אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המחלה: סחבת נפוצה צילום: אוראל כהן

המחלה: סחבת נפוצה

רבים מהשופטים לוקים בהיעדר תודעת שירות - נטייה להתמקד בעצמם, פחות בלקוחות. זה מתבטא בניהול הזמן ובגישה המתנשאת לעתים

28.04.2010, 08:12 | משה גורלי

השופטים מעדיפים לדבר על "עומס" ולא על "סחבת". העומס הוא אובייקטיבי: תחלקו את מספר התיקים במספר שופטים ותקבלו שופט שכורע תחת כ-2,000 תיקים בשנה.

אלא שסטטיסטיקה היא מדע מתעתע. תלוי מי ואיך מארגן את הנתונים. מתוך כלל התיקים כדאי למשל לבדוק כמה בכלל לא מגיעים לשופט כי ניתן בהם פסק דין אוטומטי. ועוד נתון מעניין: בעשר השנים האחרונות תקני השופטים כמעט הוכפלו. לעומת זאת, מספר התיקים המוגשים גדל באחוזים ספורים.

הסיפור האמיתי לא נמצא רק במספרים. לסחבת אחראים כ-15% מהשופטים שפשוט לא מתאימים למקצוע שעיקרו לתת החלטות, המעט שמשחיר את פני הרוב. שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יעקב טירקל אמר לאחרונה כי התקלה האמיתית במינויים היא שופטים שמתקשים להחליט. לא בכדי נמצאה התלונה נגד השופטת אילה פרוקצ'יה מוצדקת. רק לאחרונה, אחרי כשש שנים, נתנה פרוקצ'יה את פסק הדין המרשיע נגד דב תדמור.

בעיות נוספות הן היעדר השקיפות והיעדר הפיקוח על השופטים. סיפור אמיתי: כשמיקי רוזנטל ביקש לצורך תחקיר את שמות השופטים שמעכבים פסקי דין, הועברה הפנייה לשופטים כדי שיגיבו. והנה, התברר שבאותו השבוע, תחת איום הפרסום, נרשם שיא במספר פסקי הדין שניתנו.

חוק חופש המידע ותודעת השקיפות חודרים לכל שדרות השירות הציבורי, רק לא לבתי המשפט. אילו שמות השופטים שמעכבים פסקי דין היו מתפרסמים - הסחבת היתה נפתרת.

לקושי להחליט ולהיעדר השקיפות והפיקוח יש להוסיף גם את היעדר תודעת השירות ששופטים רבים לוקים בה. הם נוטים להתמקד בעצמם, פחות בלקוחות. זה מתבטא בניהול הזמן, בגישה המתנשאת לעתים, בכתיבה סמינריונית של פסקי דין ארכניים במקום החלטות מהירות וענייניות.

אגב, את נקודת הזכות המרכזית שעומדת לזכותם ציין הנציב גולדברג בפתח הדו"ח - הם נדרשים לעבוד מול עורכי דין.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות