דו"ח טכנולוגי: נקמתה של אפל

נורא לאויביו, לא משהו גם לידידיו

הדיקטטור הרומאי סולא, טיפוס לא סימפטי עם חוש הומור ביזארי – בין השאר, הוא הפריט את החיסולים הפוליטיים, וכשמשורר כתב לו שיר חנופה גרוע במיוחד, הוא הוציא אותו לפנסיה בתנאי שלא יכתוב עוד מילה – ארגן לעצמו מצבת קבר עם כיתוב חד משמעי: "אין כמוהו נורא לאויביו, אין כמוהו נדיב לידידיו".

בבלוג גיזמודו למדו השבוע על בשרם שסטיב ג'ובס אימץ את החלק הראשון של הכתובת. את החלק השני, כפי שיודע גם שותפו של ג'ובס להקמת אפל סטיב ווזניאק, לא כל כך. גיזמודו היו קוץ בבשרו של ג'ובס זה זמן רב: הם חשפו את העובדה שהוא הרבה יותר חולה מכפי שהוא או אפל היו מוכנים להודות, ובשבוע שעבר – בתענוג ניכר – הם דפקו לו את ההשקה של האייפון הרביעי. כזכור, הם עשו זאת באמצעות ההליך השנוי במחלוקת של רכישת אב טיפוס אבוד של האייפון ממישהו שטען שמצא אותו.

ביום שישי האחרון (בגיזמודו דיווחו על כך רק אמש) מצא כותב הסיפור על האייפון, ג'ייסון צ'ן, קבוצה של שוטרים משוטטים בבית שלו. הם הציגו בפניו צו חיפוש, ונעלמו עם שישה מהמחשבים שלו. הבלוגוספירה הטכנולוגית התפוצצה.

צ'ן חשוד, כמובן, בסחר ברכוש גנוב. אבל בכלל לא בטוח שצו החיפוש היה חוקי: החוק בקליפורניה קובע שאי אפשר להוציא צו חיפוש כדי למצוא ציוד שקשור לסיפור שכתב עיתונאי. אפשר להוציא רק צו הבאה – ועליו יש לעיתונאי יש זכות ערעור. ה-EFF, ארגון זכויות הגולשים ומגן הפרטיות, מבהיר שהחוק הקליפורני "ברור כשמש" וקובע שלבלוגרים יש אותן זכויות כמו לעיתונאים. ארגוני הגנה על עיתונאים נזעקו גם הם לעזרה.

הרעש התקשורתי היה כל כך גדול, שהתובע המחוזי – שבעליל רצה רעש תקשורתי, רק אחר – מיהר להודיע שהוא שוקל מחדש אם יש טעם להמשיך בחקירה, והודה בשפל רוח שבדרך כלל תובעים חושבים כך לפני שהם מחרימים ראיות.

הניזוקה העיקרית מהפרשה צפויה להיות אפל. אחרי הכל, חקירה כזו לא מתחילה בלי תלונה, ודי ברור מי התלונן. העובדה שאפל מסייעת לכוח משימה שעוסק בפשעי מחשב – ראה זה פלא, אותו כוח משימה שהורה על הפשיטה על ביתו של צ'ן – גם היא כבר צפה. אם למישהו עוד היה ספק באשר ליחסה של אפל לחופש הביטוי, הוא הוסר. אפל יכלה לתבוע את גיזמודו; אבל העדיפה להטיל אימה.

ומעניין לעניין, באותו עניין.

דיקטטורות הן טיפשות

דיווחנו כאן לפני כשבוע על הפאדיחה הפומבית של אפל – העובדה שהיא צנזרה את הקריקטוריסט זוכה הפוליצר מארק פיורה בטענה שהקריקטורות שלו "לועגות לדמויות ציבוריות" - מהלך שעורר נגדה את העיתונות האמריקאית ושם קץ לירח הדבש של האייפד עם התעשייה הזו. בסופו של דבר, ג'ובס בעצמו הורה לאשר את האפליקציה של פיורה.

אבל שבוע אחרי שאפל חזרה בה מהצנזורה של פיורה, הצנזורים של האפסטור פסלו אפליקציות של אמן קריקטורות אחר, בדיוק מאותה סיבה: "לעג לדמויות סמכות". הפעם "הדמות הציבורית" היא טייגר וודס, שחקן הגולף שהתפרסם לאחרונה מכל הסיבות הלא נכונות.

כלומר, מישהו בסדנת היזע של האפסטור לא קיבל את המזכר. ואולי לא היה מזכר: אולי באמת באפל חושבים שכל קריקטוריסט וקריקטוריסט צריך אישור של המנכ"ל בכבודו ובעצמו, ועד אז יש להמשיך ולאסור אותן – עד שיהיה מספיק רעש תקשורתי.

והאדמה לא רעדה

זוכרים את ההתבטאות האומללה ההיא של שלמה בניזרי, שטען שרעידות אדמה נגרמות כתוצאה מקיום יחסי מין הומוסקסואליים? ובכן, איזה מולה איראני פלט שטות דומה: הוא טען שרעידות אדמה נגרמות כתוצאה מנשים בלבוש בלתי צנוע.

רק שבמקרה של המולה, הגיעה תגובה פמיניסטית הולמת. צעירה אמריקאית בשם ג'ניפר מקרייט העלתה קריאה בפייסבוק וטוויטר לכמה שיותר נשים ללבוש חולצות חושפניות במיוחד אתמול, ה-26 באפריל, כדי לבדוק את נכונות התיאוריה של המולה.

55 אלף נשים הצטרפו למאמץ המלחמתי – שזכה לשם ההולם Boobquake – ונענעו במרץ את גופן הבלתי צנוע, במקרים רבים מול מצלמות יוטיוב. למרבה המבוכה, דווקא נרשמה רעידת אדמה – בטיוואן, בעוצמה של 6.5 בסולם בניזרי - אבל מקרייט פטרה את הרעידה כ"טעות סטטיסטית". המסקנה המדעית המתבקשת היא שיש לחזור על הניסוי מספר רב ככל האפשר של פעמים.

עוד פרצת (?) פרטיות בפייסבוק

 

כחלק מנסיונה של פייסבוק להשתלט על הרשת, היא מפשיטה את הפרטיות מכל מה שלא מספיק לזוז מספיק מהר. עכשיו גילה מהנדס תוכנה, קא פינג-יי מה שנראה כמו פרצת פרטיות חדשה ומרשימה במיוחד ברשת החברתית. למען הגילוי הנאות, יצוין שפינג-יי עובד עבור המתחרה הגדולה של פייסבוק - גוגל.

פייסבוק, כזכור, הציגה את השטיק החדש שלה, ה"גראף", בשבוע שעבר, ושחררה כמה כלים למפתחים. פינג-יי שיחק קצת עם הכלים האלה, וגילה משהו משונה: בחלק מהמקרים, הוא יכול לראות אירועים שבהם משתתפים משתמשי פייסבוק אחרים – גם כאלה שאינם רשומים כ"חברים" שלו. כדי להוכיח את הטענה, הוא פרסם את רשימת האירועים שאליהם התחייב להגיע מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק.

מסתבר שהדרך היחידה למנוע ממישהו שאתה בכלל לא מכיר לדעת איפה אתה בזמן נתון היא להודיע רשמית שאתה לא מגיע לכל אירוע שאליו אתה מוזמן. לדברי פינג-יי, אין שום אפשרות לבטל את הפרצה הזו, גם לא דרך בקרת הפרטיות של המשתמש. גרוע מכך, אם פעם היה צריך לעבור על כל האירועים בפייסבוק כדי למצוא משתמש, עכשיו אפשר פשוט להקיש את שם המשתמש שלו ולדעת איפה הוא מתכנן להיות.

יש לקוות שצוקרברג לא יכעס; אחרי הכל, הוא-עצמו הפך מה שהיה פעם רשת חברתית לאנשים שלמדו ביחד לכלי ממדרגה ראשונה למה שמכונה באנגלית Stalkers, מושג שמקבילה עברית טובה לו טרם נמצאה.

קצרצרים

הוגו צ'אווס, הדיקטטור שלא הצליח להיות דיקטטור לכל החיים של ונצואלה, מתקנא בחבר הוותיק והדיקטטור בדימוס פידל קסטרו, שלעת בלותו היתה לו עדנה והפך לבלוגר. על כן לא היסס הפטפטן הבכיר ביותר בוונצואלה – יש לו טור בעיתון ותוכנית רדיו - לשלוח ידו בטכנולוגיה הקפיטליסטית היאנקית, טוויטר, והוא הכריז על כוונתו להגיע בקרוב לחמישה מיליון עוקבים. ההתחלה לא תהיה קשה: כל מחלקת דרום אמריקה של ה-CIA ודאי תירשם. ההמשך, בהתחשב בכך שצ'אווס רושש את תושבי ארצו, יהיה כנראה מסובך יותר. אבל מי יודע, אולי צ'אווס יהפוך לדיקטטור הראשון שיעקוף את בריטני.

קליפורניה חוקקה לפני כמה זמן חוק שמגביל משמעותית את מכירתם של משחקי מחשב שהיא מגדירה כאלימים ואף כמעודדי אלימות. בית המשפט הפדרלי במחוז התשיעי, שידוע בליברליות שלו – הוא קבע בשעתו שאסור לכפות על תלמידים לדקלם את השבועה לדגל, משום שהמילים "תחת אלוהים" מנוגדות לתיקון הראשון לחוקה - נחר בבוז ופסל את החוק. קליפורניה לא ויתרה, ואתמול (ב') החליט בית המשפט העליון שהוא יקבע מה יותר חשוב, זכות הדיבור של צעירים וחברות משחק חמדניות, או זכותם של הורים וקשישים לשמרנות.

רוכשי האייפד, מעיר הרג'יסטר, מהווים מטרה קלאסית לנוכלים מקוונים. אי לכך ובהתאם לזאת, ובמסגרת חגיגות האייפד הנמשכות כבר ארבעה חודשים, אנחנו מתכבדים להכריז על הגעת הווירוס הראשון שמשתמש באייפד, שמשמש כאן כפתיון שמיועד להפיל את המחשב האמיתי של המשתמש – זה שמופעל בחלונות.

המגפה הבולטת של העידן המודרני היא, ללא עוררין, הסלולר. וזה אפילו לפני שהגענו למסקנה סופית אם התועבות הקטנות מסרטנות או לא - מה שיקרה כנראה רק אחרי שנמות, כנראה מסרטן. הרעש שהגרוטאות יוצרות, העובדה שהן מפקיעות פיסות נרחבות מהמרחב הציבורי והופכות אותן לפיסות בלתי נסבלות של מרחב פרטי, גרמו לחוש היזמות האנושי ליצור את התשובה המתבקשת: מכשירים לשיבוש קליטה סלולרית. מוסד טקסני להנחלת ערכי מכוני היופי התקין לעצמו חמוד כזה, והסתבך עם הממשלה הפדרלית, שרוצה עכשיו לקנוס את היצרנים. מסתבר שזה פוגע בזכות הקניין של חברות הסלולר, או שטות דומה.

נוסטלגיטק: אחד הדברים הפחות דוחים במשטר הנאצי היתה חיבתו לטכנולוגיות משונות, רצוי כאלה שיש להן השלכות צבאיות לא סימפטיות. מצד אחד, יש אפקט "וואו" ניכר; מצד שני, נשיפת רווחה על כך שהתועבה הספציפית לא הגיעה לפס ייצור. והפעם, קבלו את ההִימֵלשְטוּרְמֵר– "חיילי הסער של השמיים", החיילים מונעי הרקטה האישית של הרייך השלישי. העקרון היה לחבר מנוע רקטה לגב של חיילי הנדסה, כדי לאפשר להם לדלג על מכשולים – שדות מוקשים, תעלות, גדרות תיל, נהרות, התעלה האנגלית – ולהגיע לצד השני כדי להנחית על האויב מהלומה לא סימפטית. למרבה המזל, כמו כמעט כל פרויקטי הסילון של הרייך, זה הגיע לפס הייצור מאוחר מדי.   

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"