אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: הבעיות של אלוף פיקוד הרשת

דו"ח טכנולוגי: הבעיות של אלוף פיקוד הרשת

הסנאט האמריקאי מעכב את יוזמת הצבא להקים "פיקוד להגנת הסייבר", גוגל ויאהו לא רוצות שמישהו חוץ מהן יקרא את הדואר שלכם, המו"לים מגלים שהאייפד לא יציל את המגזינים, ומפתחי האפליקציות לטוויטר מרגישים שהנהלת האתר בוגדת בהם

14.04.2010, 13:07 | יוסי גורביץ

קודם תסבירו לנו למה זה טוב

פרד ריד, מבקר ציני, שנון ומריר, העיר פעם שכאשר נדרשה ארצות הברית להתערב במלחמת העולם הראשונה, שהחלה בגלל סיכולו הממוקד של הארכידוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה, היה זול יותר לקנות להם ארכידוכס חדש, אבל הצבא רצה להציל את אירופה, וכך היה. מאז האימפריאליזם של מה שיהיה הפנטגון רק התרחב, והגיע לשיאו בימי ממשל בוש.

לפני כמה שנים, הקים הפנטגון "פיקוד אפריקה". זה גרר הרמת גבות. עכשיו, אחרי שנים של שמועות, שמועות-נגד והכחשות, הפנטגון רוצה פיקוד סייבר, או, אם לדייק, "פיקוד להגנת סייבר". רק שהסנאט, שצריך לאשר את ההקצבה, חושש שה"הגנה" היא בנוסח "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה".

  

בית הנבחרים האמריקאי. סבורים, משום מה, שהפיקוח על הצבא צריך להיות בידי האזרחים, צילום: בלומברג בית הנבחרים האמריקאי. סבורים, משום מה, שהפיקוח על הצבא צריך להיות בידי האזרחים | צילום: בלומברג בית הנבחרים האמריקאי. סבורים, משום מה, שהפיקוח על הצבא צריך להיות בידי האזרחים, צילום: בלומברג

למה בדיוק מתכוונים הכוחות המזוינים, כשהם אומרים "מגננה"? האם כאשר הפנטגון מזהה התקפת בוטנט שמשתלט על מחשבי משתמשים תמימים באמצעות סוסים טרויאניים, הוא ירשה לעצמו לחסל את המחשבים החטופים? איפה עוברים הגבולות בין הגנה, התקפה, ומתקפת-נגד ברשת? האם הכוחות המזוינים יתחילו, בפועל, גם מבצעי סייבר גם בארצות הברית? האם מבצעים כאלה יעקפו את ההגנות שמעניקה החוקה לאזרחים מפני חיפוש ללא צו? אלה השאלות שמציג הסנאט, שמאמין – ראה זה פלא – שהפיקוח על הצבא צריך להיות בידי האזרחים.

הכוחות המזוינים בארה"ב לא יכולים פשוט להגיד לסנאט לא להתעסק במה שהוא לא מבין, ובינתיים הם משתמשים בטקטיקה הישנה של התחמקות ומסירת תשובות חלקיות. אלא שגם בסנאט מכירים את המשחק הזה, ועל כן הודיעו הסנאטורים בנחת שהם מקפיאים את מינויו של רב אלוף (לוטננט ג'נרל) קית' אלכסנדר, ראש ה-NSA, לתפקידו החדש – באופן מעורר דאגה, הוא אמור להחזיק בשני התפקידים בו זמנית - עד שהם יקבלו תשובות.

ואם כבר מעקב אחרי אזרחים...

גוגל ויאהו נאבקות על פרטיות המייל

לפני כמה חודשים נדרשה יאהו לספק לשירותי הביטחון האמריקאיים פרטים של חשבון מייל. ברוח הזמנים המשתנים והממשל החדש, היא נעצה את רגליה האחוריות בקרקע וסירבה.

לאמריקאים יש מנהג סנטימנטלי משונה להתייחס לטקסט שנכתב במאה ה-18 כאילו הוא בעל תוקף גם היום. הטקסט הזה, בתיקון הרביעי שלו, קובע שלאזרחים יש הגנה מפני חיפוש בלתי מורשה, ולמרבה הצער שופטים לאורך הדורות קבעו שכדי שהחיפוש יהיה מורשה, יש צורך בסיבה טובה.

תחת ממשל בוש הרשו לעצמן הרשויות לדרוש בכל הכוח גישה למייל של אזרחים. הם איימו על ספקיות הדואר שאם הן לא יאפשרו להן גישה לתיבות של לקוחותיהן הטרוריסטים ינצחו. בדרך כלל, ספקיות המייל וספקיות הרשת נכנעו בלי יותר מדי קרבות.

עכשיו, כשמעגל ציד המכשפות הזה נסגר והשפיות חוזרת, יאהו מסרבת. אתם רוצים את המייל של המשתמשים שלנו? תביאו צו מבית משפט. אין לכם צו? סימן שאין לכם סיבה לחטט במייל. גוגל, מסיבות מובנות, הצטרפה גם היא לעתירה לבית משפט פדרלי. אחרי הכל, גם לה יש שירות מייל, והיא כבר הסתבכה יותר מדי פעמים באי שמירה על פרטיותם של משתמשיה – וכפי שציין בלגלוג שר התקשורת האוסטרלי, סטיבן קונרוי, היא מצייתת נאמנה לחוק הפטריוט האמריקאי, שמעביר לרשויות הרבה יותר מידע.

שורה של ארגוני פרטיות הצטרפו גם הם לעתירה, וקשה לא לחשוב על האירוניה שבכך. אני כולי בעד חזרתה של ארצות הברית מארצות הניכר אל שלטון החוק, ובאמת חושב שאם המשטרה רוצה את הדואר שלי, שתשיג צו; אבל, לעזאזל, גוגל קוראת את המייל שלי היטב בלעדיו.

גאון, לא ממש נדיב, ואכזר

כשהודיעה אפל על השקת האייפד, המו"לים של המגזינים נשמו לרווחה, ומהאופוריה שתקפה אותם נראה שהם נשמו חמצן נקי: הם האמינו שהגאדג'ט יציל אותם מהמשבר שהם נקלעו אליו יחד עם כל תעשיית התוכן. הם היו, כמובן, קורבן של לוחמה פסיכולוגית מצד אפל.

אפל – כמו גוגל, כמו אמזון, כמו יאהו, כמו כל חברה אחרת – לא מעוניינת להציל אף אחד. היא מעוניינת ברווחים שלה ולא בשום דבר אחר. היא מחויבת חוקית שלא להאמין בשום דבר אחר: היא מחויבת רק לבעלי המניות שלה. זו אמת די עגומה, ועל כן חברות טכנולוגיה מפזרות אבק פיות לכל עבר ומנסות לשכנע את העולם שהן לא כמו חברות הנפט וחברות הטבק. הן אחרות. גוגל "מאנדקסת את כל הידע האנושי"; אפל "מוציאה מוצרים מהפכניים וקסומים"; אמזון תספק את כל צורכי הבידור שלך ביעילות, מהירות, חיוך וקצת ניצול עובדים; יאהו... טוב, יאהו עוד לא הצליחה להתארגן על איזו סיסמה קליטה שתטשטש את המציאות.
אייפד. יציל את המגזינים? תחשבו שוב, צילום: אי פי אי אייפד. יציל את המגזינים? תחשבו שוב | צילום: אי פי אי אייפד. יציל את המגזינים? תחשבו שוב, צילום: אי פי אי

עכשיו מתחילים המו"לים לגלות שסטיב ג'ובס הוא לא סנטה קלאוס אלא דומה יותר למפיסטו, ושהם נמצאים בתפקיד פאוסט. הוא עושה להם את מה שעשה לתעשיית המוזיקה. הוא מחליט מה ייכנס לאייפד ומה לא ייכנס. פתאום פלייבוי כבר לא במשחק, כי הוא לא עונה לטעמו הפוריטני של ג'ובס, פתאום ווג ומקסים לא מתאימים – ובעידן שבו רוב המגזינים עולים לאייפד, סיכויי ההישרדות של מגזינים שנדחפו החוצה, שלא היו גבוהים גם כך, צונחים.

אה, והתרגיל ההוא עם איסור ההמרה של אפליקציות פלאש לאפליקציות אייפד? ירייה בעורף של כמה אפליקציות מגזינים מבטיחות. המגזינים כבר התחייבו לספק אפליקציות וחתמו על הסכמי תוכן – ובסוף השבוע שעבר, אפל שלחה אותן לעבוד מחדש על האפליקציות. בלי, כמובן, להודיע מראש. למה מה, היא חייבת להם משהו? הם עובדים אצלה עכשיו. הם יכולים רק לקלל. רצוי בשקט.

הם לא היחידים שמקללים, כמובן.

סוף "ההזנחה המבורכת"

היסטוריונים כינו את יחסה של בריטניה למושבות שלה בצפון אמריקה בין אמצע המאה ה-17 לאמצע המאה שאחריה "תקופת ההזנחה המבורכת". הבריטים לא כל כך התעניינו במה שקורה שם כל זמן שהיה שקט, והתקופה הזו איפשרה את צמיחתה של החברה האזרחית של המושבות, שלימים תהיה עצמאית דיה כדי לבעוט את התה האנגלי, ואחריו את הממשל האנגלי, לים.

במובנים רבים, התנהלותה של טוויטר בשנים האחרונות היתה דומה: השירות עצמו היה רזה מאוד, וההנחה של מנהלי החברה היא שאם יש צורך במשהו, כבר יימצא מי שיתפור שירות מתאים. תעשיה שלמה התפתחה סביב מוצרי לוואי לטוויטר.

ופתאום, לפני שבוע, העידן נגמר, והמפתחים מצאו את עצמם מול חברה הרבה יותר אסרטיבית. בתוך שבוע, רכשה טוויטר חברה שמייצרת אפליקציות טוויטר למוצרי אפל, הודיעה על הוצאת אפליקציה רשמית לבלקברי, הודיעה על מודל הכנסה מפרסומות, ובאופן כללי יצאה מהישנוניות שלה.

חלק מהמפתחים לוקחים את זה קשה. הם רואים את זה כהפרת הסכם לא כתוב, ככניסה של טוויטר לתחרות מולם. כפי שהם רואים את המצב, הם אלה שאחראים לצמיחתו של טוויטר, שפחות ממחצית ממשתמשיו עושים זאת באמצעות האתר שלו, ורובם משתמשים באפליקציות חיצוניות כדי לעדכן ולהתעדכן דרכו, ופתאום החברה פונה נגדם.

מנכ"ל טוויטר אוון ויליאמס. המפתחים מרגישים נבגדים, צילום: ג מנכ"ל טוויטר אוון ויליאמס. המפתחים מרגישים נבגדים | צילום: ג'וי איטו CC-BY מנכ"ל טוויטר אוון ויליאמס. המפתחים מרגישים נבגדים, צילום: ג

הם כל כך כועסים, כמסתבר, שחלק מהם מתכוונים להגיע לפגישות לא רשמיות ערב תחילת כנס המפתחים השנתי הראשון של טוויטר, שייערך בימים הקרובים כדי לדבר על אלטרנטיבות לטוויטר. שם זמני של הפרויקט הזה: כריש. למה? כפי שהסביר אחד מהם, "כרישים זועמים אוכלים לווייתני-כשל שמנים".

קצרצרים

ישראלים שכבר הזמינו אייפד נדהמו לגלות שהמכשיר שלהם יוחרם משום שמשרד התקשורת סבור – בטעות – שהתקינה האירופית לא מאפשרת את השימוש בו. כנראה שמישהו שם חושב שהם עדיין חיים בעידן פקודת הטלגרף, שאומרת שמי שמחזיק בפקס בלי אישור המפקד הצבאי האזורי עובר על החוק. אם במשרד התקשורת באמת סבורים שיש בעיה עם האייפד בישראל, היו להם יותר מחודשיים לבדוק את הנושא ולהודיע על כך בתופים ובמחולות. אין כלי תקשורת שלא היה מדווח על זה. אפילו אם משרד התקשורת סבור שמדובר במכשיר שמסוגל להסניף את כל הפס הרחב בישראל, הוא היה צריך להודיע שהחל מתאריך מסוים – נניח, היום – רוכשי אייפד מסתכנים ולא להעניש את האנשים שכבר רכשו אותו, בלי שהמשרד טרח לצייץ שיש כאן בעיה.

כתבנו לענייני מזג אוויר מדווח שהנוסעים לגיהנום מתבקשים להצטייד בביגוד חם, ונהגים מתבקשים להיזהר מקשישות מצוידות בגלגלים ומחזירים מנמיכי טוס: למרות כל הסיכויים, שלושה שבועות לאחר שאופרה דרשה מאפל לאשר את אפליקציית האייפון של הדפדפן שלה, אפל אכן עשתה זאת. לא ברור מה גרם לסדק הזה במסך הברזל.

ואם כבר אופרה: מסתבר שהיא הדפדפן הפופולרי בקזחסטאן. לרוע מזלה של האחרונה, התלבש עליה הבדרן הוולגרי והמיותר סשה בארון כהן והפך אותה לבדיחה בינלאומית, כך שעצם אזכור שמה מעורר גיחוך, בזמן שהמצב שם מזמין יותר בכי. המצב ברפובליקה הסובייטית לשעבר על הפנים, בלוגרים מושלכים שם לכלא בגלל שהם מעיזים ללעוג למשטר, הצנזורה גרועה כמעט כמו בסין – ואופרה, שמאפשרת לעקוף את חומת הצנזורה באמצעות הפניה לשרת בחו"ל, זכתה לנתח שוק מרשים של 32%.

במשך שנים הסתובבה שמועה עקשנית, שאף אחד לא הצליח לאושש: בחורף הנורא של 1992, כשמה שהיה ברית המועצות פשוט התפרק, איזה קפטן של צוללת טילים סובייטית, שהבין שהתפקיד שלו התאייד ושהפנסיה שלו היא זיכרון רחוק, מכר לסוכנים איראנים כמה ראשי נפץ תמורת איזה עשרה מיליון דולר, נכנס לצוללת שלו ונעלם לפני שהאיראנים קלטו שראשי הנפץ עדיין מוגנים בתוכנה שאמורה למנוע גישה אסורה אליהם – כלומר, שהניסיון להגיע אל הפצצה שמאחורי התוכנה יכול להוריד באופן משמעותי את מחירי הנדל"ן באיראן. עכשיו טוען המודיעין האמריקאי שהחבר'ה החרוצים מחבר העמים הצליחו לעשות תרגיל עוקץ דומה לאל קאעידה: להוציא מהם כסף תמורת סחורה גרעינית, לעתים סחורה גרעינית מפוברקת בעליל, כמו "כספית אדומה" (המקבילה של עולם הגרעין של גלולות להארכת פין). גם כן שיטה לעשות כסף, אני מניח, אם לא אכפת לך לא להגיע לפנסיה – בהנחה שלא מדובר באותה אגדה אורבנית בדיוק, ששינתה צורה בהתאם לזמן.

עבדכם הנאמן היה ציני למדי באשר לסיכויי ההישרדות של המגה-בלוג האפינגטון פוסט כמודל כלכלי, שנשען בעיקר על כך שיש מספיק עיתונאים שמוכנים לעבוד עבורו בחינם. יכול להיות שזו היתה טעות: בהאפינגטון טוענים עכשיו שהם מעסיקים 70 עובדים במשרה מלאה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות