תקציר מנהלים: ראיון עבודה מהיר עם יוסי דהאן

1.

כשהגשתם את העתירה לבג"ץ נגד עסקת המלח, מה עמד לנגד עיניכם? מה הפריע לכם?

"היה לנו ברור שבישלו שם עסקה. משפחת דנקנר קיבלה בעבר חוזי חכירה לאדמות הללו כדי להפיק מלח, ואז

ב־1996 פנה אליהם המינהל, ביקש לפנות את השטח ונתן להם מתנה, ללא כל הצדקה. כשהופכים דונם של כותנה או מלח לדונם של חנויות - המשמעות היא הרבה כסף. זה הריח לנו רע מאוד, וכך גם ליועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, ולמבקר המדינה אליעזר גולדברג. הטענה היתה שבגלל העלייה מרוסיה יש מחסור בקרקעות, אבל זה היה נכון לתחילת שנות התשעים ולא ל־1996".

2.

לטענתך, המינהל פשוט פנה אליהם והציע להם מתנה?

"החבר'ה האלה יודעים לעבוד. יש להם צבא שלם שעובד עבורם, לוביסטים ויחצנים וכל מיני מקורבים. להערכתי אולמרט היה המנוע המרכזי שעמד מאחורי זה".

3.

איך לדעתך הם עשו את זה?

"הדנקנרים חכרו אדמות ציבוריות שעברו שינוי ייעוד בדרך מושחתת. אחר כך הם הלכו לבנק לאומי, שהוא בנק בבעלות המדינה, והעמידו את האדמות הציבוריות כבטוחה לקבלת הלוואה, ובעזרתה הם רכשו עם תד אריסון בנק אחר — שהיה גם הוא עד אז ברשות המדינה. הכל פה ציבורי, ומתוך הנכסים הציבוריים הם עשו הון אדיר, פרטי, והעבירו נכסים לרשותם".

4.

יש הטוענים שהעתירות שלכם ושל ארגונים דומים נגד בעלי ההון מקורן בצרות עין.

"אם צרות עין זה לדאוג לנכסים ציבוריים, אז אני מוכן להיות צר עין. אם דאגה לאינטרס הציבורי היא צרות עין אז אני מקבל עליי את האשמה".

5.

מה דעתך על הטענה שעתירות מעין אלה יבריחו את בעלי ההון לחו"ל, וזה יפגע בכלכלה הישראלית?

"אולמרט טען בזמנו שאם לא תינתן להם התמיכה, אנשי עסקים עשויים לקחת את הכסף שלהם ולהשקיע אותו במזרח אירופה. מההתבוננות שלי בעולם העסקים הישראלי אני מתקשה למצוא אנשים שהיו להם הזדמנויות טובות בחוץ לארץ ונשארו פה לטובת הציבור. אם יש כאלה, אז הם מעטים. אולי ברומניה הממשלה יותר נוחה לעסקאות מהסוג של תעשיות מלח או הולילנד, אבל אני מעדיף לחיות במדינה בלי הולילנד".

"יש פה תרבות שסולם ההערכה המרכזי בה הוא הממון והמעמד הכלכלי" | צילום: עמית שעל

6.

כמי שלוחם למען "צדק חלוקתי", מה דעתך על שכר הבכירים?

"זה נאיבי ואינפנטילי לחשוב שמי שמייצר את הרווחים עבור חברה זה אדם אחד. כל מי שעובד תורם, ולכן צריכה להיות פרופורציה בתגמול בין המנהל לעובדים. אני הייתי מציע יחס נמוך עוד יותר מההצעה הנוכחית להגביל את שכר המנהל לפי 50 מהשכר הנמוך בחברה, ותאמין לי שאין חשש שהמנהלים המוכשרים יברחו לחו"ל. לאן הם יברחו? להודו?

"יש בישראל קבוצות חזקות שפשוט נהנות מהחלוקה המעוותת הזאת. וחלק מהאנשים שיש להם היום השפעה על הכללים הם אנשים שתמצא בעתיד כמקבלי השכר, למשל במשרד האוצר. אם מסתכלים על צמרת העסקים רואים הרבה אנשים שהיו בעבר באוצר".

7.

השיח הכלכלי בישראל היום הוא ימני בעיקרו?

"כן, אבל לפני עשר שנים שיח ההפרטה היה הרבה יותר דומיננטי, ואנשים היו הרבה יותר בעדו. היתה תפיסה שהמדינה לא יודעת לנהל וצריך להפריט. אבל מה שקרה בעקבות המדיניות הזו הוא העברת נכסים מרשות הציבור לכמה בעלי הון, והיום אנשים מבינים שהפרטה לא מובילה להישגים המוצהרים אלא למעבר מריכוזיות ציבורית לריכוזיות פרטית".

8.

ישראל 2010 היא מדינה חומרית?

"יש פה תרבות שסולם ההערכה המרכזי בה הוא הממון והמעמד הכלכלי, במקום תכונות שראויות להערכה כמו השכלה או תרומה לקהילה. יש פה בוז לקולקטיביזם, שנתפס כבלתי מוסרי או בלתי יעיל, ומזכיר לאנשים קומוניזם. המגמה התחילה בשנות השמונים, בין היתר בהשפעת הגל הכלל־עולמי ששטף את העולם המערבי בתקופת רייגן ותאצ'ר".