משחקים פוליטיים

פורטסמות', מועדון הפרמיירליג הראשון שנכנס להליך כינוס נכסים, חייב כסף ללא מעט גורמים. יותר מ-500 גורמים למען האמת. ביניהם שחקנים, קרנות צדקה, בתי ספר, עסקים מקומיים, סוכנים, קבוצות כדורגל והבעלים לשעבר. וזה החלק השערורייתי ביותר בסיפור של קבוצת הכדורגל אותה מאמן אברם גרנט.

 

אנדרו אנדרוניקו, כונס הנכסים, חשף בשבוע שעבר את כל הסכומים שפורטסמות' חייבת. בין השאר חייב המועדון 31.5 מיליון ליש"ט לסשה גאידמק – כלומר לארקדי גאידמק, 1.8 מיליון ליש"ט לעלי אל פרג', שהיה יו"ר המועדון עבור קונצרן אלמוני ועוד 5 מיליון ליש"ט לסולימאן אל פאחים – שהיה הבעלים במשך 40 יום.

בלרם צ'יינריי ולוי קושניר - המחכים להחזר החוב של ארקדי גאידמק – קיבלו 4 מיליון ליש"ט מתוך ה-18.5 מיליון ליש"ט שהם הלוו לפורטסמות' – כביכול. ההנחה היא שהכסף שהם העניקו כהלוואה מעולם לא הגיע לפומפי. הם פשוט מחכים באנגליה לכסף שגאידמק האב חייב להם.

למה המועדון חייב כסף לבעלים לשעבר אתם שואלים? בגלל שהבעלים לשעבר לא "השקיע" כסף במועדון – הוא נתן לו הלוואות בעלים. זה אבסורד כי "הלוואות הבעלים" איפשרו למועדון לשלם סכומים מגונים לשחקנים ולסוכניהם, סכומים שאינם קשורים כלל להכנסה הטבעית ולפוטנציאל הצמיחה של הקבוצה. 109% מההכנסה הטבעית "הושקעו" בשכר שחקנים – מה שיאפשר למועדון לעבוד עם שחקנים בעלי שכר ועלויות גבוהות ולזכות בגביע ב-2008.

המועדון סיים בהפסדים לאורך כל תקופת גאידמק (912,397 ליש"ט ב-2006; 23.4 מיליון ליש"ט ב-2007; 16.9 מיליון ליש"ט ב-2008 ו-13.47 מיליון ליש"ט ב-2009).

בסופו של דבר - גאידמק, שאחראי לניהול השערורייתי, בעצם מנצל את פורטסמות' כעת כדי להחזיר קצת "מההשקעה שלו" ועוד קצת חובות של אבא שלו. זה מגוחך. זה עצוב. זה מכוער. זה פשע נגד הכדורגל. נגד האוהדים של המועדון.

פוליטיקאים – ככה תעזרו

הסיפור של פומפי מגעיל במיוחד אבל לא חסרים כאלו במימדים קטנים יותר באנגליה, בעולם וגם בישראל. מנצ'סטר יונייטד מצויה בחובות הגדולים פי 7 משל פורטסמות'; ליברפול בחובות אדירים גם כן ומשלמת ריביות גבוהות על ההלוואה שלקחו הבעלים כדי לרכוש אותה; בית"ר ירושלים, גם כן קורבן של גאידמק, עדיין לא עומדת על אדמה יציבה במיוחד ועוד עשרות מועדונים שנפלו לאשליות שמכרו להם מיליונרים ומיליארדרים סובלים כעת מעתיד לא ברור.

איך מונעים מזה לקרות? התשובה פשוטה: בעלות אוהדים.

הדוגמה הטובה ביותר היא FC יונייטד, קבוצה שהוקמה על ידי אוהדי מנצ'סטר יונייטד כמחאה על ההשתלטות של משפחת גלייזר. בחמש השנים האחרונות עלתה ליגה בכל עונה ולאחרונה אף קיבלה אישור מעיריית מנצ'סטר לבנות אצטדיון בן 5,000 מקומות בניוטון הית' – המקום המקורי בו הוקמה מנצ'סטר יונייטד על ידי עובדי מסילות הרכבת של לאנקשיר ויורקשייר. הכל ללא עזרת שוגאר דאדי. הכל בזכות גיוס כספים מהקהילה בה הקבוצה משחקת.

FC יונייטד היא אחת מ-150 קבוצות שהוקמו ונרכשו על ידי אוהדים ברחבי בריטניה. מסייע להם גוף ממשלתי,Supporters Direct, שהוקם בעזרת ראש הממשלה טוני בלייר בתחילת שנות ה-2000.

לקראת הבחירות בבריטניה בשבוע הבא – ובעקבות המחאות של אוהדי מנצ'סטר יונייטד וליברפול כנגד הבעלים – עלה הדיון על בעלות אוהדים בקמפיינים של המועמדים – גורדון בראון (אוהד ריית' רוברס) ודיוויד קמרון (אוהד אסטון וילה).

כמובן שמדובר בניסיון להרוויח פופולאריות זולה לפני הבחירות אבל ההצעות של בראון, למשל, מרחיקות לכת: הוא מציע להכריח מועדונים למכור חלק מהמניות שלהן – אולי עד 25% - לאוהדים. את המניות ירכשו עמותות האוהדים, שינוהלו על ידי נציגים שנבחרו בצורה שקופה ודמוקרטית. העמותות הללו, לפי חוק, ידאגו לחזק את הקשר של המועדונים לקהילות במבחר צורות.

ייתכן שרק בגלל היוזמה הזאת יזכה בראון לקולותיהם של 150 אלף האוהדים שנרשמו ל-MUST, עמותת האוהדים של מנצ'סטר יונייטד, שמעוניינת לרכוש את הקבוצה ביחד עם קונצרן האבירים האדומים (המורכב מ-40 אוהדים מיליונרים). גם יותר מ-100 אלף האוהדים של ליברפול שהביעו עניין לרכוש את הקבוצה ישמחו לתת את הקול שלהם לבראון בגלל ההצעה הזו.

ספק אם נראה הצעה לתמיכה ממשלתית כזאת בישראל. בעלות דמוקרטית על קבוצת כדורגל עוד עשויה להכניס רעיונות משוגעים כגון "כוח לאנשים" "ניהול דמוקרטי" ו"שקיפות" לראשים של הציבור האדיש. אין להם אינטרס לעשות זאת.