערך, אבל השנה היתה הפעם הראשונה שבה הורשו אתרים כאלה להתחרות על פרסי פוליצר היוקרתיים, והם גם זכו בשניים.

הפרס היוקרתי ביותר, פרס פוליצר לעיתונות מדווחת, הוענק לאתר העיתונות שלא למטרת רווח ProPublica, שחשף את פרשת המתות החסד השנויה במחלוקת בבית החולים בניו אורלינס שלאחר ההוריקן קתרינה. הכתבת היתה שרי פינק, והטקסט שלה עורר הדים עצומים בארה"ב, וגרר שאלות – שאין עליהן תשובה ברורה – באשר לאתיקה המתבקשת של רופאים באזורי אסון. הפרס של פרופובליקה עורר עניין, בין השאר משום שהאתר מנסה, כמו כולם, להפוך עופרת לזהב ולמצוא את הנוסחה שתאפשר לאתרי חדשות לשרוד. הפסימיות בקרב עורכים ועיתונאים אמריקאים גדולה – 50% מאמינים שאם לא תימצא תשובה מהירה, העיתון שבו הם עובדים יקרוס.

הפרס השני הוענק לקריקטוריסט של ה-sfgate.com, מארק פיורה, על קריקטורה מונפשת, שמטבע הדברים פורסמה באתר ולא בעיתון.

משחקים במספרים 

מה הנזק האמיתי שגורמת הפיראטיות לכלכלת ארה"ב? אם תשאלו את אנשי ה-Government Accountability Office) GAO), גוף המעקב הבלתי תלוי של הקונגרס האמריקאי, תגלו שהמספרים שמעבירה תעשיית המוזיקה והסרטים במענה לתשובה הזאת היו, בלשון עדינה, לא מדויקים.

מזה שנים, אומר ה-GAO, תעשיית התוכן ניפקה מספרים מחרידים על הנזקים שנגרמים לה מפיראטיות – בין השאר, ניתן היה להאמין שבשנת 2005 לבדה היא הפסידה 2,532,423,425,876,821 דולרים. ואל תשאלו מה קרה ב-2006. אתם לא רוצים לדעת. מספיק יהיה לומר שמנכ"ל דיסני ירד לפת לחם ושמנכ"ל וורנר נראה לאחרונה מקבץ נדבות ברכבת התחתית של אלבקורקי, ניו מקסיקו. אומרים שמנכ"ל EMI נאלץ למכור כליה כדי לסגור את החודש.

ה-GAO מבהיר באופן שאיננו משתמע לשני פנים שלאף אחד אין נתונים על ההיקף האמיתי של הפיראטיות, או על היקף הנזק שהיא גורמת לתעשיות התוכן. אין ספק שיש בעיה, אבל לאף אחד אין נתונים על ההיקף שלה – לא כאלה ששווים את הביטים שהם תופסים, על כל פנים. בהחלט ייתכן שפיראטיות גורמת נזק, והדו"ח מציין שסביר שהנזק עולה על התועלת – אבל הכימות הוא בלתי אפשרי, לפחות בינתיים.

תעשיית התוכן היתה מ ז ו ע ז ע ת, כמובן.

למיטה, בפקודה

דרום קוריאה היא מקום משונה משהו, שבו משחקי מחשב מקוונים הפכו ללהיט חריג בגודלו. כבר דיווחנו על הזוג שטיפח תינוק וירטואלי והזניח עד מוות את התינוקת האמיתית שלו. זה היה מקרה איום במיוחד, אבל לא ראשון מסוגו: כבר היו מקרים של גיימרים מכורים שקרסו לתוך הצג אחרי שעות ארוכות של רביצה מולו. עכשיו מודה הממשלה שהתופעה יוצאת מכלל שליטה, ועל כן היא עוטה את תחפושת האומנת שלה ומנסה לעשות סדר בבלגן.

משרד התרבות, הספורט והתיירות הקוריאני פשוט הכריז על עוצר לילה, ויכריח את השחקנים לבלות שש שעות מטכ"ליות במיטה. או, על כל פנים, לא מול מחשב. על פי בחירתם, השחקנים יכולים לבחור אם שש השעות שלהם יהיו מחצות עד שש בבוקר, מאחת עד שבע, או משתיים עד שמונה. כך או כך, בשעת-הסינדרלה שבחרו לעצמם, החיבור שלהם למשחק יהפוך לדלעת.

כמו כן, שוקלים במשרד מזימה נוספת – כאשר יתברר ששחקן מבלה יותר מדי זמן ברצף מול משחק מקוון, ספקית הרשת שלו תאט את מהירות הגלישה שלו לזו של מהירות התגובה של דובר צה"ל. התרגיל הזה נבדק עכשיו על ארבעה משחקי תפקידים פופולריים והממשלה מתכוונת להרחיב את השטיק ל-15 נוספים. הממשלה, כמסתבר, מכירה את כל הטריקים והיא כבר עובדת על מערכת שמטרתה לזהות משתמשים קטינים שישתמשו בחיבור של ההורים. סביר שצעירים עקשנים יוכלו להפוך להאקרים ולהילחם בממשלה על זכותם להשחית את חייהם לריק, אבל לרוב האנשים אין כוח לזה. במפתיע, להוציא כמה משחקים שהתלוננו שנטפלים אליהם על לא עוול בכפם, נראה שהצעדים לא גוררים מחאה כלשהי שם. פה צעד כזה היה גורר מהפכה, או על כל פנים קבוצה בפייסבוק. 

קצרצרים

ייאמר לזכותם של הנוכלים מחבר העמים וניגריה שלעתים הם מגלים חוש הומור חריג. הגרסה החדשה של דופקה מיועדת למשתמשי תוכנת גניבת התוכן ביטורנט, והיא משחקת על הסיוטים שלהם: היא מציגה לגנב הקטן הודעה קצרה, שאומרת שהוא נתפס כשהוא שואב רכוש לא לו, ושאם הוא רוצה שלא להיגרר לבית משפט מתוקף חוק דרקוני כלשהו, יואיל וישליש לתוכנה כמה ירקרקים.

הבלוגוספירה ממשיכה לעכל את נאומו של מנכ"ל גוגל אריק שמידט בפני ועידת העורכים האמריקאית. מסתבר שמעבר לכך שהוא יילל ארוכות על כך שמקנאים בגוגל בגלל הצלחתה ושבשל כך היא נמצאת על הכוונת של רגולטורים, הוא מצא זמן גם לתקוף את הבלוגוספירה. "אם אי פעם יהיה לכם ספק בצורך בעורך עיתון", התחנף לקהל שלו, "הביטו על עולם הבלוגים. זה כל מה שאתם צריכים לראות". שמידט נמנע מלציין שגוגל היא אחת המקדמות הבולטות של בלוגים – היא בעלת הפלטפורמה הידועה Blogger – ואת העובדה המציקה ההיא, על הבלוג של פלגשו לשעבר שנעלם מהרשת והוחזר נקי מכל התייחסות לשמידט.

ההיסטריה שאחרי פיגועי ה-11 בספטמבר הביאה לטביעת הביטוי "תיאטרון אבטחה": שורה של נהלים שמטרתם לא לאבטח את האזרחים, אלא לגרום להם לחשוב שהם בטוחים. כעת טוען מחקר שחלק ניכר מכללי האבטחה שאנחנו נדרשים להם ברשת – ובעיקר סיסמאות – גם הן צורה של תיאטרון אבטחה, שמתמצה בבזבוז זמנם של המשתמשים. כשהבנק דורש ממכם, למשל, להחליף סיסמה פעם בשלושה חודשים – האם הוא חושב שה"אנלייזר" הקרוב למקום מגוריכם מחזיק בסיסמה שלכם וממתין בסבלנות שיחלפו שלושה חודשים?

נראה שביפן הלכו צעד אחד יותר מדי: המעבדה לרובוטיקה אינטליגנטית באוניברסיטת אוסקה הצליחה לפתח רובוט שנראה כמו אשה – כולל, לדבריהם, עד רמת טון הדיבור והבעות הפנים. המטרה של הרובוט היא להחליף את המזכירות שבכניסה לחברות, ובמקרים קשים במיוחד, גם אחיות בבית חולים. מחירו של הרובוט, ג'מינויד F שמו, הוא כ-70 אלף ליש"ט.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"