אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תשקיף: ביי גיא צילום: תומריקו

תשקיף: ביי גיא

יש טיפוסים שהמערכת מעדיפה לכלוא לתמיד הרחק מהעין, עוד בטרם הוכחה אשמתם. גיא ויסמן, למשל, חוגג כבר שלוש שנים בתא המעצר

06.05.2010, 10:02 | אמיר זיו

גיא ויסמן טיפוס שמנמן. הוא גם לא נאה במיוחד ועם נטייה בולטת להקרחה. מהתנהלותו מאז שנעצר בחשד לביצוע מעילת ענק בכספי הראל בית השקעות, ניתן להסיק שיש לו נטייה להתרסה וחיבה לפרובוקציות. הוא לא היסס, למשל, להאשים את מגיש הטלוויזיה יעקב אילון כי העביר לו אינפורמציה מוקדמת על אשפוזו של אריאל שרון והרוויח בזכות זאת מיליון שקל. הוא לא חשש לתקוף במקביל את יאיר המבורגר, בעל השליטה בהראל ויקיר שוק ההון.

גם עורך הדין שייצג את ויסמן עד לפני כחצי שנה, ילון הכט, היה טיפוס מעצבן במיוחד. הוא הרבה להיעדר מדיונים, הרתיח שופטים באמירות פרובוקטיביות, נקנס על ידם, ננזף ללא הרף, עד שפרש לבסוף מעריכת דין לחלוטין.

גיא ויסמן, צילום: תומריקו גיא ויסמן | צילום: תומריקו גיא ויסמן, צילום: תומריקו

וכמובן, העבירות שבהן מואשם ויסמן חמורות. כתב האישום מייחס לו גניבה של 123 מיליון שקל מכספי בית ההשקעות, שבו שימש כמשנה למנכ"ל. ויסמן עשה זאת, כך נטען, על ידי פתיחת חשבונות פיקטיביים על שם חברים שלו, הזרמת כספים לתוכם וביצוע פעולות ספקולטיביות. לפי כתב האישום, כ־15 מיליון שקל מסכום המעילה נמשכו על ידי החברים, יותר מ־10 מיליון לקח ויסמן לעצמו, וכ־80 מיליון שקל התאדו במהלך המסחר שניהל באופציות מעו"ף. גם סוחר גדול ויסמן כנראה לא היה.

מערכת המשפט הישראלית לא יודעת להתמודד עם טיפוסים מרגיזים כאלה. התגובה האינסטינקטיבית שלה היא מלחמת חורמה. לפני עשרה ימים האריך שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר את מעצרו של ויסמן ב־90 יום נוספים. זו היתה הארכת המעצר העשירית (!) בעליון, לפי הסעיף המחייב אישור חריג להארכת מעצר נאשמים שמשפטם מתארך. המשמעות היא שעוד בטרם הורשע, ויסמן עצור ברציפות יותר משלוש שנים, מאז אפריל 2007. בקצב שבו מתנהל משפטו, ולאור הארכות המעצר האוטומטיות, גם חמש שנות מעצר בטרם הרשעה אינן הימור מופרך.

ספק אם יש תקדים למעצר כה ממושך בעבירות שאינן עבירות מין או פשע אלים. אפילו בעבירות מין, שבהן החשש מפגיעה בציבור מצדיק כליאה במהלך המשפט, מעצר כזה אינו אוטומטי. חנן גולדבלט שוחרר למעצר בית עד לסיום משפטו. גם משה קצב, המואשם בעבירות מין, יושב בינתיים בבית.

בעבירות כלכליות, הנטייה הגורפת היא לשחרר נאשמים בתנאים מגבילים עד לסיום משפטם. אברהם הירשזון, למשל, המתין בביתו בנחת לסיום משפטו. גם שלמה בניזרי. אפילו ענת קם, שמואשמת בריגול חמור, נשלחה למעצר בית. שלא לדבר על חשודי הולילנד, מאביגדור קלנר עד דני דנקנר, שנעצרו בחשד לעבירות שוחד חמורות ובחלוף כמה ימים שבו לביתם.

אבל במקרה של ויסמן, הפרקליטות מתעקשת בבקשת הארכת המעצר ש"מתעורר חשש כי אם ישוחרר הוא עלול לבצע עבירות נוספות". כאילו ויסמן יוכל לחזור בנחת לבית ההשקעות, לפתוח עוד שורת חשבונות פיקטיביים ולהמר להנאתו.

כאשר הפרקליטות מאשימה את ויסמן ועורך דינו הקודם בהתארכות ההליכים, קשה להשתחרר מהתחושה שמדובר באקט של נקם. היא אמנם מסכימה שמאז מינוי עורך הדין החדש ציון סהראי התנהלות המשפט עניינית יותר, אך בכל זאת מבקשת "שלא לתת משקל רב לחלוף הזמן". אם לזמן שחלף אין צורך לתת משקל, אז למה כן?

השפעה מסוימת של חלוף הזמן ניכרת למשל ביחסי ההורות שויסמן מטפח עם בנו התינוק. הוא היה בן כחצי שנה כשאביו נעצר. בקרוב יחגוג הבן יום הולדת ארבע, כשבמשך שלוש שנים הוא רואה את אבא במקרה הטוב פעם בשבועיים לביקור קצר.

האינסטינקט הוא להגיד: שיקפוץ לנו. שיירקב בכלא. ובכלל, די עם המניפולציות הרגשיות. מי שגנב סכומי כסף אדירים אינו ראוי לרחמים. אבל תרשו לי להתפרע לרגע ולהניח את ההנחה מרחיקת הלכת, הדמיונית, שבסופו של המשפט ויסמן יזוכה. עלול לקרות, לא?

זהו, שלא. שיעור ההרשעות בישראל הוא מהגבוהים בעולם. לפי נתוני הלמ"ס ל־2007, שיעור ההרשעות ב"עבירות רציניות" הגיע ל־99.9%. אלה מספרים של ברית המועצות הסטליניסטית. לפי הסטטיסטיקה הזו, סיכוייו של ויסמן לצאת זכאי הם אחד לאלף.

האופטימיים יסיקו מכך שמערכת התביעה הישראלית כה מדויקת, עד שהיא מאשימה רק את האשמים באמת. מנגד, אפשר לטעון שבתי המשפט מקלים מאוד על התביעה כשהיא נדרשת להוכיח אשמה מעבר לספק סביר. כך או אחרת, קשה להימנע מהמחשבה שבית המשפט העליון, כשהוא שב ומאריך שלא לצורך את המעצר, משוכנע באשמתו של ויסמן. הסטטיסטיקה, אומר לעצמו השופט העליון התורן, עומדת לצדי. ויסמן הרי יורשע לבסוף, העונש יהיה מאסר ארוך יותר משלוש שנים, תקופת המעצר תקוזז ממנו ובא לציון גואל. חזקת החפות כבר מזמן אינה רלבנטית.

זה קל במיוחד במקרה של ויסמן המעצבן הזה. להוציא רגעים שבהם סלבז נקראו לדוכן העדים או שהסנגור שחרר עוד פרובוקציה, התקשורת איבדה מזמן עניין במשפט. למעט ענת רואה, כתבת המשפט של "כלכליסט" שמשתדלת מדי הארכת מעצר לתקוף את האוטומטיות המרגיזה, כמעט אף עיתונאי אינו מתעניין בגורלו של החשוד במעילה עם הנטייה להקרחה.

לזכותו של דנציגר ייאמר שבהחלטה האחרונה כבר חש אי־נוחות קלה. "הגעתי למסקנה כי הגיעה העת לבחון את שחרורו לחלופת מעצר", כתב בהחלטתו. השופט אפילו מסכים כי אין חשש שויסמן ישוב ויעבור עבירות או ישפיע על עדים אם ישוחרר בתנאים מגבילים. הוא אפילו סבור שסכנת הבריחה לחו"ל אינה שקולה בשלב הזה כנגד המעצר הממושך.

לאור כל אלה, דנציגר מורה על עריכת תסקיר של שירות המבחן שיוגש בתוך 15 ימים ויבחן אפשרויות של חלופת מעצר. נכון לכתיבת שורות אלה, זה עדיין לא קרה. ובינתיים, כדי למנוע מהומה, דנציגר שלח את ויסמן לעוד 90 יום בכלא. שימתין.

תגיות