צילום: רועי טפר
הכנס הראשון של ועד מחוז ת"א והמרכז של לשכת עו"ד: האופוזיציה במרכז
כ־1,500 עורכי דין ושופטים חגגו בסוף השבוע באילת, עם הרבה מצב רוח טוב שנוצל גם לפריקת כעסים הדדיים בין עורכי הדין לשופטים. הכנס עמד בסימן שתי האופוזיציות המשפטיות בישראל: ועד תל אביב מול הוועד המרכזי, והפרידמנים נגד הבינישים
בשורה התחתונה, הכנס הראשון של ועד מחוז תל אביב והמרכז באילת נחל הצלחה גדולה: כ־1,500 עורכי דין שהתמקמו ב־1,200 חדרים בכל המלונות הגדולים באילת, העבירו סוף שבוע עמוס בילויים, ים ומופעים לצד מושבים מקצועיים שהצליחו למשוך אליהם את המשתתפים וליצור סביבם עניין רב.
הכנס שיקף את שתי האופוזיציות המרכזיות בעולם המשפט הישראלי: ועד תל אביב נגד הוועד המרכזי, ובעיקר את הגישה ה"פרידמנית" שקוראת תגר על בית המשפט העליון ונשיאיו דורית ביניש ואהרן ברק. שתי האופוזיציות התאחדו בכנס לאחת ודובריהן היו הרוב. השרים פרידמן, יעקב נאמן וחיים רמון, יו"ר ועדת חוקה ח"כ דוד רותם, נציגי האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים ח"כ אורי אריאל ופנחס מרינסקי והדוברים הלעומתיים הבולטים של הלשכה יראון פסטינגר ועמוס ון אמדן. לביניש ולראש הלשכה יורי גיא־רון כמעט ולא נמצא ייצוג בכנס.
הכנס נערך כחודש לפני הכנס השנתי העשירי של הלשכה. ההבדל בין השניים ניכר בעיקר באופי הצעיר, המכופתר והרשמי פחות של התל אביבים. הסיבה לכך היא כנראה עריכתו בסוף שבוע, מה שהקל על צעירים ושכירים להגיע עם בני משפחותיהם.
הכנס, שאורגן על ידי חברת ארקיע, נפתח במושב חגיגי שעסק בחיזוק שלטון החוק, אך הפך במהירות לדיון ב"דיקטטורה השיפוטית בישראל", כהגדרת יו"ר ועדת חוקה ח"כ דוד רותם, שזכה לתמיכה מהקהל ומעמיתיו לפאנל.
התסכול ההדדי של עורכי הדין מהשופטים (ולהיפך) הפך למרכזי בכנס ובא לידי ביטוי בכמה מהמושבים המקצועיים. עם זאת, מחוץ למושבים האווירה היתה מתוחה פחות, והשופטים שהגיעו לכנס פטפטו ונהנו לצד עורכי הדין. הדיווחים על קטיושות שכוונו לאילת עברו מפה לאוזן. היו שתהו בהומור האם היוזמה לירי הייתה של הוועד המרכזי.
התכתשויות בפתיח: ברזילי תוקף, נאמן נמנע
הכנס נפתח בנאום יו"ר ועד מחוז תל אביב, עו"ד דורון ברזילי, שקרא להגביל את גובה התרומות המותרות במערכת הבחירות לראשות הלשכה ולחייב את המתמודדים לפרסם את רשימת התורמים. הדברים כוונו לממצאי תחקיר "כלכליסט" מנובמבר 2009, לפיהם ראש הלשכה עו"ד יורי גיא־רון קיבל תרומות בסכומים גבוהים מכמה עורכי דין מקורבים אליו. מנחת המושב, העיתונאית דנה וייס, הציעה לשר המשפטים יעקב נאמן להגיב לדברים, אך הוא סירב. נאמן, אגב, נכח בכל ימי הכנס והופיע לכל המושבים המקצועיים ופעילויות הפנאי.
מושב הפתיחה הפך סוער בעקבות דבריו של ח"כ רותם, שאמר כי לא יתכן מצב שיועצים משפטיים יתערבו במדיניות ויפסלו כל הצעת חוק המועברת לעיונם, בנימוק שהיא אינה חוקית. "באותו רגע צריכה להיות מכה על השולחן", אמר רותם, "אני אומר 'עד כאן, אני אקבע מה חוקי ומה לא'. יועץ משפטי יכול לתת מתחם סבירות ולא מעבר לכך".
רותם תקף את שיטת בחירת השופטים: "אנחנו לא בוחרים את הטובים ביותר לשיפוט, כי הוועדה פועלת באופן שאתה תתמוך במינוי שלי ואני בשלך". עו"ד דליה רבין, נשיאת המשכן לבוררות טענה כי המערכת הפוליטית נחלשת בגלל התערבות יתר מצד בג"צ. עו"ד עמוס ון אמדן, יו"ר המועצה הארצית בלשכה, הצטרף לדברים. השופטת דבורה ברלינר, נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יצאה להגנת המערכת וציינה: "לא יעזור מה שתגידו, יש לנו מערכת משפט טובה, זה לא אומר שאין מה לתקן, אך בבסיסה היא טובה, זו מערכת לא מושחתת".
עו"ד רם כספי שהשתתף בפאנל אמר כי יש למקד את תשומת הלב בפגיעה בחזקת החפות, ובכך שאישי ציבור החשודים בפלילים אומרים שהם יוכיחו את חפותם בבית המשפט, כשלמעשה הם לא אמורים להוכיח את חפותם. "התהפכו כאן היוצרות", אמר.
וייס נדרשה למאמץ מיוחד במטרה לעצור כספי שהגיע מצויד ברשימה מפורטת של טיעונים אותה הכין בטיסה וביקש להקריא במלואה. רק לאחר שוייס התחייבה לשוב אליו בהמשך הוא נאות להעביר את זכות הדיבור גם לאחרים.
פורקים תסכולים
שופטים נאלצים לנהל גנון
המושב בנושא אתיקה מקצועית בהנחיית עו"ד אפרים נווה הפך גם הוא במהירה לבמה לפריקת תסכולים הדדים. נשיאת בית משפט השלום בתל אביב זיוה הרמן־הדסי תקפה את התנהגותם והופעתם של עורכי הדין באולמות, ואילו נשיאת בית משפט שלום מרכז דפנה בלטמן־קדראי אמרה כי השופטים כיום צריכים לתרגל מיומנויות של ניהול גן ילדים.
עו"ד אבי אודיז המכהן כאב בית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב הסביר מנין מגיע "מפלס התסכול, הכאב והזעם" שחשים עורכי הדין. "אדם יושב וכותב ערעור בתיק רציני, והוא בא בפני הרכב שאומר לו 'תמשוך אולי את הערעור הזה'", אמר. "יש מאחורי האדם לקוחות שהכינו איתו את התיק הזה והביאו מומחים ואספו ראיות, ובשבילם אמירה כזאת היא שוד ושבר, וגם בשבילו. אולי יש בזה ממש, אבל מה ההבדל בין הרכב מוצלח ללא מוצלח? שהרכב מוצלח יגיד את זה אחרי שיתן לו לשחרר קצת קיטור וטיעונים, שהרכב מוצלח ידאג לאזן את הדברים ולא יפתח את זה כהערת פתיחה כאילו הערעור הזה מופרך".
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, שיתפה את הקהל, במושב בנושא פירוקים וכינוסים, בהתלבטויות שליוו אותה בטיפול בתיק אפריקה ישראל. אלשיך אמרה כי היא נמנעה מלהתייחס לשאלת חדלות הפירעון של החברה כיוון שהדבר עלול היה להוביל לקריסתה. "אני משתפת אתכם בהתלבטות שלי, כי כשראיתי את התיק לראשונה זה היה הפחד שלי, אני מודה".
אלשיך חלקה שבחים לבעל השליטה באפריקה ישראל, לב לבייב, ואמרה כי "קרה שם משהו שלא קרה בהרבה חברות, תרומת בעל המניות. אי אפשר לזלזל בבעל מניות שמציע בהתחלה סכום יחסית נמוך ובסופו של יום בא ומכניס לחברה מכיסו הפרטי, אותו כיס אליו אי אפשר לרדת אם הוא לא היה מוכן להניח, 750 מיליון שקל, אולי זה סכום זעום ביחס להיקף החובות אבל זה מה שעזר להשיג את ההסדר. אם ההסדר היה טוב או רע? ימים יגידו".
איך זה עובד באמת: טירקל חושף מהלכים
"הפאנל הכבד" ביותר קיבץ אליו חמישה משרי משפטים, בהווה ובעבר: יעקב נאמן, דניאל פרידמן, חיים רמון, יוסי ביילין ודוד ליבאי. לאחר שטורפדה יוזמתו של נאמן לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, החליט השר לנצל את האירוע כדי להחזיר את היוזמה לסדר היום: "המצב הקיים, בו יש סמכויות של תביעה וייעוץ לאותו אדם, אינו יכול להמשיך", אמר השר בעניין הטעון של יחסי בית המשפט והכנסת. "הכנסת, עד היום, לא חוקקה את חוק יסוד החקיקה. אני פועל בנושא כדי להביא לחוק יסוד החקיקה, לא להקצין לשום צד, ולהגיע להסכמה על גישה לגבי סמכות הכנסת לבטל פסיקות בג"ץ. מי שמייצג את רצון העם זה הכנסת, שצריכה לחוקק חוקים".
פרידמן חזר על ביקורתו הידועה: בית המשפט העליון נחלק לשתי תקופות: הראשון שהיה עד 30 שנה לאחר קום המדינה, ומאז - בית משפט אחר לגמרי". בין היתר, כיוון פרידמן ל"סימביוזה בין הפרקליטות לבית המשפט העליון, שחלק מהשופטים הדומיננטיים באים משם". ליבאי אמר בנושא זה: "בית המשפט העליון מנהל את המדינה. יש נושאים שאין בהם הכרעות ממשלה. תפקיד שר המשפטים שיושב בישיבות ממשלה הוא לכוון את הממשלה שתפעל על פי חוק. חוקה קובעת סדרי שלטון וקובעת את זכות הפרט, ומי שנותן לזה תוקף זה בית המשפט העליון שיושבים בו אנשים חכמים שנבחרו". הקהל צעק בתגובה "מי בחר אותם?".
התשובה ניתנה בפאנל לבחירת השופטים, שם עלה נושא הדילים. שופט בית המשפט העליון יעקב טירקל העדיף את המונח "הבנות". "כשיש שלושה או ארבעה מינויים מתקבל על הדעת שהסכמה משותפת למינויים תושג על־ידי הבנות בין הגורמים השונים בוועדה. אינני מסכים לטענת ח"כ רותם שההבנות האלה מביאה למינויים פחות מוצלחים. לפעמים יש תקלות - כשממנים מועמד טוב מבחינת תכונותיו, אלא שיש לו חיסרון מסוים - הוא לא מסוגל להחליט. לא נותן החלטה במשך שנה. זו תקלה".
ח"כ אורי אריאל סיפר על שופטים (בודדים, לדבריו) שמועמדים לקידום ופונים לפוליטיקאים ולחברי הוועדה. "אני רואה בעייה בכך", אמר, "צריך שיהיה דיסטנס בין המערכות. יש בעייה של מראית עין".
3 תגובות לכתיבת תגובה