מנהלת חטיבת המחקר בבנק ישראל: "ללא צמיחה מהירה צריך למתן את הפחתת המס"

"המשבר הכלכלי שחווינו בשנה האחרונה היה כולו תוצרת חוץ. לא היינו במוקד הרעש, ואפשר לומר שצלחנו את התקופה המאתגרת הזאת בצורה טובה מאוד". כך מסכמת מנהלת חטיבת המחקר בבנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, את אחת השנים הדרמטיות שידע המשק הישראלי.

בראיון מיוחד ל"כלכליסט" לרגל פרסום הדו"ח השנתי של בנק ישראל שהכינה החטיבה שבראשה היא עומדת, מונה פלוג, שמתוקף תפקידה היא אחת מארבעת חברי הנהלת הבנק המייעצים לנגיד בנושא הריבית, את הסיבות שסייעו לישראל לעבור את המשבר טוב יותר ממדינות אחרות.

"המשבר תפס אותנו אחרי חמש שנות צמיחה מהירה, בקצב של יותר מ־5% בשנה. החברות במשק אגרו רזרבות והגיעו חזקות למשבר. המערכת הבנקאית שלנו היא גם שמרנית וגם מפוקחת בצורה הדוקה, עם חשיפה יחסית מוגבלת למוצרים פיננסיים 'מתוחכמים', שבדיעבד התברר שלא כולם מבינים מה הם בדיוק. הדבר הזה בולט במיוחד בשוק המשכנתאות ובעובדה שלא נוצרה אצלנו בועת נדל"ן. למעשה, המשק הרוויח מכך שחלק מהחידושים הפיננסיים האלה לא היו אצלנו. זה לא אומר שלא צריך להמשיך ולפתח את השווקים, אלא רק שצריך להמשיך לפתחם תוך לימוד מהניסיון של אחרים".

את בעצם אומרת שאסור לתת למכשירים הפיננסיים המורכבים האלה להגיע אלינו?

"אני חושבת שחלק מהם באמת עדיף שלא יגיע. אבל לא מדובר בכולם. איגוח, למשל, הוא מכשיר שכן צריך לפתח כאן - כל עוד זה נעשה בזהירות.

"גורם שתרם להצלחה הוא העודפים במאזן התשלומים, ביתרות המט"ח ובנכסים על התחייבויות מול חו"ל. גורם נוסף, שפחות נוטים להדגיש אותו, הוא העובדה ששיעור החיסכון של משקי הבית אצלנו גדול יחסית, והחוב שלהם נמוך יחסית. הם אינם ממונפים, ומשום כך לא היו תלויים בהמשך מימון כדי להמשיך ולהגדיל את הצריכה במהלך המשבר. הפגיעות של משקי הבית בהקשר הזה היתה הרבה יותר קטנה".

ומה בנוגע למהלכים שנקט בנק ישראל?

"המדיניות של בנק ישראל היתה מאוד מהירה וחזקה - הפחתת הריבית מ־4.25% ל־0.5% בפרק זמן קצר מאוד, רכישת איגרות חוב ממשלתיות כדי להוריד את הריביות ארוכות הטווח, וכמובן רכישת המט"ח. אני חושבת שמדיניות זו תרמה למזעור ההשפעה הריאלית השלילית של המשבר. גם התעקשותו של המפקח על הבנקים להמשיך להגדיל את יחס ההון של הבנקים היתה דבר חשוב".

"צריך להתנות את המשך הרפורמה במס בקצב צמיחת המשק. רק צמיחה לאורך זמן תאפשר להרחיב את ההוצאה התקציבית תוך כדי עמידה במתווה הגירעון" | צילום: גיא אסיאג

יתרות המט"ח של ישראל היו גבוהות עוד לפני המשבר?

"לא. כשהתחלנו את תוכנית רכישות המט"ח במרץ 2008, המוטיבציה שלנו היתה להגדיל את הרזרבות, כי הרמה שלהן אז היתה נמוכה מדי. הגברת קצב הרכישות נבעה במידה רבה גם מהרצון להתמודד עם הייסוף בשקל, במקביל לצניחה בסחר העולמי ולתנאים המאוד בעייתיים ליצואנים".

כרית אוויר לימי משבר

כשהחלה תוכנית רכישת המט"ח הודיע בנק ישראל על כוונתו להגדיל את יתרות המט"ח ב־10 מיליארד דולר. בפועל הן צמחו פי שלושה: ב־33 מיליארד דולר.

המשבר כבר מאחורינו, אבל אתם ממשיכים לרכוש דולרים. למה, בעצם?

"בחצי השנה האחרונה שינינו את מדיניות הרכישות, כך שהגדלת היתרות היא כבר לא יעד. כעת אנחנו מתערבים במסחר כאשר אנחנו מעריכים שהייסוף בשקל אינו עקבי עם הכוחות הבסיסיים במשק. כשנחזור לשגרה, התערבות בנק ישראל במסחר המט"ח תהיה נדירה, אם בכלל. אבל אנחנו עדיין לא ממש שם".

יש עלות כספית להחזקת יתרות מט"ח כל כך גדולות?

"כן, ואנחנו גם מתייחסים לעלות הזאת בדו"ח השנתי שאנחנו מפרסמים היום. אבל בבחינת ביצועי המשק אי אפשר להמעיט בתרומה של קביעת תוואי שער החליפין לכך שבסופו של דבר צלחנו את המשבר בצורה טובה יחסית".

מדוע התחיל בנק ישראל להעלות את הריבית לפני בנקים מרכזיים אחרים בעולם?

"ההתאוששות אצלנו התחילה מוקדם, כי עוצמת המיתון היתה פחותה. מכיוון שהיינו במצב טוב יחסית, התגובה שלנו היתה צריכה להיות יותר מהירה".

ואילו לקחים אפשר להסיק לגבי ההתנהלות בעתיד?

"מה שאפשר ללמוד מהניסיון בישראל וגם בעולם הוא שמדיניות מאקרו־כלכלית נחושה בהחלט משפיעה על התוצאות. העובדה שבשנים הטובות הפחתנו את משקל החוב בתוצר אפשרה להגדיל את הגירעון במידה ניכרת בלי עלייה בתשואות בתקופת המשבר, ובכך בעצם ליצור כרית ביטחון שמאפשרת לפעול בצורה מאוד אגרסיבית ונחושה בתקופה זו".

רפורמה על תנאי

פישר. "הריבית הנמוכה האיצה את עליית מחירי הדיור" | צילום: אוראל כהן

בנק ישראל קורא לממשלה כבר זמן רב לצמצם את החוב הציבורי. ואולם, ביצוע השלבים הבאים ברפורמה במס ההכנסה ליחידים ולחברות יקטין את הכנסות המדינה ויגדיל את החוב.

האם זה אומר שתמליצו לממשלה לא לבצע את השלב הבא ברפורמה במס הכנסה, שגורמת להגדלת החוב?

"אני חושבת שיהיה צריך להתנות את המהלך בקצב צמיחת המשק. רק צמיחה מהירה לאורך זמן תאפשר להרחיב את ההוצאה התקציבית תוך כדי עמידה במתווה הגירעון שיבטיח את הפחתת החוב, וגם להוריד את המסים. אם קצב הצמיחה לא יהיה גבוה לאורך זמן, הייתי ממתנת את הפחתת המסים".

בצד האופטימיות ושביעות הרצון, פלוג מציינת גם את הצדדים הפחות מחמיאים של המשק הישראל, כפי שהם משתקפים בדו"ח בנק ישראל: שיעורי התעסוקה הנמוכים, בעיקר בקרב חרדים ונשים ערביות, ושיעור העוני הגבוה בקרב משפחות עם מפרנס אחד.

מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב בתחומים האלה?

"אני חושבת שהאצת תוכנית מס הכנסה שלילי והרחבתה יכולות להיות צעד גדול בטיפול בבעיה. גם בתוכנית ויסקונסין אני תומכת - אני חושבת שהיא מטפלת טוב בחסמי הכניסה לשוק העבודה. לדעתי, שני הכלים האלה משלימים זה את זה, וצריך לקדם אותם במקביל".

פלוג אמנם מדגישה שלדעתה הריבית הנמוכה לא ניפחה כאן בועת נדל"ן, ואולם כשהיא נשאלת על מחירי הדירות והמניות היא נעה בכיסאה בחוסר נוחות ומסבירה: "בחנו את הנושא הזה בעבודה שערכנו לפני חצי שנה, והמסקנה שלנו היתה שהתייקרות הנדל"ן בתקופה האחרונה סוגרת באופן חלקי גם פער שנוצר כתוצאה מירידה ממושכת שנרשמה במחירי הדיור. ואולם, אין ספק שהריבית הנמוכה השפיעה על ההאצה בעליית מחירי הדיור".

אם אתם מעלים עכשיו את הריבית, זה לא מעיד על כך שמחירי הנכסים עלו יותר מדי מהר?

"איננו מצויים במצב שבו היינו בשיא המשבר, כאשר הורדת הריבית נועדה להפיח חיים בענף הדיור. היום, לאחר שערך הנכסים חזר לעצמו במידה רבה, התחלנו תהליך של החזרת הריבית לתנאים יותר נורמליים".

לדבריה, גם העליות בשערי האג"ח הקונצרניות וחידוש ההנפקות ללא דירוגים הם חלק מתהליך החזרה לנורמליות של המשק: "בכל העולם יורדות התשואות על איגרות חוב. שוק האג"ח הוא התחום הפיננסי שבו התשואות עלו בצורה הכי חדה, ועכשיו הן גם בתהליך של ירידה בחזרה, אבל אנחנו בהחלט עוקבים אחריו".