זה הכל בשיטה

לפחות לשבוע אחד שיטת הקיזוז שהגה אבי לוזון מוכיחה את עצמה. היא אולי ביזארית, אבל בשלב הזה של העונה היא מצילה אותנו אותנו משיממון מוחלט. רק בזכותה הפך המפגש היום בין הפועל ת"א למכבי חיפה מגארבג' טיים למשחק עונה של ממש.

אז כולם רוצים שתהיה לנו ליגה תחרותית ומעניינת. הרוב (כלומר, כולם חוץ מהיו"ר) לא משתגעים על סאגת הסיבובים־קיזוזים הנוכחית. אז מה עושים? לפני שאנחנו מסכמים את העונה ומתחילים לחשוב על השנה הבאה, כדאי להסתכל על שיטות אחרות שנועדו להפוך את ליגות הכדורגל לתחרותית יותר.

אבי לוזון. בדבר אחד הוא צודק: השיטה בבלגיה יותר מוזרה משלו | צילום: טל שחר

שתי עונות בשנה

בשנה הבאה ימלאו 20 שנה למעבר של הכדורגל בארגנטינה לשיטה של שתי עונות קצרות במקום אחת ארוכה. המטרות המוצהרות למעבר היו הגברת העניין בליגה, הימנעות ממצב שבו קבוצה אחת בורחת לשאר, ובעיקר מתן סיכוי לקבוצות קטנות לזכות בתארים. כיום השיטה הזאת נפוצה ברוב מדינות אמריקה הלטינית במגוון רחב של שיטות וחישובים מוזרים שלא היה מבייש את ההתאחדות הישראלית.

לשיטת הליגות הקצרות יש לא מעט תומכים ולא פחות מתנגדים, אבל לפני שנבחן אם הרעיון הזה הצליח, נעשה קצת סדר: מי שעוקב אחרי הכדורגל הלטיני בוודאי מכיר את צמד המילים "אפרטורה" (הפותחת) ו"קלאוסורה" (הסוגרת) - אלה הם השמות של עונות הכדורגל שמרכיבות שנה אזרחית אחת. בחלק מהמדינות, בהן צ'ילה, בוליביה וקולומביה, משוחקת האפרטורה במחצית הראשונה של השנה האזרחית (לרוב מפברואר עד יוני) ואילו הקלאוסורה מתנהלת במחצית השנייה של השנה (מאוגוסט עד דצמבר). החלוקה הזאת מכונה "האמריקאית", להבדיל מהחלוקה "האירופית" שנהוגה במדינות כמו ארגנטינה, מקסיקו ואורוגוואי, שבהן האפרטורה מתקיימת דווקא לקראת סוף השנה. אגב, גם ביפן ובדרום קוריאה שיחקו בשנים האחרונות בשיטות דומות של שתי עונות קצרות בשנה.

הבדל נוסף בין המדינות הוא במספר הקבוצות שמוכתרות מדי שנה בתואר האליפות. לפי המודל הארגנטיני, הקלאוסורה והאפרטורה נפרדות לחלוטין ובכל שנה יש שתי אלופות. שתיהן, אגב, שוות לחלוטין מבחינת היוקרה והחשיבות. לעומת זאת, במדינות כמו פרו, אורוגוואי, ונצואלה ומקסיקו, לא ויתרו על הרעיון שלפיו בכל שנה יש אלופה אחת. במדינות האלה מתנהלות אמנם מדי שנה שתי ליגות נפרדות, אבל בסוף השנה מקיימות הקבוצות שזכו בכל עונה טורניר קצר או משחק אליפות לבחירת האלופה השנתית. סיכומים נוספים שמתקיימים בסוף כל שנה נוגעים לירידה לליגות נמוכות או להעפלה לטורנירים הבינלאומיים של היבשת. גם אלה וגם אלה נעשים בדרך כלל על סמך ממוצע ההישגים של 2–3 העונות האחרונות.

נגד הריכוזיות

אז למה עונות קצרות? הכל מתחיל מהעובדה שהליגות בדרום אמריקה סובלות מריכוזיות יוצאת דופן, שבמסגרתה מספר מצומצם של מועדונים עשירים בכל מדינה זוכה באופן מסורתי בכל התארים. כך לדוגמה באורוגוואי: מתוך 77 האליפויות מאז שהחלה שם הליגה המקצוענית, זכו שתי הגדולות של מונטבידאו - פניארול ונאסיונל - בלא פחות מ־67 תארים (87%). אז נכון, בעיית הריכוזיות נכונה כמעט לכל ליגות הכדורגל בעולם והיא מחמירה ככל שהכסף נהפך לדומיננטי, אבל בדרום אמריקה היא קיצונית אף יותר, כיוון ששם הפערים בין המרכז לפריפריה בולטים במיוחד ומוקדי הכוח הכלכליים נשארים ללא שינוי. נוסף על כך, באירופה מפעלי הגביע נותנים את ההזדמנות לקבוצות קטנות יחסית לזכות בתארים (ע"ע פורטסמות') ומספקים את הדרמות של משחקי הנוק־אאוט. ברוב אמריקה הלטינית אין גביעים והתארים הולכים מדי שנה לקבוצות החזקות מהערים הגדולות, שיש להן ספסל ארוך וכיס עמוק שדרוש כדי לעמוד במעמסה של 30–40 משחקים.

בסוף שנות השמונים, על רקע השתחררות היבשת מהדיקטטורות הצבאיות ותהליכי הדמוקרטיזציה, גברה גם הקריאה לשתף קבוצות קטנות ומרוחקות יותר בחגיגת התארים. לפיכך עלה הרעיון של ליגה קצרה יותר, שתיתן לקטנות סיכוי "לגנוב" תואר.

למרות הכוונות הטובות, מאז שעברו בעונת 91/92 לשחק בליגות קצרות נשמעות בארגנטינה קריאות בלתי פוסקות לחזור לשיטה של עונה ארוכה. הלחץ הזה אפילו הביא ב־2008 את נשיא ההתאחדות הנצחי חוליו גרונדונה להבטיח את החזרה לליגה ארוכה (מה שעדיין לא קרה). בין הסיבות להתנגדות: צפיפות המשחקים, ירידת החשיבות של כל אליפות, המעבר למפגש אחד בין קבוצות בכל עונה (בבית או בחוץ, ולא פעמיים כמקובל), והעובדה שלכל שינוי קטן בסגל הקבוצה, כמו פציעה, יש משמעות מכרעת לעניין האליפות.

ישנה גם ביקורת שלפיה מאחורי המעבר לשתי עונות קצרות לא עומדים בכלל שיקולים ספורטיביים, אלא כלכליים - בעיקר של חברת TyC, שהחזיקה עד השנה שעברה בזכויות השידור הבלעדיות של הליגה. לדברי המבקרים, TyC לחצה בזמנו לעבור לשיטה החדשה שמשמעותה שתי תקופות הכרעה מדי שנה, מה שאומר יותר משחקים קובעים, יותר רייטינג ויותר הכנסות.

אוהדי קבוצת ראסינג קלוב. יש וויכוחים על כל שיטה | צילום: אי פי אי

דרמות כן, רמה לא

אז האם המעבר בארגנטינה הצליח? מבחינת רמת הכדורגל - קשה לומר שהליגה השתבחה בשנים האחרונות, ורבים טוענים שדווקא המחצית השנייה של שנות השמונים, קרי לפני המעבר לליגות קצרות, היתה תור הזהב האחרון של הליגה הארגנטינית. בכל מקרה, איכות הליגה נקבעת במידה רבה על ידי גורמים שגדולים על הקבוצות בארגנטינה - בעיקר על ידי הקבוצות מאירופה שרוכשות את הכישרונות המקומיים בגיל צעיר. מה שכן, לפחות מבחינת המתח העונות האחרונות בארגנטינה היו מרתקות והסתיימו בדרמות שנמשכו עד המחזור האחרון.

ומה בנוגע לשבירת הריכוזיות והשליטה של המועדונים הגדולים? כאן נראה שההצלחה חלקית בהחלט. מתוך 37 האליפויות מאז המעבר לעונה כפולה, ב־26 (70%) זכו 5 הקבוצות הגדולות של הכדורגל הארגנטיני (בוקה ג'וניורס, ריבר פלייט, ראסינג קלוב, אינפנדיאנטה וסן לורנסו). מלבד זאת, ב־9 מתוך 11 האליפויות האחרות זכו קבוצות שלא משתייכות אמנם למועדון ה־5, אבל נחשבות לקבוצות גדולות למדי, מה שמשאיר אותנו עם שתי זוכות קטנות בלבד.

לשם השוואה, ב־25 השנים שבין הפיכת הכדורגל בארגנטינה למקצועני, ב־1966 ועד למעבר לליגה קצרה ב־1991 זכו 5 הגדולות ב־14 תארים בלבד (56%).

בשנים האחרונות נראה שיש שיפור מסוים עם רצף של זכיות של קבוצות מסדר גודל קטן ובינוני. עם זאת, נראה שאת העובדה הזאת יש לייחס יותר לחולשה של הקבוצות הגדולות (בעיקר ריבר וראסינג) ופחות לחוזק של הקטנות. במקביל, אפשר היה לראות כיצד קבוצות קטנות שמצליחות להגיע רחוק בעונה אחת מתפרקות בעונה הבאה.

המעבר לשתי עונות בשנה יוצר אולי ליגה מותחת, אבל לא בהכרח מעלה את רמת הכדורגל. בשביל זה כנראה אין מנוס מהשקעה בתשתיות, בנוער ובתרבות כדורגל. כאן נצטרך יותר מהקיזוזים של לוזון.

שיטות מוזרות שלא הומצאו בישראל

בלגיה — 16 קבוצות

בתום העונה הרגילה — שתי האחרונות יורדות, מקומות 1–6 מחלקים את הנקודות לחצי ומשחקים בשיטת פלייאוף על האליפות וההעפלה לאירופה. למקומות 7–14 מאפסים את הנקודות ומחלקים אותם לשני בתים. כל בית משחק בשיטת הפלייאוף. המנצחות של כל בית משחקות ביניהן על הזכות לשחק נגד מקום חמישי בפלייאוף העליון על הכרטיס האחרון לאירופה

דרום קוריאה — 15 קבוצות

בתום העונה הרגילה (שני סיבובים) נערך פלייאוף של שש הראשונות: מקומות 3–6 משחקים, עד שהמנצחת תשחק מול המקום השני. המנצחת במשחק הזה משחקת נגד המקום הראשון בסדרה של שני משחקים על האליפות

אקוודור — 12 קבוצות

2 סיבובים מלאים. בסיבוב השלישי משחקות הזוכות בשני הסיבובים הראשונים בסדרת משחקים לאליפות. אם קבוצה זכתה בשני הסיבובים הראשונים היא מוכתרת כאלופה, ושתי הקבוצות הבאות (בסיכום שני הסיבובים) משחקות על המקום השני