מכוון גבוה

מסעדת K2, שנפתחה לפני כחודש באילת, מול עיר המלכים, מנסה להכניס קצת אדרנלין לסצינת המסעדות המנומנמת בעיר. לא כל יום נפתחת שם מסעדה בהשקעה של 4 מיליון שקל, ואם לשפוט על פי תוכניותיו של אבי כראל, מבעלי המסעדה (וגם הבעלים של רשת קאזה דה ברזיל ומסעדת בוסטון פיש אנד גריל), K2 היא רק ההפתעה הראשונה בקנה. לאחרונה חבר כראל למסעדן שוקי לרר (בעבר מבעלי המסעדות מיקה, אודאון ומינה טומיי), ויחד הם מתכננים לפתוח בתוך כחודש גם "סושי דיינר" בשם מיקה - לא על שם השפית, אלא על שם בתו של כראל - ובעתיד גם יפתחו מסעדה איטלקית.

K2, על שם ההר השני בגובהו בעולם, המתנשא מעל רכס ההימאליה על גבול סין ופקיסטן, מציעה מטבח אסייתי עם השפעות מווייטנאם, סין, תאילנד וקוריאה, וכן סושי ויקיטורי על טהרת המטבח היפני. את המטבח מוביל בשלב זה השף אורן גולדווסר, לשעבר ממסעדת טטאמי החיפאית.

k2. מטבח אסייתי עם השפעות מוויאטנאם, סין, תאילנד, קוריאה ויפן | צילום: יאיר שגיא

"למה שאילת לא תהיה כמו לאס וגאס", מפנטז כראל, שמודע היטב לנמנום הקולינרי של העיר הדרומית, "עיר שהשפים הטובים בעולם פותחים בה מסעדות?", אבל מיד מסביר שמדובר באחת הערים הקשות ביותר בארץ למסעדנים. “המלונות עובדים בשיטת הכל כלול, וגם אלה שלא - מנסים לפתות את האורח עם ארוחות בחינם או במחיר מצחיק. קשה מאוד לגרור את אורחי המלונות לצאת למסעדה ולשלם מחיר מלא על ארוחה". גם חוסר היציבות במפלס התיירים, לדבריו, תורם את חלקו. "יום אחד העיר בתרדמת, ולמחרת מפוצצת. קשה למסעדה לנהל פעילות מסודרת בתנאים כאלה. את כל חומרי הגלם אנחנו יכולים להשיג בעיר, אבל מטיסים אותם במיוחד עבורנו לדרום, מה שאומר שעבור בשר ודגים אנחנו משלמים יותר מאשר במרכז".

אז למה להתעקש על אילת? למה אתה לא פותח מסעדה במרכז?

"בשנים האחרונות הפריפריות התחזקו מאוד, והתפתחה גם בהן תרבות של מסעדנות מתקדמת, ואני מאמין שהמגמה הזאת תימשך. גם בתל אביב רואים היום יותר מסעדות וליו פור מאני ופחות מסעדות שף יקרות. זו מגמה עולמית. אני מאמין באילת ורואה בה, בשלב הזה, במה מכובדת".

מה מאפיין את הסועדים באילת?

“התיירים מחו"ל הם כ־20% מלקוחות המסעדות - קהל שמכיר את העולם ומצפה לרמה גבוהה, גם תושבי העיר הם כ־20% מבאי המסעדות, והישראלים המתארחים באילת הם רוב הסועדים. ביולי־אוגוסט יש יותר משפחות, ובשאר החודשים מגיעות גם אוכלוסיות אחרות, כמו עורכי דין או רופאים שבאים לכנסים מקצועיים, או תיירים מחו"ל ומהארץ שמגיעים לפסטיבל הים האדום".

למי מכל אלה אתם מכוונים ב־K2?

“השתדלנו ליצור מקום שיתאים לקהל שמעוניין במסעדה מעוצבת, ברמה גבוהה, שמביאה טעמים וניחוחות חדשים ופחות מוכרים. המנות די מתוחכמות, אך המחירים נוחים - הממוצע לסועד עומד על 75–80 שקל בלי אלכוהול. גם המראה הכללי לא מאיים: אין מפות על השולחנות, והסכו"ם מוגש בכלי למרכז השולחן, כך שהמסעדה בהחלט מתאימה גם למשפחה עם ילדים בצהריים, וגם לזוג שמחפש בילוי רומנטי בערב".

אבי כראל ושוקי לרר | צילום: יובל חן

"נסגרה שלא באשמתה"

כראל מינה את שוקי לרר ליועץ תפעולי של כל קבוצת המסעדות שלו, וזה העתיק את מגוריו לאילת ומצהיר שהוא גם נהנה מכך. נראה שלקריסת קבוצת המסעדות שלו בתל אביב ובהרצליה יש חלק נכבד בהנאה שהוא שואב מהריחוק ממרכז הארץ.

ללרר יש היסטוריה מרשימה בענף. בעבר היה שותף בברים זנזיבר ורוז ובמסעדת דיקסי, ומאוחר יותר היה ממקימי המסעדות מיקה ואודאון. בשנת 2006 פתח עם זהר אריאלי את מסעדת מינה טומיי בתל אביב, ובשנת 2007 גם את סניף הרצליה. בתחילת 2008 עוד נראה היה שהצמד לרר־אריאלי בלתי ניתן לעצירה. באוגוסט אותה השנה הם התראיינו וסיפרו על תוכניותיהם להפוך את מינה טומיי לרשת בת עשרה סניפים (ביחד עם חברת GHL השקעות, מבעלי רשת ספגטים, שאף היא נקלעה לקשיים לאחרונה והוצא לה צו הקפאת הליכים), ועל כוונתם לפתוח בית ספר למסעדנות.

ואולם בסוף אותה השנה התמוטטו עסקיהם כאבני דומינו. אודאון הרצליה נסגרה ראשונה, בסוף 2007, בנובמבר 2008 נסגר סניף הרצליה של מינה טומיי, וחודש לאחר מכן נסגרו - תוך שבוע וחצי - גם המסעדות בתל אביב. היום מסביר לרר כי מינה טומיי ברחוב אבן גבירול, שנחשבה למסעדה מצליחה ונהנתה מתפוסה מלאה, נסגרה כפי שהוא מגדיר זאת "שלא באשמתה". "מה שהפיל אותנו היו המסעדות שפתחנו בהרצליה. אזור התעשייה שם הידרדר, והמסעדות שלנו, שהיו אמורות להתבסס על סועדי ערב, נאלצו להסתפק בסועדי התלושים המוזלים של הצהריים. אם הייתי מנסה באותם ימים לעמוד באחד מהרחובות באזור ולמכור מרצדס חדשה ב־100 אלף שקל - לא הייתי מצליח".

מוכרים את השם

פרשת מינה טומיי עוד לא נשלמה. לפני כשלושה שבועות פרסם הכונס המטפל בתיק, עו"ד אילן שמעוני, מכרז למכירת השם. ל"כלכליסט" נודע כי בין היתר הוגשה גם הצעה מצד זכיין של רשת ספגטים באזור הצפון. גורמים בענף מעריכים שהסכום שהציע אותו זכיין עומד על כ־20 אלף שקל, וכי בתוך כמה חודשים ייתכן שמינה טומיי תחדש את פעילותה - הפעם בחיפה. בענף מעריכים כי לקשיים של רשת ספגטים אין קשר להצעה זו, שכן מדובר בזכיין שלה ולא בחברת הניהול עצמה.

לרר לא מגלה עניין בהתפתחויות, ונראה כמי שמעדיף להשאיר את הסיפור מאחוריו: "לא הייתי רוצה לפתוח מחדש. מאוד אהבתי את מינה טומיי, אבל זה נגמר וצריך להמשיך הלאה".