ככה לא בונים קמפיין

קצת יותר מ-120 אלף איש מונה האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית בישראל. הם עובדים, משלמים מסים, משרתים בצבא, ונלחמים למען המדינה. מדינת ישראל, ביוזמה יפה לכשעצמה, יזמה היום קמפיין לעידוד התיירות והלינה בכפרים הדרוזים והצ'רקסים. אלא שהדרך, אוי, הדרך, מבטאת אולי את היחס שלנו למיעוטים החיים בקרבנו.

"כפר ביקרתם? כפר טעמתם? כפר התארחתם?" – זו סיסמת הקמפיין המתנשאת (או שמא נאמר באותה רוח קמביין?). לו אני הייתי דרוזי או צ'רקסי בעל צימר הייתי נעלב שצוחקים על המבטא שלי, ולא מרגיש שמעודדים אותי. יש להניח כי הקופירייטר שהגה את סיסמת הקמפיין חשב שהיא מגניבה. מי שאישר אותה חשב שהיא משעשעת, ולנו לא נותר אלא להתפעל – במרכאות כפולות – מחוסר הטקט.

מיליון שקל משקיעה המדינה בקמפיין, שנעשה ביוזמת משרדי ראש הממשלה, התיירות ופיתוח הגליל והנגב. מדובר בסכום נאה לכל הדעות, אבל חבל שלא השקיעו עוד כמה דקות במחשבה. אין הרבה מעשים טובים למען המיעוטים בארץ: התקציבים שלהם לחינוך ולתרבות בדרך כלל נמוכים יותר, אפשרויות התעסוקה שלהם דלות יותר, והתשתיות ביישובים שלהם אינן מן המשובחות בלשון המעטה. אז למה חייבים לתבל מעשה טוב בקורטוב של לעג? נכון, עברית אינה שפת האם שלהם ויש להם מבטא, אבל לא חייבים לשרבב זאת לקמפיין. עם עוד קצת מאמץ ניתן היה למצוא סיסמה שתכבד את אלו שרוצים לעודד.

בנימין נתניהו התייחס היום לקמפיין, באומרו כי "ראוי שהצלחת התיירות הכפרית בגליל ובנגב, תבוא לידי ביטוי גם ביישובי הדרוזים והצ'רקסים בצפון. זהו מימוש דרכה של הממשלה הרואה בפיתוח הצפון והגליל ובקידום העדות הדרוזית והצ'רקסית משימה לאומית". חבל שמימוש דרכה של הממשלה נגוע, אם נאמר זאת לא בעדינות, בניחוחות של גזענות.