אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"עכשיו אני יונק את האנרגיה" צילום: שוגר דיוויד

"עכשיו אני יונק את האנרגיה"

לוני הרציקוביץ' מאוהב בחיים שאחרי מכבי. ומכיוון שגם עול הניהול של ישפאר ירד מעליו, הוא יכול להתבונן, לזרום, ליהנות מהקיום. בראיון ראשון מאז הפרידה מהקבוצה הוא מגלה שלא היה מעורב במכירתה, חושף את עסקיו הירוקים ועבודתו במדינות מתפתחות ומציג משנה רוחנית אקלקטית. מבוא ללוניזם מתקדם

19.04.2010, 09:08 | גולן חזני

ההשראה: "אווטאר", ספר שמות ומדריכת הסקי

 

"יום העבודה שלי בעבר התחיל מוקדם והסתיים מאוחר. פגישות לפי שעות, בין הפגישות קוראים, כותבים, עבודה, כל הדברים האלה. עכשיו היום שלי מתחיל קודם כל מזה שאני נהנה מהמקום שאני חי בו. אני יונק את האנרגיה הזאת. עכשיו אני יודע שאותה אנרגיה, של הנפש והגוף, פועלת אצלי גם כשאני לא נוכח בפגישה. דברים קורים כל הזמן".

תסביר את זה.

"כשאני יושב בפגישה ומנהל משא ומתן, זה לא בהכרח השלב שבו מתקבלות ההחלטות. לא אצלי ולא אצל מי שיושב מולי. אלה תהליכים ארוכים שמתחילים עוד לפני שמגיעים לפגישה ונמשכים אחריה. אותן אנרגיות עובדות גם אחרי שהפגישה הסתיימה, כשאני נוסע ברכב, אפילו בשינה. מרכיב הרוח כל הזמן פועל, אצל כל האנשים. אתה מבין את זה אחרי שלמדת או הגעת למקום קצת יותר גבוה.

"עכשיו, למשל, אנחנו יושבים זה מול זה. אתה מרגיש אותי, באופן אמצעי או בלתי אמצעי. יש קטע של המילים שיוצאות מפי, אם הן מדברות ללבך או לא. ויש קטע שאנחנו רק מרגישים. לפעמים יושבים מול מישהו, השיחה מאוד נחמדה, אבל אנחנו מרגישים לא טוב. יש פה מרכיב אנרגטי מאוד מאוד חזק. וכשדבר כזה קורה אנחנו רק צריכים להקשיב לעצמנו.

"בסרט 'אווטאר' יש משפט שחוזר על עצמו - 'I see you'. כשהדמות אומרת את זה, הכל ברור. אני מסתכל עליך. זה לא שאני רואה אותך - ברור שאני רואה. כשהיא אומרת 'I see you' היא מרגישה אותך. בספר שמות כתוב שהעם רואה את הקולות. איך אפשר לראות קולות? הקבלה מסבירה שאפשר. כולם מקבלים את זה באופן טבעי, אבל לא לכל אחד יש גישה ליכולת הזאת. יש כאלה שמתאמנים ומביאים את עצמם לשם, האחרים מפתחים אמצעים טכנולוגיים לגשר על הפער, כמו אולטרה סאונד, מכשיר שרואה קולות. 'I see you' זה אותו דבר - מטרתו להגיד אני מרגיש. אני מרגיש מי אתה. אני נמצא בטבע. מרגיש את הטבע. אני לא פוגע בטבע.

"חזרתי עכשיו מחופשת סקי, שאני נוהג לעשות כבר הרבה שנים. היתה לי שם מדריכה שאמרה דבר מעניין - היא אמרה לנו לא לפצוע את השלג, אלא לזרום איתו. אם אנחנו פוצעים אותו, זה סימן שאנחנו עומדים או גולשים לא נכון. כשאנחנו בשלג צריך להיות חלק ממנו. אני מאוד מתחבר לזה. כשאנחנו בטבע אנחנו צריכים לזרום עם הטבע. כשאנחנו בחיים, אגב, אנחנו צריכים לזרום עם החיים. לא כל היום להתחכך, להיכנס לעניינים של לאיזו פינה אני דוחף אותך ולאיזו פינה אתה דוחף אותי, מי מאיתנו יותר חזק. מה זה חשוב?".

  • לצפייה בכתבות נוספות מתוך "מוסף עצמאות" לחץ כאן

לוני הרציקוביץ לוני הרציקוביץ'. I see you | צילום: שוגר דיוויד לוני הרציקוביץ

 

הבשורה: הרווח הוחלף ברוח, משבר הוא שיעור

 

חמישה כלבים מקבלים את פני הבאים לבית משפחת הרציקוביץ' בשכונת צהלה בתל אביב, חבורה שנאספה עם השנים בעיקר על ידי לוני עצמו. בולט ביניהם דוג דה בורדו ענק, שלא היית רוצה להיתקל בו בשדה נטוש. "אל תדאג, הוא לא יעשה כלום", מרגיע בעל הבית.

ובעל הבית רגוע. בגיל 53, בראיון ראשון מאז שמכר את קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב, לפני יותר משנתיים, מצטייר הרציקוביץ' אחר. בשיחה כנה הוא חושף את השינוי העמוק שעבר מבחינה אישית, עסקית ובעיקר רוחנית. אין בו כעס, שנאה, חרטה. זה ניו־לוני. אוהדי מכבי שהלכו איתו ראש בראש יתקשו להכיר את האיש שהחזיק בקבוצה שלהם במשך 12 שנים טעונות. גם השותפים העסקיים יופתעו. זה לא הרציקוביץ' שהחזיק והוביל לבדו את ישפאר, יבואנית סוני. בארבע השנים שעברו מאז שמכר חצי מהחברה, הוא דילל משמעותית את פעילותו בישראל. הוא בעיקר שותף פאסיבי בישפאר, ואינו מעורב בניהול השוטף.

עכשיו הוא באנרגיה. ירוקה, לצורך הביזנס, בעיקר במדינות מתפתחות. וכזו שמחברת חומר ורוח, לצורך הנפש. את הבקרים הוא מבלה בבית, בטיול עם הכלבים, שחייה, יוגה, תרגול בשיטת אלכסנדר או משחק טניס. אחר הצהריים הוא קופץ למשרד, לשעתיים, אולי ארבע. לא צריך יותר. במשרד, אגב, דולק נר ("זה מקור אנרגיה"), ובסמוך לו אבנים וכתובות קודש שקיבל מחבר. בין כל אלה הוא מנהל קשרים עמוקים עם מורים רוחניים ומתקשרים למיניהם, ומגבש תפיסה שלמה שלפיה לא הרווח הוא העיקר, אלא הדרך. הוא משוכנע שהעולם כולו הולך לשם.

"אני בתהליך של התפתחות רוחנית, אבל אני לא שונה מכולם. כולנו בתהליכים של התפתחות בכלל, ורוחנית בפרט. רוח היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. ההתפתחות הזאת יכולה להגיע בשתי צורות. אחת היא דרך התובנה - אנחנו קוראים, מתבוננים סביבנו, רואים, מרגישים, לומדים וכתוצאה מהלימוד גם מיישמים את זה. הדרך השנייה היא משברית. זה יכול להיות משבר מכל סוג - בריאותי, עסקי, משפחתי, חברתי. המשבר הוא ריפוי. הוא בא להגיד לך - תשמע, יש משהו לא בסדר. אבל רובנו לא לומדים מזה, מסתכלים על משבר כעל תקלה ופותרים אותה, אבל זה פתרון זמני. התקלה לא קרתה סתם, היא מסר שלנו לעצמנו. אם קוראים את זה נכון, אפשר להתחיל להבין ולהפסיק להאשים את הסביבה בכל מה שקורה. כל מה שקורה לנו זה אנחנו".

איך זה בא לידי ביטוי במשבר הפיננסי?

"יש באמריקה נהירה מטורפת אחרי עגל הזהב, לא מעניין את אף אחד שום דבר וכל האמצעים מקדשים את המטרה. ואיך אומרים - I see you, רק צריך לראות את זה. גם במשבר הזה היה מסר, אני רק מקווה שמי שצריך קרא אותו. והמסר הוא בעצם שניים - אחד: הנהייה אחרי הזהב היא נהיית שווא. אל לנו לטעות שאלה שעשו כסף גדול הם חכמים. ממש לא.

אני פוגש אותם. זה חלק מהגורל שלהם לפגוש את אותו כסף, והפגישה הזו משמעותה לאו דווקא אושר. הרבה מהם אנשים אומללים, שכל היום מוטרדים ממה אומרים עליהם, איפה הם צריכים להיות, איך להצטלם, להתלבש, ללכת ומתי הם יעבדו. אנחנו רואים את המשברים אצלם, את העליות והירידות הדרסטיות.

הפגנת אוהדי מכבי מול משרדו של לוני הרציקוביץ הפגנת אוהדי מכבי מול משרדו של לוני הרציקוביץ' | צילום: ראובן שוורץ הפגנת אוהדי מכבי מול משרדו של לוני הרציקוביץ

זה לא אומר שרע לעשות כסף, ולא אומר שרע שיהיה לך. כל אחד במידה שלו, ומה שהוא צריך. החשוב הוא שתהיה מרוצה ממה שיש לך. אני מכיר גם כאלה שנמצאים ביערות העד, אנשים מאוד מאושרים שאין להם אגורה. זה המסר - אל תשימו את עגל הזהב לנגד עיניכם, מכיוון שהוא יתרסק בן לילה ולא תדעו בכלל מה היכה בכם.

"המסר השני הוא שאנחנו צריכים לעשות דברים בהרמוניה, ולא לטובת היחיד שיוצא נשכר מהם. כשמנתחים את המשבר מבינים שהמוטיבציה היתה הבונוסים של אותם אנשים שברוב חזירותם לא התביישו לקחת מאות מיליונים. אני לא רוצה להגיד מילים לא יפות, אבל בעדינות אפשר להגיד שזה חוסר אחריות. ויש כאן חוסר הבנה של למה קרה המשבר. כשיש משבר צריך לנתח אותו. תחקור מתמיד לגבי מה קורה לך ולמה זה קורה מוביל לתובנות, ואז אתה מבין שלמשבר יש תפקיד של שיעור. אנחנו כל הזמן בשיעורים מתמידים, שמובילים אותנו להתנסויות, שבסופו של דבר מרכיבות את חוויות חיינו. חוה אמנו - השם שלה מגיע מלשון חוויה. באנו לכאן לחוות חוויות".

הדרך: התבונה פתחה לי דלתות מופלאות

מתי חל אצלך השינוי? איך הגעת לזה?

"אני לא יכול להצביע על יום מסוים. יש צמתים בחיים, וכשבונים את כל הצמתים יחד יש קטע מסוים שבו הם מתחברים, והדברים נפתחים. יש תהליכים מימי התיכון, הצבא, משברים, מלחמות או אובדן. תהליכים של רגעי מבחן. שירתתי הרבה שנים ביחידות קרביות, ושם נתקלים במצבים של חיים ומוות. ובמצבים כאלה מותחים את היריעה שנקרא לה רוח, נשמה, עד השיא האפשרי והבן אדם עומד במבחן.

"אבל לשמחתי הגעתי לדברים דרך תבונה, לא דרך משבר. חיפשתי מה נכון יותר, כמה עמוק אני יכול להגיע בהבנת מה שקורה לי ובסביבתי. איך אני יכול לשפר את איכות חיי בעשייה של עצמי, לאו דווקא לחפש כל הזמן בחוץ. בתחילת שנות האלפיים התחלתי לקרוא הרבה יותר אנשים מתחום הרוח, מתקשרים, הילרים. עברתי חוויות מופלאות של תובנה, לימוד, פתיחות. האינטרנט מאוד עזר, הוא פלטפורמה מצוינת. פותח לנו רשת עולמית, אפשר להתחלק בחומרים, להיחשף להרבה אנשים טובים שעוסקים בתחומים האלה, למדו ממורים גדולים, הגיעו לרמות של מודעות ופתיחות. אני קורא הרבה, מדבר עם הרבה אנשים. לומד מכל אחד שאני פוגש, בכל אחד יש הרבה, הוא רק לא תמיד יודע מזה. הרבה פעמים אנחנו לא רואים את זה, ומחפשים מעבר לגדר, אבל כשאנחנו פותחים את כף היד שלנו, הכל כאן.

"פתחתי דלתות מופלאות, ונכון שכל דלת פותחת עוד מאה שמאחוריה. אלה תובנות ברמה מאוד מאוד גבוהה. ולאיש אין את כל התשובות. קראתי את המחקרים על היפנוזה רגרסיבית, או על תחום הנשמות. אלוהות היא דבר מופלא ונשגב מבינתנו, ויישאר כך לעולמי עד. אבל עצם החיבור בין רוח לחומר נותן בידינו הרבה כלים לשפר את איכות חיינו".

 

מה דעתך על דמויות כמו הרנטגן והרב פינטו, והקשר שלהן עם אנשים כמו נוחי דנקנר ואילן בן־דב?

"אני יכול להבין את זה. העיסוק בקבלה מביא אנשים ליכולת מאוד גבוהה של התחברות לעצמם, באותו מרכיב של רוח, וכתוצאה מזה הם יכולים לקרוא גם את צפונותיו של האחר. הם יכולים לראות תהליכים, לא להגיד עתיד. להגיד עתיד זה לא נכון, כי אתה פוגע בחופש הבחירה - יש גורל צפוי ורשות נתונה. אבל יש מי שיכול להסתכל עליך ולהגיד לך אם התהליכים ראויים או לא. הוא יכול לראות למשל הילה אלקטרומגנטית של הגוף שנקראת אאורה, או יכול לתקשר עם אותו מרכיב רוח אצלו בדרכו לתקשר איתך. הוא יכול לפתוח לך הרבה תובנות. ובתובנות האלה הוא מעשיר אותך בידע, שמאוד עוזר לך בתהליכים של קבלת החלטות.

"נוחי איש יקר, שניהם אנשים טובים מאוד, והעניין הוא החיבור האישי. הם מתחברים לרבנים שתמכו וסייעו בידם בחיבור אישי, ביחסים שנבנו לאורך זמן. יש להם קשרים אינטימיים חסויים יותר. כל זמן שהם מרוצים מהקשרים האלה, זו ברכה. יש כאלה שעושים את זה עם רבנים, אחרים עם מתקשרים, הילרים או יועצים שיכולים לסייע בידם להגיע לעצמם. אני יודע שחלקם נעזרים ביותר מגורם אחד. הרי יש היום עולם שלם של קואצ'רים".

לוני ורותי הרציקוביץ לוני ורותי הרציקוביץ'. להיות עם המשפחה | צילום: אלירן אביטל לוני ורותי הרציקוביץ

 

הביזנס: עכשיו אני עושה האחדות וחיבורים

איך השינוי הרוחני מתחבר לעולם העסקי שלך?

"התהליכים האלה שעברתי הובילו אותי לשינוי אסטרטגי עסקי שלקח כמה שנים. בעבר הייתי בעלים ומנהל של חברות בבעלות מלאה שלי, נמצא בשליטה, אפילו יותר משליטה. בעלות יחיד זה יותר משליטה. ורוב הפעילות שלי התרכזה בישראל. עכשיו אני נכנס לשותפויות שונות, מנהל תהליכים, מחבר בין גורמים, עושה האחדות - חיבור של מומחים, חברות, קונצרנים גדולים, שיתמודדו יחד עם אתגרים בתחומים שונים. התחום פחות חשוב, החשוב הוא החיבור בין הגופים האלה, הרבה פעמים חברות מהמזרח הרחוק וחברות אמריקאיות וישראליות. ברשותך אני מנוע מלפרט כי יש הרבה הסכמי סודיות, אבל האתגר בהחלט מהמם. אני שמח על זה, ואוהב לעבוד בעולם השלישי. חלק ניכר מהאתגרים נמצא שם.

לוני הירוק הסטארט־אפים שיביאו את המהפכה לצד הפעילות של לוני הרציקוביץ' בתחומי ההאחדות והחיבורים, לעיסוקים שלו יש כיום עוד שתי זרועות - הפעילות הפילנתרופית, וכניסה עדינה לתחום ההייטק גולן חזנילכתבה המלאה

"אחת הסיבות לבעיות בעולם השלישי היא לא בהכרח שאין שם כסף. ניגריה, למשל, זו מדינה מאוד עשירה. הבעיה היא בניהול התהליכים. אי אפשר לנהל שם, אף אחד לא סומך על אף אחד. חיים רק בלשרוד. יושבים סביב שולחן ואף אחד לא אומר כלום, כל אחד שומר לעצמו את מה שהוא יודע. איך יכולה להיות ככה עבודה נורמלית? אז אתה יוצא משם ורוצה להניע איזה תהליך, לבנות דברים גדולים. הדרך להתמודד עם זה חייבת להיות לקחת עליך את התהליך כולו. אל תנהלו לי את התהליך ובאמצע תשברו אותו, כי ככה זה לא יקרה. ברגע שאתה לוקח את כל התהליך, הדברים הם בני ביצוע. זו התמודדות עם המון דברים שלא הייתי מודע לקיומם. השאיפה היא לחבר תרבויות עסקיות ממקומות שונים בעולם לתרבות המקומית.

"אז זה השינוי: עצם הרצון שלי להגיע לעולם של אחדות וחיבור הוביל אותי למקומות מרתקים".

אתה עושה את זה במסגרת חברות קיימות שלך, או רק כמי שמחבר בין חברות אחרות?

"זה לא רק החיבור, זה ניהול תהליכים. זה הרבה יותר מורכב מחיבור. זה לא רק להגיד לך, כחברה גדולה - תשמע, יש פרויקט, סע ותעשה. אני לא טוב בזה, יש אנשים יותר מוצלחים ממני בזה. הקטע הוא לבוא וקודם כל להתמודד עם המציאות באותו מקום, להתבונן ולנתח מה באמת הצרכים, לא רק לבוא כדי לעשות כסף. אחרי זה צריך לראות אם זה משהו שניתן להרים אותו. ליצור את הגרעין המקומי שיודע לתמוך בזה. ואז להשלים, לחבר את מה שחסר, כולל מימון".

אתה מוביל את כל התהליך?

"בחלק מהמקרים אני מוביל, בחלק אני משלים".

וזה מקור הכנסה נוסף?

"בוודאי. מיזם עסקי חייב להיות רווחי. אם הוא לא רווחי - דיברנו קודם על אנרגיות - יש בו משהו לקוי. אם מי שמעורב בו לא ירוויח, זה לא יעשה טוב למיזם ולאלה שעושים אותו. מצד שני, באותה מידה הוא צריך לעשות טוב למי שחי במקום שבו המיזם קורה. אחרת חטאת כלפי העשייה. לעשות חצי עבודה, לעזוב את זה בשטח, לקחת את הכסף שלך ולברוח - זה לא יעשה טוב. לא לך, בטווח ארוך, ובוודאי לא לאנשים שעבורם עשית את זה. חייב להיות חיבור אינטרסים".

מי השותפים העסקיים שלך? סביב הנסיעות לניגריה הוזכרו כל מיני שמות.

"יש קבוצה של דן חלוץ ויובל רבין, זה פורסם. קבוצה נהדרת, אנשים יקרים, הם גם חברים וגם בסדר, מצליחים במה שהם עושים. אנחנו ביחסים טובים ובשיתוף פעולה איתם. הם פועלים בחקלאות, בביטחון. לרוב אנחנו בתחומים שונים, והם כבר מחוברים, הם לא צריכים אותי. אני פועל בצירים אחרים, הרבה פעמים עם אותם אנשים מקומיים".

יש לך חברות בניגריה? אני מנסה להבין מה הפעילות שם.

"אמרתי, אני חתום על הסכמי סודיות ואני מכבד אותם".

אתה יכול להגיד באילו מדינות אתה פועל?

"ניגריה וגאנה זה כבר ידוע. סין אני יכול להגיד. זה מספיק בינתיים. ברור שאני גם במזרח הרחוק, יפן, קוריאה, אבל מעבר לזה, כרגע אני לא יכול להגיד".

הרב דוד גרוסמן, הרציקוביץ הרב דוד גרוסמן, הרציקוביץ', מוטי זיסר ושאול זילברשטיין בהשקת אולם תצוגה של ישפאר וברימאג, 2009 | צילום: אלי מעייני הרב דוד גרוסמן, הרציקוביץ

 

העזיבה: מיציתי את הניהול, רציתי יותר הארה

 

הדברים קרו במקביל, אפשרו זה את זה ודחפו הכל קדימה. בשנים האחרונות הרציקוביץ' העמיק את עבודתו הרוחנית, הרחיב את יוזמות החיבורים וההאחדות וצמצם את הפעילות העסקית שלו כפי שהכרנו אותה. ב־2006 מכר 50% מישפאר לשאול זילברשטיין וחברת ברימאג שבשליטתו תמורת 17.5 מיליון שקל, ומינה את זילברשטיין למחליפו כמנכ"ל. בתחילת 2008 עזב את מכבי תל אביב, לאחר שמכר אותה לאלכס שניידר הקנדי תמורת 58 מיליון שקל. בהמשך אותה שנה מכר את נטקום, חברת התקשוב והתקשורת שנחשבה מבטיחה בתחילת העשור, תמורת 11 מיליון דולר בלבד.

איך נולד גל המכירות המהיר הזה? למה היה בו צורך?

"רציתי לצמצם ככל שניתן את הניהול והבעלות על החברות, ולהגיע למצב שבו אני עוסק בתחומים שהזכרתי עכשיו, בחו"ל. מכירת מכבי היתה חלק מהתהליך. בהיקף העסקי, בכסף, ספורט זה עניין קטן, אבל הוא צרכן אנרגיה מאוד גדול. העוצמה שיש שם כל הזמן, המיקרוסקופים שתחתם אתה עומד, של התקשורת והאוהדים...

"דיברנו על זה שהאנרגיה עובדת גם אם אני נמצא בחופשה. ההחלטה לצאת מהקטע של ניהול פעיל שחררה את האנרגיה הזו למקומות אחרים, לא רק לעסקים אחרים. כשאתה בעלים יחיד אתה נכנס למרכז המרקחה, והחלטתי שאני יוצא משם לא כי זה קשה, אני מוכן להתמודדויות הכי קשות כשצריך, אבל ניהלתי שלושים שנה, מיציתי.

"הבנתי שאני צריך הרבה יותר לתמוך בעצמי, בתחום הזה של... ההארה הפנימית תקרא לה, בסדר. זה הלקום בבוקר ולהיות בטבע. להיות עם המשפחה, עם חברים. לעשות את הפעילויות שבאמת מדברות אליי. ולהשאיר בפנים מרכיב של רוח, כדי שא', אני ארגיש הרבה יותר טוב, וב', האנרגיה שלי תהיה הרבה יותר פנויה להפעיל את המיזמים שדיברתי עליהם".

איך זה בא לידי ביטוי בלוח הזמנים שלך?

"הוא מאוד גמיש, אני מנסה לא להעמיס. לא צריך יומנים שמלאים בפגישה אחרי פגישה, זה לא סימן לכלום. אני נמצא במשרד כמה שעות כל יום, תלוי ביום. יכול להיות שעתיים יכול להיות ארבע. אני הרי כבר לא מנהל היום אנשים בישראל. אני מעדיף לזרום וללכת עם היום, להרגיש שהיום עשה לי טוב. אני יודע להעריך את הישיבה שלי במקום. אני נהנה. אני נהנה מהנוכחות שלך. נהנה מהטבע שסביבי. השאלה היא אם אתה נהנה מהעניין או לא. ברגע שאתה נהנה, סימן שזה בסדר. ואני חייב את זה לעצמי כל דקה. אני חייב לוודא שאני בסדר, שאני שלם עם עצמי ועם העשייה".

איך נראית מכירת ישפאר בדיעבד?

"נהדר. כשמכרתי אמרתי שאני מעריך שה־50% יהיו שווים פי ארבעה. טעיתי, החלק שלי שווה כנראה יותר, ואני חושב שיהיה שווה אפילו עוד יותר. אבל מעבר לזה, מצאתי שותף נפלא, איש מקסים, הגון. אוהב את התחום ותומך בעסק. דואג. לא נגע בהנהלה של ישפאר. שאול ואני משדרים על אותו גל, יש לי איתו שותפות אמת, לא שותפות טכנית. שותפות של עשייה, לא של מניות. אני מברך על ההחלטה שעשיתי, גם אם הייתי עושה אותה בלי כסף, ואמרתי את זה גם אז".

היו לך הצעות טובות יותר מזו של זילברשטיין?

"כן, אבל אסטרטגית הוא היה השותף הנכון. החברה שלו ייבאה מוצרים לבנים (מקררים, מכונות כביסה) ואנחנו מוצרים חומים, כך שאין ניגוד עניינים. בהצעות האחרות היתה התנגשות במוצרים. הוא גם היה בעלי רשת קמעונאית (טרקלין חשמל), וכמוני גדל במשפחה שעסקה בתחום (אביו של לוני, מוניה, החל לייבא את מוצרי סוני לארץ כבר בשנות ה־60)".

איך היחסים עם צביקה גיור, הבעלים ומנכ"ל ניופאן?

"אנחנו חברים. הוא בנה עסק לתפארת. ב־2003 ניסינו להתמזג אבל זה לא הבשיל, ועסקה שלא יוצאת כנראה לא צריכה לקרות. עם שאול זילברשטיין המו"מ ארך שבוע".

לוני הרציקוביץ ואבי נימני.  "אף בן אדם לא יותר גדול מהמקום שהוא נמצא בו", צילום: ראובן שוורץ לוני הרציקוביץ ואבי נימני. "אף בן אדם לא יותר גדול מהמקום שהוא נמצא בו" | צילום: ראובן שוורץ לוני הרציקוביץ ואבי נימני.  "אף בן אדם לא יותר גדול מהמקום שהוא נמצא בו", צילום: ראובן שוורץ

 

הכדורגל הישראלי: זו מערכת מטורפת, אחיזת עיניים

ביום שישי האחרון אירח הרציקוביץ' מסיבת יום עצמאות במועדון התיאטרון ביפו. מאיר שמיר היה שם, מוקי שניידמן, זאב וורמברנד, אפי רוזנהויז, גבי רוטר, יעקב גלברד, רון לובש, אלי ברקת, יוסי גרוס, דני ברנר. גם החברים הטובים שלו, אודי אנג'ל, מודי כידון (שותפו לטניס), ליאון רקנאטי ואבי פישר הגיעו. מי שלא הגיע, אף שהוזמן, הוא אבי נמני, מאמן מכבי תל אביב כיום וכוכב הקבוצה בעבר.

היחסים של הרציקוביץ' עם נמני ידעו עליות ובעיקר ירידות, שהגיעו לשיאן ב־2004, אז שחרר אותו הבעלים מהקבוצה. האוהדים הגיבו במטרי נאצות מול בית הרציקוביץ', אבל הוא נותר בשלו. חלקם עדיין לא סלחו לו, אבל עם נמני היחסים הופשרו מזמן, והם שומרים על קשר טוב. ואולם משהו בהרציקוביץ' עדיין לא הפשיר. הוא לא שש לדבר על ימי מכבי, ניכר שהנושא מעורר בו אי־נוחות. החיוך שהיה פרוס על פניו לכל אורך הראיון נדיר יותר עכשיו. "הוא מחק את הכדורגל", אומרים מכריו.

גם אם זה לא מדויק - עדיין אפשר לראות את הרציקוביץ' ובנו בחלק מהמשחקים - האמת לא רחוקה. מי שהיה עוף מוזר בכדורגל הישראלי וניסה לשנות להעביר את הניהול של כל הענף מההתאחדות לבעלי הקבוצות, גילה שאין לו עם מי לעשות את זה, ויצא מיואש.

אבל לוני החדש מרוצה גם מזה. "אני מברך על כל רגע שהייתי שם, כולל הרגעים הקשים. אני חושב שזה אחד השיעורים הכי עמוקים ורציניים בחיים שלי. היתה לי זכות להכיר הרבה אנשים, ובחלקם הגדול אנשים מאוד טובים, שהיו שם. נכון שבספורט יש אנשים שבשעת הכעס מתהפכים, ופתאום אתה לא יודע מאיפה זה בא לך. וכל מיני פוליטיקות, זה תחום עתיר פוליטיקה, והיא נוטלת את העוקץ מההישגיות בענף.

"הייתי בשבת שעברה עם הבן בסופר קלאסיקו, ברצלונה נגד ריאל במדריד. אכלנו במרחק חצי שעה הליכה מהאצטדיון. לקחנו אוטובוס, והבן אומר לי: 'אבא, אין פקקים'. חמש דקות לפני המשחק התיישבנו במקום, כמו גדולים. אין סיכוי שדבר כזה יקרה בארץ. בסיום המשחק הקהל מתפזר, אתה אפילו לא מרגיש את זה. אף אחד לא מקלל את המאמן שהפסיד, ולא את השחקנים, גם אם אף אוהד ריאל מדריד, והיו שם הרבה, לא מרוצה מזה שברצלונה מנצחים אותם פעם רביעית ברציפות.

"הענף בישראל, שצריך להיות תעשיית בידור שמביאה קהל למגרשים, הוא בכלל לא תעשייה. הוא אחיזת עיניים. רמת המתקנים מתחת לכל ביקורת. ולמה אין פה מינהלת ליגה? קראתי לא מזמן שבאנגליה רק 13 קבוצות מרוויחות. כמה מרוויחות בישראל? אחת. אני הבאתי למכבי ייעוץ מפירמת דלויט, ולאורך התקופה לפחות אני יכול להגיד שמילאנו את אצטדיון רמת גן כמה פעמים.

"אבל לא הצלחתי ליצור את השינוי הזה בליגה, שיבינו שבעלי הקבוצות הם שמנהלים את הענף. הם מועצת המנהלים של הכדורגל המקצועני. להתאחדות יש תפקידים אחרים, כמו לפיפ"א, של שיפוט, תקינה. אבל ברגע שמרכזי הספורט הם הדרייבר זו בעיה, כי הם גוף פוליטי. שיטפלו בספורט העממי, הם לא צריכים לטפל במקצועני. מצאתי את עצמי במערכת מטורפת".

ולמרות זאת נשארת 12 שנה.

"באהבה רבה. כי אני חושב שאחד הדברים שהיה צריך להביא זה התנהגות אחרת. וקודם כל לדעת להפסיד. אין אצלנו הבנה שכדי לנצח אתה גם צריך לדעת להפסיד. זו לא בושה, ואתה לא פושע אם הפסדת. עשית את הכי טוב שאתה יודע.

"הייתי שמח אם היינו מצליחים להקים מינהלת ליגה רצינית ויוצרים תעשייה אמיתית עם מגרשים מלאים, חוויה תרבותית למשפחה, פאבים, עם ליגה בגודל הנכון, קבוצות מאוחדות. זה הרבה יותר גדול מבחינתי מלקחת 20 אליפויות. מה זה לקחת אליפות בליגה שיש בה ארבעה, חמישה, שמונה משחקים מעניינים בעונה? הייתי מחליף את האליפות הזו גם".

ככה אתה מרגיש, האליפות האחת ב־2003 היתה סתם?

"לא. האליפות היא יופי. האחד לא סותר את השני. אני אומר שאם השינוי היה קורה, לדידי זה היה הישג עצום".

מכירת מכבי: לקח זמן עד שהייתי סגור עם עצמי

אתה מסכם את תקופת מכבי ככישלון או כהצלחה?

"אני בכלל לא מסתכל על דברים בהיבט הזה. אני רואה את זה כשיעור, והוא היה שיעור מצוין".

היו הרבה רגעים לא נעימים, קללות, קליפ קשה שהכינו לרגל עזיבתך עם הכותרת "ניצחנו אותך לוני".

"לא ראיתי את זה. למדתי להעיף את כל האנרגיות האלה ימינה ושמאלה, שלא יגיעו לתוכי".

היו מקללים אותך, את אמך, בנך. לא שמעת את זה?

"יש לי בעיות שמיעה בגלל שנפצעתי, מהמלחמות למיניהן. אני שומע, אבל לא טוב. וכשיש רעש אני ממש לא שומע. וכשכן הגיעו אליי הדברים האלה, עשיתי כמו לוחם קונג פו, שאתה לא תצליח לגעת בו והוא ישתמש באנרגיה שלך כדי למנף את האנרגיה שלו. ככה הייתי: זורקים עליך משהו, תזוז וזה יעבור. והצלחתי להתמודד עם המציאות הזאת. וזה תרם לתובנות שלי. כל מה שקורה לי זה אני. מה יש להתרגז, להיפגע. לא צריך".

וההפגנות מול הבית?

"זה היה ממש משעשע. אנשים שהופעלו על ידי לך תדע מי, אומללים כאלה ששיגרו אותם קדימה, לא בדיוק הבינו מה הם עושים ולמה הם עושים את זה. הסתכלתי על זה בחיוך גדול. זה היה עוד שיעור, ואני מקבל אותו באמת באהבה".

לקח לך יותר משנה למכור את הקבוצה.

"כי כנראה תקופה ארוכה חשבתי שאני רוצה אבל לא רציתי מספיק, או לא באמת הייתי סגור עם עצמי. כספית הסכמתי לכל מה שהגיע, אבל זה לא יצא. וכשדברים לא יוצאים זה סימן שאתה עדיין לא שם. בסופו של דבר זה קרה, והמעורבות שלי במכירה היתה קטנה מאוד".

מה זאת אומרת?

"כל התהליך התבצע על ידי דיוויד פדרמן. למדתי שברגע שאני מעורב ישר יש עיתונות, סיפורים שלמים, והעסק נידון לכישלון לפני שהוא מתחיל. אז בתהליך הזה, עד שהוא פורסם, בכלל לא ידעתי מי זה הקונה, מה הוא קונה, איך הוא קונה".

לא ידעת מי זה שניידר?

"לא. עד שקראתי בעיתון לא שמעתי את השם הזה".

כמה השקעת במכבי, 100 מיליון שקל?

"זה לא מדויק, חלק מזה היה חסות. אמרתי לך כבר, הכסף לא משנה. משנות האנרגיות. לכסף אני מתייחס בחיוך".

אבל הפסדת.

"הרבה".

עשרות מיליונים?

"לא משנה. 100 מיליון מספר טוב. זה ממש לא רלבנטי".

אז למה החלטת למכור?

"באמצע העונה של הגלקטיקוס (שבה שיחקו בקבוצה נמני, איל ברקוביץ' וטל בנין) הגעתי למסקנה שזהו, שזה לא יעשה טוב לקבוצה להישאר בה. השיעור מוצה ונכון לפנות את הדרך למישהו אחר. אבל בוא נעזוב את הספורט".

מה היה הרגע הכי קשה שלך במכבי?

"הסיפור של מני לוי, שהתמוטט במגרש ומאז הוא צמח".

ומה הרגע המכונן, הרגע היפה?

"כשעלינו לליגת האלופות, ב־2004. זו היתה הגשמה של חלום איך צריך כדורגל להיראות. היתה תחושה שהצלחתי".

מכבי של היום: נמני כמאמן? לא רוצה לדבר על זה

 

זו היתה טעות, לשחרר את נמני? זו היתה תקופה סוערת מאוד.

"בסדר, היתה סוערת. זה היה שיעור טוב מאוד גם בשבילו".

איזה שיעור?

"אף בן אדם לא יותר גדול מהמקום שהוא נמצא בו. החברה היא תמיד דבר יותר חזק מהיחיד. היה לו שיעור רציני".

איך נמני כמאמן?

"תשמע... אני... אבי בחור מאוד מוכשר. אני לא רוצה חס וחלילה... עזוב, אני לא רוצה להיות שם".

זו סוגיה משמעותית במכבי היום.

"הוא בחור מוכשר שהצליח בדברים שהוא עושה. אימון זה כמו כל דבר, זו תורה, דבר שלומדים. הוא למד הרבה בשנתיים האחרונות. כל דבר שילמד הוא יעשה טוב. יש לו השיעורים שלו, כמו לכולנו. הוא יצליח, השאלה רק בטיימינג. אבל שוב, אני לא מסתובב אחורה ואני לא נותן עצות. לא, זה שגוי".

איך הקשר שלך עם הבעלים הנוכחי, מיץ' גולדהאר?

"פגשתי אותו פעם אחת, ישבנו כמה שעות, דיברנו. היתה לי חוויה מאוד נחמדה. הוא איש מקסים".

 

מה ההתרשמות ממנו? הוא מחובר לכדורגל?

"קשה לי להגיד בשלב הזה, כי לא הגענו ממש לכדורגל. הוא דיבר על עצמו, על החיים. עניין אותי הבן אדם. הוא בא כי אכפת לו. יש לו מוטיבציה. הוא לא צריך פרסום בארץ, ומבחינה עסקית מצבו מצוין. הוא בא כי מעניין אותו הקטע הזה של ספורט, של לנהל קבוצה, של ישראל".

מה היית מייעץ לו?

"תראה, אני יצאתי ממכבי. בשנתיים האחרונות לא שמעו ממני מילה על מכבי. התפיסה שלי היא שאם עזבת - תשתוק. אתה חייב לתת לאנשים שנשארו לעשות את העבודה. אני שם תמיד לכל מי שרק צריך משהו. אבל הם מסתדרים בלעדיי, ואני אחרון שאתן עצות. זה טיפשי. עזוב, די כדורגל".

אבל הספורט הוא מה שהכניס אותך לתודעה הציבורית.

"לא זוכרים את זה אבל הייתי בתודעה עוד קודם, במישור הכלכלי, אם כי לא כמו בספורט. זה היה המחיר הכי קשה ששילמתי, ולא הייתי ער לזה עד שנכנסתי לתחום. היה לי ממש קשה בהתחלה להתמודד עם החשיפה. הטלפונים הביתה היו טירוף בהתחלה. בשלב מסוים התנתקתי. לא הסכמתי לאמלל את המשפחה. מאז אני לא הולך עם מכשירים סלולריים. זו אחת התרומות של מכבי - אני לא מסתובב עם נייד".

אור הזרקורים לא חסר לך?

"ממש לא. אני מאושר. עזבתי. אני לא מסתכל לאחור".

תגיות

21 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

18.
לוני, אני איתך
לכל המטקבקים עם הרוע במקלדת. להגיד שזה לא פייר שאדם כמו לוני, אדם אמיד, ינסה לדבר רוחניות אם היה מרוויח כמו ה"אדם הממוצע", לא מסכימה. המשכורת שלי ושל בעלי לחלוטין ממוצעת. אין לנו הרבה בכסף, אבל יש לנו הרבה בשפע. כי לכל המלעיזים, אתם חייבים להבין. שפע, זו חוויה, זה לא רק כסף. אדם שחי בשפע, זה אדם שאין לו פיתרון אחד לבעיה, אלא 20 פתרונות לפחות. לחוות את השפע, זה לחיות בצורה רגועה, כי יש זמן ועת לכל דבר. גם אם כרגע אין, יהיה מחר או מחרתיים לעשות דברים שרצית ואותו הדבר גם עם כסף. אז לבוא ולרדת על אדם שהוכיח את עצמו לפחות פעמיים בחיים הללו זה באמת קל, המקלדת סופגת הכל. אבל לוני, גם אם לא היה בתפקידים שהיה עד כה, והיה "עוד אחד", היה מצליח כיוון שהוא חי בחווית השפע. ולכל המשמיצים, איך אתם חיים?
קרן , זכרון  |  20.04.10
לכל התגובות