הון אנושי: שתיקת המשפטנים
עו"ד דן שינמן השיק ספר, וכולם דיברו על אולמרט בלי לדבר על אולמרט
חזאים הבטיחו יום חם וקיימו, עונת הרחצה רק נפתחה, אבל במקום לים נהרה הברנז'ה המשפטית והעסקית לבית ציוני אמריקה, להשקת ספר הביכורים של עו"ד דן שינמן. כל המוזמנים המכובדים באו, חוץ מאחד. אהוד אולמרט נעדר, אבל נכח במלוא פרשייתו. כולם דיברו על הולילנד.
"לא צריך לשפוט כל כך מהר", היה יוסי צ'חנובר ראשון הנזהרים, "כבר ראיתי בחיים שלי פרשיות חמורות מאלה. אנחנו שומעים הרבה, אבל יודעים מעט מאוד". ג'ני ברנדס, אשתו של חנינא ברנדס, סיפקה לעניין זווית אישית: "בבוקר התקשרו הרבה עיתונאים לדבר עם חנינא, כי הוא חבר של אולמרט, אבל חנינא לא מדבר עם עיתונאים. אני כן מדברת", אמרה בחיוך רחב. "מה דעתך על האיש?", שאלתי, והיא השיבה באותו חיוך: "אני מאוד אוהבת אותו, אני מאמינה שנעשה לו עוול".
המוזמנים, שהקשיבו לתחזית, בחרו בבגדים קלים ושמלות קיציות. רק דב תדמור, שיומיים קודם לכן ניצל מעונש מאסר בפרשת קרטל הגז, הסתובב בחליפה יוקרתית מוקפדת. התקרבתי אליו בזהירות. "איך אתה מרגיש?", שאלתי. תדמור הסתכל עליי, חשב קצת, אמר: "נעים לי מאוד לפגוש אותך", והמשיך לדרכו. לפחות נעים לו, זה כבר משהו.
ההימנעות אחזה גם בשאר. תיאודור אור עמד בפטיו, כמו נמלט מהאולם המלא עד אפס מקום. "מה דעתך על האירועים האחרונים?", שאלתי, ושוב נתקלתי באותו פרצוף, ספק חושב ספק מובך. "תחסכי לי את זה", אמר.
בינתיים אלקס הרטמן נכנס לאולם, בולט בגובהו ובחולצה המפוספסת שלו. הוא איש נחמד, אפילו נחמד מאוד, והתקרב אליי בחיוך. "מה שלומך?", לחץ את ידי, ואני שאלתי: "אתה לא מצטער בימים אלה שאתה לא עורך דין פלילי?". "לא מצטער", ענה ומיהר להחליף נושא: "אני חושב שדן שינמן הוא פרקליט מצוין ועכשיו גם סופר לא פחות טוב". פיני רובין סיפק התייחסות פתלתלה לפרשה: "השם של הספר של שינמן, 'ניתוח לב פתוח', מתאים מאוד לתקופה הזאת". אני חושבת שהבנתי אותו, אבל לא ממש בטוחה.
אפרים קונדה ניגש אליי, אמר שלום והסתכל סביב. עשה רושם שהוא מחפש את ארי ליבסקר. "אני מחליפה אותו זמנית", עדכנתי, והוא הופתע: "באמת? למה לא באת למימונה אצל הרב רנטגן? היה מאוד נחמד". נילי פריאל, לעומת זאת, לא ממש חיפשה את ליבסקר. היא בלטה בעיקר בניסיונות התחמקות עיקשים מכל הצלמים, שהיה קשה להחמיץ.
תמי רווה עדכנה ש"אני מאוד מעריכה את שינמן שהיה לו זמן לעסוק ביצירתיות לצד עבודתו כעורך דין. אמרתי לאשתו דניאלה שזו המשפחה הכי יצירתית שאני מכירה".
בעלה יהודה רווה התמקד בהולילנד: "פעם היתה אקסיומה שכל אדם זכאי עד שהוכח אחרת, עכשיו יש אקסיומה שכל אדם הוא 'לכאורה' לא זכאי עד שהוכח אחרת", הוא אמר, ובדק שכתבתי "לכאורה" במרכאות.
דליה, רעייתו של אייבי נאמן, המליצה לי בחום על הספר של שינמן: "הוא גם עולה 50 שקל, זה שווה". בדוכן הספרים שבכניסה דיווחו על מכירות מרשימות, ובצד השני של האולם נאספו הקונים סביב שינמן וביקשו חתימה. כשהצלחתי להשתחל עד אליו, בין החיבוקים שקיבל מיעקב נאמן, יגאל בריטמן, אורי סלונים, נבות תל־צור ואבישי ברוורמן, הוא אמר: "אני נרגש מאוד". זה בהחלט ניכר. חרף החגיגיות לא התאפקתי ושאלתי אם אולמרט - שנחת יממה וחצי קודם לכן וכבר הופיע בתקשורת בערב הקודם - בדרך. "הוא הוזמן, אני לא יודע אם הוא יגיע", אמר חתן השמחה.
השר נאמן, שסיים לחבק, התפנה לדוכני האוכל. הצלחתי לתפוס את תשומת לבו שנייה אחרי שנגס בפלח מלון. בדיעבד הבנתי שאולי זה לא היה רעיון טוב להפריע לו באמצע הארוחה. "את מה שיש לי להגיד תשמעי בדברים שאשא לכבוד שינמן", אמר באי שביעות רצון ניכרת. ואמנם, בנאומו הוא בהחלט אמר דברים מרתקים: "הייתי בחופשה ולא עזבתי את הספר עד שגמרתי לקרוא אותו". אכן, משפטנות נושכת.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה