שידורי הווידיאו באינטרנט יוצאים משליטה

באחד מימי חודש נובמבר האחרון עמדה קבוצה של בכירי משרד התקשורת במשרדי yes בכפר סבא ולא האמינה. על המסך שמולם הוצג סרט באיכות HD, שלא הגיע מהשידור הלווייני שמפעילה החברה אלא משרת שהעביר אותו על גבי רשת האינטרנט. "אפשר היה כמעט לדמיין את האסימון נופל, אם נהיה ציוריים לרגע", מעיד גורם שהיה נוכח באירוע, "כאשר הם פתאום קלטו שנושא שממנו התעלמו במשך שנים פתאום נוחת מולם".

ניצן חן | צילום: יוסי מימוני

הנושא שאליו מתייחס הגורם הוא שירות ה־VOD על גבי האינטרנט שלyes , אולם הוא רק סימפטום לפירוקו המתקדם של הקונספט הנקרא טלוויזיה ויצירת הגדרות חדשות מבחינה טכנולוגית, פונקציונלית, פיננסית ורגולטורית.

אם עד השנים האחרונות היתה הטלוויזיה מילה שכללה הן את המסך המרובע והן את התוכן המועבר באמצעותו לצופה, הרי שהיכולת להעביר שידורי וידיאו למחשבים אישיים ולטלפונים סלולריים ביצעה את ההפרדה שבין הקופסה לבין התוכן.

מכשירים כ־TIVO (ומקביליו הישראליים, yes מקס ו־HOT מג'יק) ו־Slingbox מאפשרים לנו לצפות בתוכן בשעה הנוחה לנו, ללא קשר למועד השידור המקורי של התוכן, ואף לעשות כן ממרחק של יבשת. שירותי הווידיאו בעולם ובישראל, הגם שרובם עדיין לא פיצחו את הדרך להבטחת הרווח שהיה נהוג בשידורי הטלוויזיה בעשרות השנים האחרונות, הפכו את הצופה למלך, ואת המשדר לנתין המבקש לרצות אותו באמצעות היצע תכנים שאמור לקלוע לטעמו האישי, לא רק המשפחתי והדמוגרפי.

בשטח נרקמים מיזמים לאספקת תוכן על גבי האינטרנט לאוכלוסיות ספציפיות במגזר הרוסי והערבי. שירות Orange Time של חברת פרטנר משדר זה יותר משנה סדרות וסרטים, וכאמור לפני כחודש השיקה yes שירות VOD העושה שימוש בחיבור האינטרנט של הצרכן, ולא רק בתשתית הלוויינית שלה. אתרי הערוצים המסחריים, MAKO של קשת, המיזם המשותף של ynet ורשת, ונענע10, כמו גם האתר המשותף של yes וואלה ומיזם ynet ו־HOT פועלים זה שנים, בגלגולים שונים, להעברת תוכן טלוויזיוני באמצעות דפדפן המחשב.

זקני השבט עוד זוכרים את סדרת הריאליטי "היאכטה" ששודרה באתר בזק בינלאומי בשנת 2004, שכללה לראשונה סצנת סקס מטושטשת בין מיטב הנוער הישראלי חובב הפרסום. מיזמי הווידיאו של סלקום, החל בדנה אינטרנשיונל דרך "מגודלים" וכלה ב"קן הקוקייה", חצו פלטפורמות והציגו שעות רבות של וידיאו ברשת. בקיצור, הצרכן הישראלי כבר מכיר את האלטרנטיבה באינטרנט למסך המרובע שבסלון, אבל האם הרגולטור עומד בקצב?

חובת שיעורי שעות השידור בהפקה מקומית

ההצהרה: הרגולציה עוקבת באופן שוטף?

בדו"ח לסיכום פעילות המועצה לשנת 2008, שפורסם רק בשלהי חודש פברואר השנה, תחת הסעיף "רגולציה בעידן של לכידות טכנולוגית", נכתב כי "המועצה עוקבת באופן שוטף אחר ההתפתחויות בארץ ובעולם ומתעדכנת בחידושים ובשינויים בתחום.

ב־2006 פרסמה המינהלת להסדרת השידורים מחקר מקיף בנוגע להסדרת שירותי המדיה החדשה באמצעות פרוטוקול האינטרנט. אותו מחקר מקיף שאליו מתייחס המשפט אכן פורסם במאי 2006, אך הנחת היסוד שלו היתה שהמתחרה המשמעותי ביותר של שידורי הטלוויזיה המוכרים לנו יהיה שידור טלוויזיה על גבי רשת סגורה, המכונה Managed IPTV. בשיטת פעולה זו, ספק הטלוויזיה שולט בתשתית השידור, שאותה בדרך כלל הוא פרס. הוא גם מעביר את השידורים לבתי הלקוחות על גבי תשתית זו, ולא על גבי רשת האינטרנט החופשית. לצורך כך הוא מצייד את לקוחותיו בממיר מיוחד, גובה מהם תשלום חודשי, ולמעשה מעניק להם שירות דומה לזה המוענק כיום בידי חברות הכבלים והלוויין. זאת תוך שימוש בטכנולוגיה יעילה יותר עבורו וחדשנית יותר לצרכנים.

אלא שארבע שנים לאחר מכן, נראה שאף ששידורי IPTV בפורמט זה מבוצעים במדינות שונות בעולם, המסה הקריטית של צרכני הווידיאו אינה נעזרת בממיר מיוחד ואינה משלמת לספק הטלוויזיה. הם בוחרים לגלוש לאתרי וידיאו שבהם מופיעות סדרות של יצרני התוכן הגדולים, והדרישה היחידה היא קיומו של רוחב פס מינימלי.

אלה שמוכנים לוותר על חוויית המסך הגדול שמעניק המחשב הביתי, לטובת בידור בדרכים, יכולים לצרוך את אותם תכנים גם באמצעות הטלפונים הניידים.

המהפכה אינה נוגעת רק להרחבת האפשרויות העומדות בפני הצרכן - היא עוסקת בכסף, ובהרבה. הגופים המפוקחים בידי הרשות השנייה והמועצה לכבלים ולוויין נדרשים לעמוד בשורה של מחויבויות כספיות מדי שנה, כאשר הם משלמים למדינה תמלוגים על הזכות לשימוש בתשתית שידורים ציבורית.

הגופים מחויבים להשקיע חלק מהכנסותיהם בהפקות מקור ומחויבים לרכוש כמות מסוימת של תכנים שנגזרת מאחוז הוצאותיהם. כמו כן, מוטלים עליהם הגבלות באשר לסוג ולעיתוי התוכן המשודר - כך למשל אי אפשר לשדר תוכניות מסוימות בשעות היום, היקף ומיקום הפרסומות מפוקח, שילוב תוכן שיווקי בתוכניות זוכה לקנסות, ועוד.

במקביל זוכים מיזמי הווידיאו האינטרנטיים להתעלמות הרגולטור, ובאפשרותם לבצע כל שיחפצו, ללא חשש מסנקציות. אתרי הווידיאו של זכייניות ערוץ 2 ו־10, yes ו־HOT מעדיפים שלא להיכנס לעימות מול הפיקוח. לכן לא תמצאו שם כיום תוכן או סגנון שידור המנצל את היעדר הפיקוח הזה, מחשש שהרגולטור יפנה את האצבע המאשימה לאם הטלוויזיונית, שתיאלץ לשלם על חטאי הבן האינטרנטי. הגופים שאינם מחוברים לספקי הטלוויזיה בקשרי בעלות יכולים, לכאורה, לפרוץ את כל הגבולות, אך רובם לא עושים כן כדי שלא להכעיס את הצופים, ולא מחשש הרגולטור.

התירוצים: "עולם מושגים חדש"

במרץ 2009 החלה תזוזה מסוימת במשרד התקשורת, כאשר המשרד פרסם שימוע ובו ביקש לקבל את עמדתם של המעורבים בשוק השידורים על הסדרת הווידיאו על גבי האינטרנט. עד כה לא הניב שימוע זה דבר.

ב־1 ביולי באותה שנה הודיע משרד התקשורת כי הוא ממנה ועדה נוספת לדון בנושא. בראשה עמדו מנכ"ל המשרד הטרי עדן בר טל ויו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, ניצן חן, וחברים בה מנהלת המינהלת להסדרת שידורי כבלים ולוויין דורלי אלמגור; חברי המועצה יגאל לוי וחנה קובל; ונציגי משרד התקשורת: סמנכ"ל הפיקוח והאכיפה חיים גרון, היועצת המשפטית נגה רובינשטיין וסמנכ"ל בכיר לכלכלה אסף כהן. מי שיחפש בין חברי הוועדה נציגים של הרשות השנייה לא ימצא כאלה - במשרד התקשורת מאמינים שהרשות אינה רלבנטית לנושא זה, אף שמדובר בגוף שתחת כנפיו פועלים כיום מיזמי וידיאו באינטרנט של קשת, רשת וערוץ 10.

מנכ"ל הרשות השנייה מנשה סמירה תהה במכתב ששלח לפני יותר משנה למשרד התקשורת מדוע הוחלט שלא לשתפם בדיונים, אולם לא קיבל תשובה. גורמים במשרד התקשורת טוענים כי מכיוון שהפיקוח צפוי להתבצע מכוח חוק התקשורת, ולא חוק הרשות השנייה, מן הראוי שבסיס הדיונים יתבצע באמצעות מועצת הכבלים והלוויין. ממשרד התקשורת נמסר בתגובה כי "הוועדה מתמקדת עתה בשאלה העקרונית של העברת תוכני וידיאו על גבי רשת האינטרנט, ככל שהם דומים במאפייניהם היסודיים ובשאלות שהם מעוררים לתכנים המועברים בשידורי הטלוויזיה הרב־ערוצית, ואם יש לראות בהם שידורים לעניין הסדרה".

דעה הרגולטור כבר מזמן לא קובע כל עוד הרגולטור פועל לפי האקסיומה השגויה שלפיה הוא הקובע, ולא הגוף המתאים את עצמו, נידונה כל רפורמה ורגולציה לכישלון גילעד נסלכתבה המלאה

לפעילות הוועדה הוקצבו שישה חודשים. עשרה חודשים לאחר מכן היא טרם הגיעה למסקנות. גורם במשרד התקשורת מעריך כי "בתוך כמה שבועות" יושלמו דיוניה והיא תגבש מסקנות, אולם גם אם הוועדה תסיים את עבודתה בקרוב, מסתמן כי לא תנפיק מסקנות והוראות שיגרמו לשינוי כלשהו בחוסר האונים הרגולטורי השורר כיום.

בחודשים האחרונים מבצעת HOT ניסוי פנימי בהעברת ערוצים שלמים, בשידור חי, גם על גבי האינטרנט לעבר אתר ייעודי שבו יוכלו לצפות מנויי החברה מכל מקום בעולם. מתי יושק השירות? ב־HOT לא בטוחים, מכיוון שגם להם עדיין לא ברור מהי עמדת הרגולטור בנושא. כמו עמיתיהם בענף הטלוויזיה המקומי, הם אינם צפויים לקבל תשובה חד־משמעית.

"צריך להבין שהוועדה הזו בודקת קונספט מודרני שמתנתק מהטכנולוגיות, ממכשיר הקצה, וממקור התוכן", מסביר גורם המקורב לוועדה. "לכשתסתיים עבודתה, נצא עם עולם מונחים חדש, שבאמצעותו ניצור דיאלוג עם השוק וננסה להבין כיצד צריך לפעול הרגולטור בתחום הזה".

הסחבת: הפתרון הטכנולוגי פשוט

הזמן בין הצגת אותו "עולם מונחים חדש" לבין השתת הרגולציה בפועל עשוי לארוך שנים, ובינתיים ימשיכו הגופים הרלבנטיים לפעול באי־ודאות לגבי עתיד הרגולציה.

עם זאת, מבדיקת "כלכליסט" בקרב גורמים המעורים בנושא אפשר למצוא רמז לנטייה להשית רגולציה על מיזמי התוכן שאינם מפוקחים כיום.

ככל הנראה תבקש הוועדה להבחין בין שני סוגי תוכני וידיאו: הראשון, המופק בידי גולשים ואינו מיועד למטרות רווח, מציף כיום את אתרי שיתוף הווידיאו, ולא יפוקח כלל בידי הרגולטור. הסוג השני הוא תוכן המכונה "דמוי טלוויזיה" (TV Like), שהפקתו ושידורו מיועדים ליצירת הכנסות. אם הכנסות ישירות באמצעות גביית כסף מהמנוי ואם באמצעות הכנסות מפרסום.

המבחן שיכריע אם מדובר בתוכן או בשירות שיש לפקח עליו יהיה דומה למבחן המשמש כיום לפיקוח על שירותים המוצעים לישראלים מגורמים בחו"ל, כמו אתרי הימורים. אם השירות "ארוז" בהגשה כמו־טלוויזיונית, מוגש בשפה או בתרגום לשפה מקומית ונראה כי חלק גדול מהסיבות ליצירתו או שיווקו מיועדות לציבור הישראלי - הרי שמדובר בתוכן שהוועדה צפויה להמליץ לפקח עליו.

"לא ייתכן שתהיה אפליה בין ספקי התוכן עבור הציבור הישראלי - זה מחויב בכך וכך דברים. זאת מכיוון שספק אחד משדר על תשתית מסוימת, וספק אחר חופשי לגמרי כיוון שהוא פועל על גבי האינטרנט", מסביר בכיר בענף. אלא שפיקוח על תוכן באינטרנט מכניס את המפקח לקלחת שמערבת לא רק את ההיבטים הכלכליים והתרבותיים של התוכן. היא מערבת גם את הזכות לחופש ביטוי, התנהלות דמוקרטית ואיום בהשוואה לדיקטטורות כאיראן וכסין.

בניגוד לקלישאה הרווחת, שלפיה אין אפשרות לפקח על האינטרנט, אפשר בהחלט למנוע העברת תכנים לגולשים המצויים בישראל - כל עוד מעורב ספק תקשורת ישראלי בתהליך העברת התוכן וכפוף למוסדות המדינה, גורם מוסמך יכול להורות על הפסקת השירות. המהלך עשוי להיתקל בביקורת ציבורית, אולם הוא אינו נגזר מחוסר יכולת טכנולוגית לבצעו.