אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פרשנות: משטרה או משטר? צילום: אוראל כהן

פרשנות: משטרה או משטר?

העיקר שהמשטרה תרדוף. פחות חשוב אם גם תשיג את המטרה

27.04.2010, 07:07 | משה גורלי

ברוך לשם, בביוגרפיה של החוקר האגדי בנימין זיגל, כתב על הקשיים שבהם נתקלה חקירת השר אהרון אבו־חצירא. המשטרה, כדי לחלץ את החקירה התקועה, הדליפה לתקשורת על מו"מ שמתנהל עם שישה עדי מדינה. זה היה שקר. לא היו שישה, היה בקושי אחד מפוקפק. המטרה היתה פשוטה: להבהיל עדי מדינה פוטנציאליים כדי שיקדימו את "חבריהם" במרוץ לחתימת ההסכם שיציל את עורם, בתמורה להפללת החשודים המרכזיים.

בהולילנד וספיחיה נעשה תרגיל דומה: יצירת מצג תקשורתי של הצלחה כדי להבהיל ולרתום עדי מדינה פוטנציאליים. מאיר רבין ושולה זקן למשל. במקביל מדווח על סדקים שנפערים באמינות ובסחורה שמציע עד המדינה שכבר גוייס.

דרך אחרת לקידום חקירה היא מעצרים. השופט אברהם הימן, בניסוח פזיז ומיותר (בהארכת מעצר!), הקדים מכה לתרופה וכתב שמדובר באחת הפרשות החמורות בתולדות המדינה. התקשורת אימצה תמונה נוראה של שחיתות מקיר לקיר. מחירייה להולילנד. מאהוד אולמרט לעובדיה יוסף. עכשיו נותר רק לאסוף את הראיות.

למסלול הזה, שהולך מהסוף להתחלה, מחגיגת הפיצוח לספקנות המתחייבת בתחילת הדרך, יש שני מחירים כבדים שראוי להתעכב עליהם. האחד היא פגיעה קשה בשמם, כבודם וגופם של נחקרים שנעצרים מעבר לדרוש. סגן ראש היאחב"ל לשעבר אבי דוידוביץ, הודה (כלכליסט, 25.4) שלפעמים עוצרים כדי להפעיל לחץ על נחקרים, ולא על פי עילות המעצר החוקיות המשרתות את החקירה. נדמה שכך זה הפעם. ועל הדרך גם משפילים ואוזקים שלא לצורך.

הפגיעה השניה היא בדמוקרטיה הישראלית, המוצגת כאכולת סרטן שחיתות הפוגע בעשייה, בבירוקרטיה ובפוליטיקה. לעתים כדאי לשקול איזון נכון יותר בין חקירת משטרה לריסוק המשטר.

חובה לחקור ואף להשתמש בתרגילי חקירה לגיטימיים. ייתכן גם שהתמונה הראייתית מוצקה יותר ממה שנדמה. מצד שני, יש לנו כבר מסורת של פרשיות שהחלו כ"חמורות ביותר בתולדות המדינה" והולידו אישומים מינוריים. הפרשה הנוכחית מתכתבת עם היעדים הגבוהים ביותר: אולמרט כנאשם, שוחד כסעיף האישום, והרשויות הופכות כל אבן ומיזם כדי להגיע ליעדים.

בתקשורת זה מצליח: הרוב המכריע של הישראלים משוכנע שהכל רקוב ושאולמרט הוא אבי אבות הטומאה. מעניין אם אכן יימצאו הראיות שיוכיחו תזה זו.

אם זה לא יקרה, מתחייב חשבון נפש במשטרה ובפרקליטות. החשבון הזה לא ייערך, כי הציבור מאוהב בטיהורים. העיקר שהמשטרה תרדוף. פחות חשוב אם גם תשיג את המטרה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
סוף סוף קול שפוי בתקשורת המתלהמת
אם אכן ההר יוליד עכבר פעם נוספת, אין מנוס מלקבוע שאנו חיים במדינת משטרה. רדיפת הפרסום של השוטרים עולה להם לראש, כשעל הדרך נרמסים ומוכפשים אנשים שעדיין לא הוכחה אשמתם. בדמוקרטיה אמיתית הם היו חפים מפשע, אבל אצלנו בתקשורת הם כבר הורשעו.
א.א , תל אביב  |  27.04.10
2.
מילים כדורבנות
אם המשטרה מרשה לעצמה לעצור בכירים כדי ללחוץ עליהם, תארו לעצמכם מה מתרחש בקרב אוכלוסיות חלשות יותר. אנו מתיימרים להיות מדינה דמוקרטית, אך הלכה למעשה, בכל הנוגע לזכויות חשודים, אנחנו יותר מתקרבים לרפובליקת בננות, על אף החוקים שחוקקו עם "המהפכה החוקתית", ואל תשכחו שלא כל החשודים הם אשמים. חזקת החפות בראש ובראשונה מגינה על כל האזרחים. על המשטרה לעבוד באיסוף ראיות במקום לעשות שימוש פסול בעליל בתקשורת. לידיעתכם, גם בארגנטינה של שילהי שנות ה-70, כאשר אזרחים תמימים נעלמו, "אזרחים תמימים" אחרים אמרו "בוודאי עשו משהו", אלא שלרוב היו הנעלמים אזרחים שומרי חוק וגם אם לגבי מעטים היו חשדות של ממש לביצוע עבירות, הדרך הנכונה לבירור החשדות הללו היא הבאה למשפט לפי הכללים המעוגנים בחוק. כללים אלה מגינים על כולנו.
עמליה בן חמו, עו"ד , ראשל"צ  |  27.04.10