הסכמי ממון הורסים את האהבה?

היום מתחתנים מאוחר ולכל אחד יש את החסכונות שלו ועדיף לסדר את עניין הממון כמו יתר התנאים של החיים. אם עושים חשבון כמה מתגרשים אז ברור שצריך בלי שום ערעורין לעשות חוזה ממון.

***גבר מתחתן=גבר במלכודת!!!*** לגברים בארץ כמעט ואין זכויות בבתי המשפט למשפחה. הבעיה היא אף חמורה יותר עקב הרחבת החוקים גם על ה"ידועה בציבור", כאילו להחליט לגור עם אישה ביחד מצביע על כוונה לחיות איתה כזוג נשוי, עם כל המשמעויות (גם הכלכליות) הכרוכות בכך. לפי החוקים בארץ, , בזמן גירושין : - הדירה תתחלק שווה בשווה, ללא קשר ליחס ההשקעה הכספית של שני בני הזוג בקנייתה. - רכוש קודם של הגבר לפני הנישואין לא בהכרח ישאר שלו בלבד, במקרה של גירושין (למשל, כסף בחשבון בנק וכל רכוש אחר שלא "רשום" בבעלות בלעדית ייחשב כמשותף) - קופות גמל, פנסיה וכו' מתחלקים היום בין בני הזוג חצי/חצי ללא קשר להשקעה הראשונית בהם, גם השקעה שהייתה לפני הנישואין. - מזונות ילדים הם חובת הגבר בלבד, ללא קשר ליחס ההכנסות בינו לאישה. - תשלומי מדור(מגורים) לילדים הן חובת הגבר בלבד, ללא קשר להכנסות האישה. - נכסי קריירה - מוניטין שצבר הגבר בעסק שהוא הקים/פיתח ייתורגמו לכסף שמגיע לאישה (מכוח היותה בת הזוג שלו בזמן שהעסק התפתח). גם אם העסק קם לפני הנישואין, ייחשב כאילו בהנשאו הוא התכוון לשתף בו גם את האישה. - מזונות אישה - עד הגירושין בפועל הגבר צריך לשלם מזונות למחיית האישה , במיוחד אם היא לא עבדה במשך הנישואין או שעבדה במשרה חלקית בלבד. וזה עוד כלום יחסית לצרה שהגבר ייכנס עם אישה שהייתה כל החיים עקרת בית - הוא ייצטרך להמשיך לשלם לה גם אחרי הגירושין. מבחינת האישה, נישואין/חיים כידועה בציבור אפילו לתקופה קצרה יחסית, היא העסקה הכלכלית הכדאית ביותר בעולם, במיוחד אם מדובר ברווקה מתבגרת שהשעון הביולוגי שלה מתקתק ורוצה ילדים בהקדם האפשרי. מבחינת הגבר, המצב בדיוק הפוך: ללא הסכם ממון מצבו רע מאוד במקרה של גירושין והוא צפוי לעושק ללא גבולות, לפחות עד שהילדים יגיעו לגיל בגרות (21, לא 18). אפילו *עם* הסכם ממון המצב לא בטוח. א' - צריך לתת לו תוקף רשמי בבית המשפט למשפחה ולא סתם הסכם חתום בין בני זוג ואפילו לא על ידי עורך דין, אחרת בית המשפט עלול לבטל אותו מאוחר יותר. ב' - חשוב ביותר!!!- כל נושא משמורת הילדים צריך להיות מסוכם מראש, אחרת אין צ'אנס שבעולם שהגבר יקבל שיתוף במשמורת ילדיו בבית המשפט. כנ"ל שיתוף מזונות עם האישה - אם לא יסוכם מראש, הכל יפול על הגבר. כנ"ל מדור, פנסיה, נכסי קריירה... הכל... אם לא יסוכם מראש על חלוקה שוויונית ויאושר על ידי בית משפט - ההסכם לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב. לכל הגברים: תקראו את הכתבה "את הכסף סופרים ברבנות" (כלכליסט לפני כמה חודשים) ותבינו על מה אני מדבר... http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3381123,00.html

לא שמעתם על המונח "משק-בית"? ומה לגבי נדוניה? משחר האנושות, נשים חיפשו גבר לא רק למען מטרה נשגבת, נעלית ורומנטית כאהבה. הן חיפשו ביטחון כלכלי, בעוד הגבר חיפש מישהי שתתפעל את הבית - שתבשל, תכבס, תנקה ועוד, למי שטרם הבין מה משמעות של תפעול הבית. נכון, מאז התרחשו כל מיני שינויים, כגון המהפכה הפמיניסטית ועוד, אך עדיין, נשים מחפשות להיכנס למוסד הנישואין מאותן סיבות - בדומה לגברים. שיעור הגירושין נמצא בעליה מתמדת בשל פער תפישתי בין המינים. כלומר, פחות ופחות נשים מוכנות לקבל על עצמן את התפקידים המגדריים המסורתיים. אהבה היא דבר נפלא, אך היא כמו כל דבר אחר, גם לה יש תאריך-תפוגה - לרכוש מצטבר אין - מסיבה זו נשים רבות נעלבות מאוד כאשר הגבר שאיתן מציע להן לחתום על כזה.

ומי שרוצה להרגיש בן 16 שלא יתלונן כי יש ברירה

לא מיתכוננת להוריש לילדייך את רכושי שבמו ידי צברתי בזעת אפי :-). ואם תתחיל להיתחשבן איתי מה קניתי ומה לא .אז אנקה ואבשל ואקנה רק לעצמי. כמו ברמזור. :-).