צילום: עמית שעל
הון אנושי: בואו ניתן דוגמה אישית
המנכ"לים חשים בנוח באירוע של עמותת מתנדבים רק אם הם לבד שם, בלי העובדים ובלי שאלות קשות על קיצוצים בשכר
יום ראשון אחר הצהריים, אולם אירועים בצפון תל אביב. עמותת שיעור אחר מפגישה את מאה המנהלים ש"מובילים אחריות חברתית" במסגרת הפעילות שלה במערכת החינוך. מנכ"לים ורגולטורים נדחקו אל הבופה העשיר, הנדיב והאקסקלוסיבי. "בעבר נהגנו להזמין כמות גדולה יותר של עובדים מדרגים פחות בכירים", סיפרה מנכ"לית שיעור אחר דפנה דור, "אך הגענו למסקנה שעדיף מפגש מצומצם, רק עם המנכ"לים. הם המנהיגים האמיתיים של החברות. עדיף להשקיע במיעוט נבחר".
ואמנם, אחד המנכ"לים אמר, בעודו לועס, כי לדעתו המפגש השנה הרבה יותר איכותי, בלי כל העובדים שאיתם נאלץ להסתופף במפגשים הקודמים. אז מה אם העובדים הם שעוסקים בהתנדבות בפועל, ומלמדים בבתי ספר במסגרת העמותה. דפנה דור חזרה והציגה בפניי את יו"ר הוועד המנהל של העמותה, עו"ד ריצ'י רוברטס. "אנחנו מעוניינים שהמנכ"לים ייתנו דוגמה אישית לשאר העובדים", חזרה על המנטרה. "אוקיי", אמרתי, "אז למה לא להתחיל בדוגמה אישית ולקצץ את שכרם?". זועפת כולה אמרה דור: "אני לא מבינה איך אתה שואל שאלה כזאת. מה פתאום? איך זה קשור לפילנתרופיה? יש כאן יוזמה כזאת ברוכה, מה זאת השאלה הזאת?". רוברטס החוויר ולא הוציא מילה מפיו.
למזלו הופיע שם ידין ענתבי, ורוברטס הפנה את השאלה אליו. ענתבי נדרך כולו: "באוצר אין משכורות גבוהות כל כך, כך שהשאלה לא יכולה להיות מופנית אליי". גם בכירים אחרים, מהמגזר הפרטי, פתאום הצהירו שאצלם המשכורות לא גבוהות, או שהתחמקו בלי מילים.
עו"ד משה קפלנסקי ניגש אליי ושאל אם שמעתי על הבשורה. "לא", אמרתי מופתע. "אז אני אספר לך", אמר בגאווה, "הגענו לעסקת טיעון בנוגע לנפגעי השייטת". שאלתי אותו למה עסקת טיעון, והוא אמר שאם הם היו מחכים לתוצאות המשפט קרוב לוודאי שכל התובעים כבר היו מתים מסרטן ואף אחד לא היה נהנה מהכסף.
לפני שהחלו הנאומים שוחחתי קלות עם ד"ר בנצי נחמן, נשיא לשכת המסחר והתעשייה של אירלנד. הוא סיפר שהמצב הכלכלי באירלנד קטסטרופלי, ואמר: "שם לא מחלקים בונוסים ודיבידנדים למנכ"לים כמו פה".
הקטע האמנותי היה קצר - ילדים עם דרבוקות מבית ספר ברמלה. אחר כך עלה אורני פטרושקה, שאמר שחלק מהנתינה הפילנתרופית נועדה למנוע עליית מסים. מכיוון שהיינו בעבר מדינה סוציאליסטית, הסביר, נדמה לעשירים בישראל שהמדינה צריכה לקחת אחריות רק משום שהם שילמו את המסים. אחר כך שאלתי אותו אם האחריות של בכירים אינה להוריד את שכרם ולתת דוגמה אישית. גם הוא נזף בי על השאלה וטען בתוקף: "אסור להתערב בנושא".
אחריו עלה מנכ"ל אל על אליעזר שקדי. הוא בא לאירוע עם אודליה שפיטלני מעמותת פוש, שכמו שיעור אחר מגייסת עובדים ללמד ילדים נזקקים - אבל בשיעורים פרטיים ולא בכיתות. כשנשאל שקדי מדוע אל על לא ידועה כפילנתרופית גדולה, אמר: "אני אגיע לכך בסוף דבריי". בינתיים אמר שישנה מנהיגות חיצונית ומנהיגות פנימית, והדגיש שהפנימית חשובה לא פחות מהחיצונית. אחר כך האדיר את מפקד חיל האוויר הקודם, אליעזר שקדי, כמי ששם דגש על שילוב נשים ושכבות חלשות. הוא גם סיפר לכולם בגאווה שהוא מתנדב בפוש, אבל כשהוא נפגש עם ילדים הוא לא מלמד אותם חשבון או מתמטיקה, אלא את עובדות החיים.
בסוף אמנם נגע שקדי באל על, ואמר שהם קראו לאחד מהמטוסים החדשים "דלית אל־כרמל" כדי להתקרב לאוכלוסייה הדרוזית. "הייתם צריכים לראות איזו היענות היתה. הם אסירי תודה", הוסיף בגאווה, "ומה בסך הכל עשינו? קראנו למטוס על שם העיר שלהם, זה הכל".
יו"ר הסוכנות סלי מרידור, אחרון הנואמים, דיבר אחריו על תרבות השנור והפילנתרופיה בתפוצות. כשכל זה הסתיים שאלתי את מרידור ושקדי על שכר הבכירים. שקדי אמר: "עם כל הכבוד, אני לא אענה על השאלה הזאת", ומרידור השיב: "למה אתה שואל אותי את השאלה הזאת, אני לא מכיר אף אחד מהאנשים פה ולא יודע כמה הם מרוויחים. מדובר בפילנתרופים".
תגובה אחת לכתיבת תגובה