מה יש בפנים: מיונז אמיתי מביצים מפוסטרות של תלמה

שמן צמחי

כ־65% ממשקלו של המיונז הם שמן, שמתואר ברשימת הרכיבים כ"שמן צמחי". בתעשיית המזון, כלל האצבע הוא שכאשר לא כתוב סוג השמן, כמעט תמיד מדובר בשמן סויה, שהוא מהשמנים הצמחיים הזמינים והזולים ביותר, ומופק מפולי סויה בתהליך כימי לחלוטין. שמן סויה אמנם בריא יותר משומנים מהחי או משומן טרנס, אבל יחסית לשמן קנולה או שמן זית הוא מכיל הרבה שומן רווי, ולכן למי שסובל מכולסטרול גבוה עדיף להימנע ממנו.

אתילן־דיאמיד־טטרה־אצטאט

למוצרים רבים משתרבבות מתכות שמקורן באדמה, במים או במכונות הייצור. המתכות הללו יוצרות רדיקלים חופשיים, טרוריסטים קטנים שתוקפים מולקולות שומן וגורמים להן להתחמצן ולהתקלקל. החומר הזה הוא השב"כ של תוספי המזון. הוא לוכד אטומי מתכת, ומאריך את חיי המדף של המוצר.

גוארן

גואר היא קטנית שמשמשת בהודו כמזון זול לבני אדם ומספוא לבהמות. אבקת הגוארן, שמופקת מפנים הקטנית, מסמיכה נוזלים פי 8 מעמילן התירס שמשמש למטרה הזאת בבישול ביתי: מולקולות הגוארן משתלבות כשיני ריצ'רץ', כולאות ביניהן את רכיבי המיונז וכך משמרות את מרקמו.

חומצה סורבית

חומר משמר טוב שמצוי באופן טבעי בפירות עץ החוזרר, שבצפון אירופה משמש להכנת ריבה. החומצה מונעת התפתחות של עובש וחיידקים ביעילות כה רבה, שמיונז יכול להישמר במקרר כמעט חצי שנה. בתעשייה מייצרים את החומצה הסורבית בתהליך כימי לחלוטין מפוליאסטר, אותו פלסטיק שקוף שמשמש לאריגת בגדים וייצור בקבוקי שתייה. עם זאת, ישנם עובשים שבכל זאת יודעים לפרק את החומצה הסורבית למרכיביה, ולשגשג. אם תבחינו בריח קלוש של דלק מכוניות דעו שזה קרה לכם, ושהגיע הזמן לחפש עוזרת בית.