הון אנושי: אין, בלעדיו היינו מתים

בית הנשיא, יום ראשון אחר הצהריים. בכירי הפקידים במשק מצטופפים ליד מזנון עוגות וקפה צנוע, לצד בכירי הבנקאים. כולם מחכים להשבעתו השנייה של הנגיד סטנלי פישר. ראשון המגיעים היה דיוויד בורנט מהשגרירות האמריקאית. אנחנו פוסעים על הדשא ומביטים בפסלי הברונזה של הנשיאים לשעבר, נעצרים ליד זה של משה קצב.

"קראתי שאובמה בגד באשתו", אני אומר. איש השגרירות מביט בי משועשע ואומר: "זה שאובמה בגד באשתו זה רק טוב. זה אומר שהוא עשה פחות מעשים פקידותיים, ובכך פחות נזק למדינה. ככל שיש לפוליטיקאי פחות זמן להתעסק בענייני המדינה, כך הוא עושה פחות נזק". בורנט מספר לי שהוא משתייך לזרם הליברטריאני, וכך גם סטנלי פישר.

אט אט מגיחים פקידי הבנקאות הישראלית, ובורנט אומר: "הנה החבר'ה שלכם מהבנקאות עם המשכורות הגדולות מגיעים". באים להם שלמה זוהר, היו"ר המודח של דיסקונט, יעקב פרי ממזרחי טפחות, וזאב אבלס וחיים פרייליכמן מבנק אגוד. אני שואל את אבלס איך הוא חושב שהנגיד תפקד עד כה, והוא אומר: "מדובר באדם משכמו ומעלה, אם כי לא תמיד הסכמנו".

סטנלי פישר וגליה מאור. אט אט מגיחים פקידי הבנקאות הישראלית | צילום: אוראל כהן

זוהר מוסיף: "אני מאוד מתרגש מהמעמד, וחושב שרוב הזמן הוא היה נגיד ראוי". אני שואל אותו איך זה להיות מתפוטר. "אני חוזר למה שעשיתי כל הזמן, לחיי הקודמים, יועץ פיננסי. היה לי עסק משגשג שהזנחתי". פרופ' זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך, ממשיך: "אין, בלעדי הבן אדם הזה היינו אבודים היום". "איפה שאר הבנקאים?", אני תוהה. "איפה לאומי, איפה בנק הפועלים?". "מה זאת אומרת?", עונה לי כל החבורה יחד, "ברור שאנשים מלאומי יגיעו, אבל מהפועלים - בכלל לא בטוח".

מיקי פדרמן בא, אחד מבעלי ההון היחידים שטרחו. אני שואל אותו איפה האחרים. "אני לא מוצא לזה תשובה. אולי כי האירוע הוא בירושלים. אבל הנגיד הזה הציל את המדינה באחת התקופות היותר קשות שידעה הכלכלה הלאומית". לקראת סוף המינגלינג ותחילת הטקס מופיעים גליה מאור ואיתן רף מלאומי.

אני שואל את מאור איזה ציון היא נותנת לנגיד מ־1 עד 10, והיא אומרת: "כמובן עשר, השאלה היא איזה ציון הוא נותן לי". "נברר", אמרתי, אך הנגיד ואשתו היקרה אמרו שהאירוע מאוד מרגש אותם ושנדבר כשהלחץ יירד. באולם התיישבו בשורה אחת רף, פרי ורוני חזקיהו, המפקח על הבנקים, לצד זוהר. אחת מהמארגנות ביקשה שרף, פרי וחזקיהו יעברו לשורה הקדמית. את זוהר השאירו משום מה מאחור, אולי כי הוא כבר לא יו"ר של בנק.

אל הבמה מזמינים את נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר האוצר והנגיד. שמעון פרס, ראשון הנואמים, חוזר על המנטרה שלו בקשר ליכולות הטכנולוגיות של העם היושב בציון ואומר שמכל האנשים שיושבים פה ההיכרות שלו עם הנגיד היא הארוכה ביותר, מאז משבר האינפלציה בשנות השמונים שבו, לדבריו, פישר הציל את כלכלת ישראל. "זאת היתה הפעם הראשונה שאיזשהו כלכלן נתן לי הוראות ואמר לי תעשה ככה וככה. זה עבד, אבל היה דרוש כוח לעמוד מול הציבור". שר האוצר זורק הערה על כך שגם עכשיו לא פשוט לקצץ. צחוק נשמע בקהל.

יובל שטייניץ, סטנלי פישר ובנימין נתניהו. לא פשוט לקצץ | צילום: חיים צח

כשפישר עולה, מתברר שהוא שכח את אחד הדפים אצל הדובר. "זה קורה כשמבקשים לארגן טקס בהתראה קצרה של כמה ימים", הוא מתנצל, ואז מדבר על הצורך לרסן את משכורות העתק של הבנקים ובכירי המשק. מנכ"לי הבנקים נעים בכיסאותיהם באי־נוחות.

בסוף הטקס אני שואל את גליה מאור, שמרוויחה לא רע, מה יש לה להגיד. "הוא צודק, צריך באמת להגביל את המשכורות", היא משיבה, "אנחנו בבנק לאומי היינו הראשונים להציע פיקוח". גם יעקב פרי אומר שהנגיד צודק ושצריך פיקוח על העניין. אני נדהם לשמוע, ואומר לפרי שנדמה שהוא שינה את דעתו לאחרונה. "תמיד הייתי בדעה הזאת", הוא מתעקש. גם פרייליכמן מבנק אגוד מצטרף למקהלה, וגם איתן רף. אני שואל את רף למה בכירי בנק הפועלים לא באו, והוא אומר: "נו, איזו שאלה? זה די מובן". אני פונה לנגיד באותה שאלה, והוא משיב: "אני לא ידעתי שהם לא אמורים להגיע".

ואז, מאי שם, מגיח שלמה נחמה, היו"ר המיתולוגי לשעבר של בנק הפועלים, שמחבק את פישר בחום. השניים מרעיפים זה על זה מחמאות, וניכר שהם מחבבים מאוד זה את זה. ולא, גם לנחמה אין מושג איפה בכירי הפועלים.