פרשנות: הסטטיסטיקה לא מעודדת

עד היום כל חברה שניסתה לפתח תרופה לשבץ - ללא יוצא מן הכלל - נכשלה. כולן. על פי הערכות, הושקעו בעולם ב־30 השנים האחרונות יותר מ־10 מיליארד דולר בניסיונות פיתוח. מלבד ה־tPA, התרופה היחידה לטיפול בשבץ הקיימת היום, שיעילותה מוגבלת מאוד, אוזלת ידה של הרפואה לנגד גורם התמותה מספר שתיים בעולם משוועת ואבסולוטית.

כיום מכיר המדע בעובדה שהמוות העצבי מורכב מתהליכים רבים המתרחשים בו זמנית בתא. לכן, כל ניסיון לטפל בתהליך בודד בעוד שאר המערכת ממשיכה בתהליך המוות - אינו יעיל.

בדומה למחקר בתחום הביולוגיה המולקולרית, הטרנד הברור של החברות בדור הנוכחי (כמו די פארם) הולך לפתרון כולל של כל תהליכי המוות בתא כתוצאה משבץ, הפתרון המולטיפאקטוריאלי (multifactorial).

נמחיש בדוגמה: בשנת 2006 ענקית התרופות אסטרזנקה, שנסחרת לפי שווי של 68 מיליארד דולר בארה"ב, פיתחה את תרופת ה־NXY־059, שנועדה לטפל בנזק החמצוני (חלק ממנגנון המוות של התא בשבץ). לאחר שהגיעה לשלב הניסוי הקובע עם ציפיות רבות (תוצאות הניסויים הקודמים היו טובות), נכשלה החברה בשני יעדי הניסוי שעל פי הערכות השקיעה בהם 300 מיליון דולר.

אופי המחלה מתאפיין בשוני גדול בין חולה לחולה בכמה פרמטרים אקוטיים - כמה זמן עבר בטרם החולה הגיע לטיפול, היכן במוח נוצרה החסימה ומידת חומרת החסימה. כל אלה עושים את משימת הוכחת היעילות הסטטיסטית בקליניקה לכמעט בלתי אפשרית.

הכיוון הניורופרוטקטנטי (שנועד להציל את התאים) הכולל של די פארם הוא מעניין, אך היא לא הראשונה שמנסה גישה זו. לדוגמה, בשנת 2000 ניסתה גם בריסטול מאיירס סקוויב (BMY) תרופה שונה מהגישה הטרומבולית שקיימת (כמו במקרה של ה־tPA שמתמקד בפירוק קריש שחסום את העורק) ופיתחה את ה־BMY 204352 שנועד להציל תאי העצב. לאחר תוצאות משביעות רצון בניסויים קליניים שלב I ו־II, בניסוי ענק וקובע שכלל 1,978 חולים ב־200 מרכזיים רפואיים ברחבי העולם - נחלה BMY כישלונות בשני יעדי הניסוי. רשימת הנכשלים עוד ארוכה וכוללת ענקיות כמו סאנופי, GSK, באייר, ג'ונסון אנד ג'ונסון וויית'.

הצלחה בפיתוח תרופה לשבץ שונה בתכלית מפיתוח תרופות לסרטן. בעוד שהרשויות כמו ה־FDA ומקביליו בעולם רוצים לראות עלייה בתוחלת החיים בחולי הסרטן, תרופה מאושרת לשבץ תיאלץ להציג שיפור ביכולות התפקודיות של הלוקים בו. השאלה של מניעת מוות אמנם דרמטית, אך לא משמעותית.

החלום להצליח במקום שבו כולם נכשלו ותוצאות ראשוניות חיוביות - אך ללא אינדיקציה מובהקת - הם הסיבה לכישלונות הרבים דווקא בשלב השלישי והקובע. הוסיפו לכך את האתגר הטכנולוגי שנובע מהעובדה שתאי עצב אינם בעלי יכולת של רגנרציה (התחדשות) - והרי לכם מאזן הכוחות המשולש: סיכוי אפסי, סיכון מרקיע שחקים וחלום לתגמול עצום.

ואולי הפתרון בכלל יגיע מכיוון אחר, קרי תאי גזע או מכשור רפואי? חברות רבות בעולם עמלות בתחומים אלה: רי־ניורון הבריטית קיבלה אישור ותחל בגיוס חולים בחודשים הקרובים לניסוי קליני בתאי גזע אצל חולים שנותרו משותקים כתוצאה משבץ איסכמי. בריינסגייט הישראלית מראה תוצאות קליניות מבטיחות בתחום המכשור הרפואי, ועוד חברה ישראלית, טרומבוטק, מחפשת לשדרג את הפתרון הטרומבולי הקיים.

אין ספק כי הרצון להגיע לשוק כמה שיותר מהר - לנוכח הפוטנציאל העצום שטמון בהגעת מוצר ראשון לשוק אינסופי - אחראי במידת מה לכישלונות העבר. נראה כי די פארם בהחלט הפיקה את הלקח הזה ולקחים חשובים נוספים. אך כפי שההיסטוריה מלמדת היטב, לא זו בלבד שהסיכויים נגדה בצורה מוחלטת, אלא, כפי שנכחנו לדעת, פעמים רבות לא ניתן לחזות את הכישלון שנמצא מעבר לפינה.