קרן הגידור לייטנינג: "החוכמה היא לבחור מנהלי השקעות שיכולים להרוויח כסף בכל מצב שוק"

"הסיכון בשוק כיום גדול יותר מהפוטנציאל - אם השאלה היא האם הוא יעשה 20% למטה או למעלה, אז קיים סיכוי גדול יותר שהכיוון הוא למטה". כך אומרים ל"כלכליסט" בכירי קרן KCPS, טל קינן, המנכ"ל, ויצחק (ייצ) ראב, סמנכ"ל הכספים. לדבריהם, "אין ספק שקרנות גידור רבות לקחו הימור גדול, אבל המטרה היא לבחור מנהלים בעלי יכולת זיהוי אלפא, שיודעים לשחק ולהרוויח כסף ללא קשר לתנודתיות של השוק".

קרן KCPS, העוסקת בתחום השירותים הפיננסיים ומייסדיה הם טל קינן, סנדר כהן, ג'יי פומרנץ ודייויד שטיינהארדט, מנהלת את קרן הגידור לייטנינג (Lightning). בדירוג שערך לאחרונה אתר Hedgefund, המספק מידע על ביצועי יותר מ־7,000 קרנות גידור בעולם, התברגה לייטנינג למקום ה־11 מתוך רשימה של 268 קרנות גידור המתמחות בהשקעה בקרנות אחרות (funds of funds). על פי הנתונים שהוצגו באתר, השיגה לייטנינג תשואה של 22.92% בין ינואר 2007 לדצמבר 2009.

"אנחנו קרן של קרנות גידור", אומר קינן. "הרעיון של לייטנינג הוא לאתר מנהלי קרנות שהם כוכבים עולים, Emerging managers. אלו מנהלים בשנותיהם הראשונות, שעבדו לפני כן בבנקים או בקרנות גידור אחרות, והחליטו להקים גוף עצמאי. תפקידנו הוא לדעת, מתוך היכרות עם השוק, מי מהמנהלים האלה הוא הסופרסטאר הבא ועם מי לא כדאי להתעסק".

מדוע להשקיע בקרנות חדשות ולא בוותיקות שהוכיחו את עצמן?

ראב: "יש מחקרים שמוכיחים שביצועי מנהלים בשנים הראשונות טובים יותר מביצועי מנהלים ותיקים. החדשים מנהלים בדרך כלל פחות כסף ולא יכולים להתפרנס רק מדמי הניהול, ולכן הם צריכים להוכיח ביצועים".

איך מתבצעת מלאכת האיתור של אותם כוכבים עולים?

"יש לנו רשת קשרים בניו יורק ובאירופה, ואנחנו מפתחים רשת כזו גם באסיה. דיוויד שטיינהארדט, בנו של מייקל שטיינהארדט (המוכר כחלוץ השקעות מגזר קרנות הגידור האמריקאי – ר"ב) וג'יי פומרנץ, מבנקאי ההשקעות הבכירים בעולם, יושבים בדירקטוריון המייעץ שלנו. במקרים רבים פעלנו טוב יותר מקרנות אמריקאיות שישבו בתוך וול סטריט, אבל לא ערכו בדיקות נאותות ראויות, ונפלו בהשקעות בקרנות של ברנרד מאדוף.

"אנחנו משקיעים בקרנות גלובל מאקרו, ותפקידו של המנהל בקרנות כאלו הוא לזהות טרנדים. פעם להשקיע בחוב הממשלתי של ברזיל, פעם אחרת בדולר האוסטרלי ואחר כך בבורסה של לונדון - השקעה בסחורות, במטבעות ובחובות ממשלתיים".

"למשבר נכנסנו מוכנים", מוסיף קינן. "השקענו בקרנות שמאוזנות על השוק ובשורטים. הלכנו, למשל, עם סטיב וויזמן, אחד משלושת מנהלי הקרנות הראשונים שזיהו את הבעייתיות באג"ח מגובות המשכנתאות. כשוויזמן עשה שורט על נדל"ן ב־2006–2007, אמרו שהוא משוגע. הוא פשוט הלך, דפק על דלתות בפלורידה ושאל אנשים כמה הם מרוויחים וכמה משלמים על משכנתה, והבין שקיימת בועה. הקרנות האלו, שהיו פסימיות ביחס לשוק הנדל"ן והפיננסים, עשו בשנות המשבר 50%–60% על השוק. קרנות גידור הפסידו בממוצע 22% ב־2008 בעוד שהשוק הפסיד 50%. זו המטרה שלנו - לזהות את הקרנות שעושות את העבודה כמו שצריך ויודעות לזהות טרנד קצת יותר מוקדם".

ומה המגמה שאתם מזהים כעת?

"אנחנו מזהים מגמות מפחידות, האווירה דומה לזו שהיתה בסוף 2006. כמו אז, אנחנו מקבלים טלפונים: 'מה קורה? השוק עולה. למה אתם לא רצים איתו?'. זו פסיכולוגיה מרתקת, הזיכרון הקולקטיבי קצר. קרנות שהפסידו הרבה ב־2008 מנסות להחזיר את ההפסד והרבה כסף נשפך. גם הממשלות הזרימו כסף רב לשווקים וניפחו סוג של בועה. הכלכלה בכל העולם מאוד חלשה, וכל המספרים המעודדים שמתפרסמים הם מלאכותיים, על הגב של משלם המסים. מחוב חברות עברנו לחוב של ממשלות, ואין אמצעים לשלם אותו. החוב הזה הוא תאונה שמחכה להתרחש.

"גם אין צרכן אמריקאי, הוא יצא מהמשחק. הבית שלו שווה פחות ועכשיו הוא יחסוך כמה שנים. זה מצב שמשפיע על כל העולם. לכן הסיכון בשווקים כיום גבוה מהסיכוי, אין ספק. אבל אם בטא זה מה שהשוק עושה, צריך לבחור מנהלים שיודעים לזהות אלפא - כאלה שיודעים להרוויח כסף בכל מצב. בשוק המניות זה אומר לזהות את החברות שבהן קיימות עדיין הזדמנויות ולשחק עליהן מול חברות או תעשיות אחרות. בשוק האג"ח המטרה היא לזהות חוסר איזון בין אג"ח למניות של אותה חברה או בין אג"ח לאג"ח.

"מי שקנה ב־2004 תעודות סל בכל גיאוגרפיה עשה כסף, אבל העידן הזה נגמר. כשלי השוק והעיוותים שקיימים היום נחשפים מהר, וצריך לעבוד קשה. זו בהחלט סביבה של סוחרים ולא סביבה של משקיעים. מה שנדרש הוא ניתוח מעמיק. לבחון קרן על סמך רבעון או אפילו שנה של ביצועים זה דבר לא נכון. אנחנו לא מהמרים, אלא מחפשים את המקומות שבהם השוק לא מתמחר סיכון".

נזילות היא פרמטר חשוב עבורכם?

"בהחלט. השיטה של לייטנינג היא להיכנס לקרנות בעלות נזילות רבה, שלא נפגעו כל כך במשבר. קרנות אחרות, שאינן קרנות גידור, הן כמו רכבת כבדה: קשה להסיט אותן מהמסלול, ואין להן כסף פנוי לשורטים כי זה בהגדרה כסף שפחות נזיל. לכן קרנות כאלה חייבות להמר בעד השוק. רגולטורית, גם אסור להן להחזיק מזומנים מעבר לרמה מסוימת. לנו יש גמישות רבה יותר, שניתן לנתב בהתאם למגמה הכלכלית".

מהי רמת המינוף הרצויה?

ראב: "המטרה היא שמנהלי הקרנות יעשו כסף מתוך הכסף שאנחנו נתנו, אבל פוזיציות השורט והלונג, מבחינתנו, יכולות להגיע יחד למינוף של עד 140%. אם הקרן מחזיקה פוזיציות לשני הכיוונים בסכום זהה, בכל הפסד שייגרם במקרה כזה יוכל מנהל הקרן להאשים רק את עצמו, וכל סכום שירוויח יבוא בזכות המחקר והזיהוי הנכון. כאלה מנהלים אנחנו אוהבים".

בארץ אין שום פיקוח על פעילותכם. ובחו"ל?

"גם בחו"ל בגדול אין פיקוח. יש אמנם קרנות גידור שהגיעו לגודל מסוים והחליטו שהן מעוניינות בפיקוח של רשות ניירות ערך האמריקאית, אבל זה מהלך וולונטרי, שמטרתו לתת שקט למשקיעים. מנהלים רבים סבורים גם שזה עניין של זמן עד שהחקיקה תשתנה ותחייב פיקוח, ולכן מתנדבים לעשות את הצעד".