מדוע חברות הייטק בינלאומיות מפטרות במהירות את מנהליהן הישראלים

אריה אופנר, יניב אלפי, צפריר חקלאי, דורון רוזנבלום ומיכאל בורשטיין. אלה רק השמות האחרונים בשרשרת מנכ"לים של סניפים ישראליים בחברות בינלאומיות שנאלצו באחרונה לעזוב את משרתם. מה שמתחיל בדרך כלל בדיווח על חקירות סביב אי־סדרים בחברה, נגמר בהודעה על התפטרות, עזיבה, השעיה זמנית או כל דרך אחרת שבה בוחרים דוברי החברה לנסות ולהסוות את העובדה שמנכ"ל ישראלי שוב לא ידע להתמודד עם תאגיד אמריקאי והולך הביתה. אבל מדוע זה ממשיך לקרות ואיך זה שכמעט אף אחד מהמנכ"לים לא נאבק על מקומו?

עו"ד דן שמגר, שותף במשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדויין, המלווה חברות בינלאומיות רבות בישראל, מאמין שברגע שמגיעה ועדת בדיקה אמריקאית לישראל היא מתנהלת כמו כל גוף חוקר, כמו מצ"ח לצורך העניין. כאן דינו של המנהל כבר נחרץ - וכל שנותר לו לעשות הוא לשתף פעולה. התנצחות, כך אומר שמגר, לא תועיל לו בכל מקרה. "אפילו אם ילך לבית המשפט וינצח, באותה החברה הוא כבר לא יישאר. המשקעים שנוצרו לא יאפשרו זאת. המנהלים הישראלים מעדיפים שלא לרוץ לבתי משפט גם משום שהעלות של מהלך כזה גבוהה ובעיקר משום שמאבק משפטי יותיר כתם על אותו מנהל. חברות אחרות שיראו שמנהל לקח את המעסיק שלו לבית המשפט ישקלו היטב אם להעסיק אותו בהמשך - ואת זה גם המנהלים עצמם יודעים", אומר שמגר.

צילום: אוראל כהן

כללי סרבנס אוקסלי מחייבים את החברות האמריקאיות לדווח בכל שנה על מינהל תקין. במסגרת זו הן מחויבות להחתים את המנהלים שלהן בכל מקום בעולם על הצהרה שלפיה הם לא עברו עבירה כלשהי - ואף לנפק אישור של רואי חשבון על כך. כתוצאה מכך, רמת הסלחנות של החברות הללו לטעויות היא אפסית, והלחץ על המנהלים בדרגות השונות הוא גדול. "אף מנהל אזורי לא יסכים לקחת על עצמו טעות של מנהל שעומד מתחתיו, ולו הקטנה ביותר", אומר שמגר.

גם הבדלי המנטליות בין הישראלים לאמריקאים ממלאים כאן תפקיד. "יש הרבה מתחים בין הכללים האוניברסליים שכל חברה בינלאומית בונה לעצמה לבין ההתנהלות המקומית", מסביר שמגר. "כללים אלה מאוד לא גמישים, וכל טעות קטנה שמנהל ישראלי עושה עלולה לעלות לו במשרתו. החברות האמריקאיות בוחרות לפעול בתקיפות רבה כלפי כל טעות משתי סיבות: אחת היא המנגנון ההיררכי של החברה, שבו כל טעות שמנהל לא דיווח עליה נספרת גם לרעתו. לכן הוא מעדיף שלא לסלוח על טעויות. הסיבה השנייה היא אלמנט הרתעתי וחינוכי. כאשר בשלוחות אחרות של החברה בעולם יודעים שאין סלחנות, אז יש הבנה בכל הארגון בצורך לעמוד בכללים".

אך האם הישראלים הם באמת מנהלים גרועים עד כדי כך שאינם יכולים לדאוג לדיווח ולהתנהלות תקינים? לאו דווקא. מרבית המנהלים הישראלים הם מקצוענים בעלי ניסיון רב בפעילות מקומית ובינלאומית. הם אמנם מודעים לאכזריות שבה יכולות לעתים חברות בינלאומיות לפעול, אבל כנראה גם הם מופתעים בכל פעם מחדש מהיד הקלה על ההדק.