מבקר המדינה: ליקויים מהותיים בניהול תוכניות פיתוח התשתיות

"חלק מתוכניות הפיתוח אינן מבוצעות על פי לוחות הזמנים שנקבעו להן, יעדיהן אינם מושגים, ותקציבן חורג בהרבה מהתקציב הראשוני שאושר להן. הכשלים המתגלים במהלך ביצוען של תוכניות מסוימות ואי-מימושן של תוכניות אחרות גורמים נזקים כלכליים וסביבתיים גדולים. לעתים הליקויים נובעים מניהול כושל של גורמי הממשל במדינה של התהליכים הקשורים לתוכניות הפיתוח", כך מסכם מבקר המדינה את כל מה שאזרחי ישראל כבר למדו על בשרם בנושא המים, החשמל והתחבורה - שבמדינת ישראל אין ככל הנראה בעל בית.

לכתבות נוספות מדו"ח מבקר המדינה 2010 לחצו כאן

בביקורת חריפה שמעביר מיכה לינדנשטראוס על דרכי פיתוח, הוא מסביר את מה שנראה אולי טריוויאלי עבור האזרחים אבל לא ברור כל כך עבור שרי הממשלה: "ההשקעה בתשתיות נועדה, בין היתר, לספק שירותים חיוניים לאזרחי המדינה ולקדם את כלכלתה. פערים בין רמות הביקוש והצריכה ובין ההיצע ויכולת האספקה בתחומי התשתית האסטרטגית פוגעים בצמיחה וברמת החיים של תושבי המדינה".

עם זאת, תוכניות לחוד ומציאות לחוד: המציאות הקיימת, לפיה פרויקט שמתחיל מסתיים שנים לאחר מועד ההשקה הרשמי, מלמדת על "כשל ניהולי של משרדי הממשלה, רשויות המדינה האחרות ואלה שמבצעים את העבודות מטעמם ושל העומדים בראשם". קברניטי המדינה הצליחו למרר את חיי התושבים כיוון שהממשלה "לא הסמיכה באופן רשמי גוף מטה שירכז את נתוני צורכי הפיתוח בכל תחומי התשתית השונים ויוכל להציג לה תמונה מקיפה ומפורטת של כלל צורכי התשתית בכל תחום", לשון המבקר. יצוין שממצאים אלו נחשפו לפני מספר שבועות בדו"ח בנק ישראל שבחן פרויקטי תחבורה עיקריים שנוהלו בישראל, שם הוא מצא שמעל ל-80% מהם מסתיימים באיחור ומעל ל-65% מהם חורגים ממסגרת התקציב.

מעריכים תוכניות לא נכון, לא יודעים כמה עולה

בנוסף, המבקר מציין שאגפי התקציבים והחשב הכללי במשרד האוצר, שמפקחים ומאשרים את התוכניות, מעריכים בחוסר את הפרויקטים השונים כך ש"התמונה הכלכלית המוצגת בפני מקבלי ההחלטות לשם קידום הפרויקט ואישור המשאבים המוקצים לו, אינה שלמה, והיא מוטה בדרך כלל כלפי מטה". בנוסף, אגף התקציבים נוהג לתקצב פרויקטים בדרך של הרשאה להתחייב, כלומר אישור להוצאה עתידית של הכסף. עם זאת, המבקר מתריע שצורת עבודה זו עלולה לפגוע ביישומם של מרכיבים אחרים הכלולים בתוכנית הפיתוח, מאחר שהם משלימים, המשכיים או תלויים זה בזה ועלולים למנוע את השגת יעדי התוכנית". בנוסף הממשלה לא עושה די בהשגת אישורי קרקע הקשורים בהפקעת שטחים עבור הפרויקטים, מה שמוביל לעיכוב בהשקתם.

בתחום החשמל המצוקה גדולה אף יותר כיוון ש"הממשלה יזמה כמה דרכי פעולה להגדלת ההיצע של האספקה. ביניהן - עידוד יצרני חשמל פרטיים להקים מתקנים לייצור חשמל. כך ניתנו ליצרני חשמל פרטיים רישיונות ייצור לתפוקה כוללת של כ-3,000 מגה ואט. בפועל, נכון ליולי 2009, מייצרים היצרנים הפרטיים רק מאות בודדות של מגה ואט חשמל", מה שעלול להעמיד את ישראל בפני מצב של חוסר יכולת לספק את הביקוש לחשמל ולהפסקות חשמל יזמות.

לסיכום מסביר המבקר ש"ממצאי הביקורת בדו"ח זה מצביעים על ליקויים מהותיים רבים באופן שבו הממשלה מנהלת את התוכניות לפיתוח התשתיות. חלק מתוכניות הפיתוח אינן מבוצעות על פי לוחות הזמנים שנקבעו להן, יעדיהן אינם מושגים, ותקציביהן חורגים בהרבה מהתקציבים הראשוניים שהוקצו להן".

מים: כרוניקה של כשלון שידוע מראש

כמו כן, המבקר לינדרשטראוס מזכיר לפרנסי המדינה שעל פי תוכנית האב שהכינה נציבות המים כבר לפני כשמונה שנים (2002 - ל"ג) "כבר אז היה משק המים בשפל חסר תקדים". עוד נכתב שם ש"יש הכרח ליצור פתרונות מעשיים למחסור המחריף שיתרמו לייצוב משק המים במדינה בהקדם האפשרי". התוצאה, כמה לא מפתיע, היא שאף אחד לא עשה כלום: "בשנים האחרונות החריף המשבר במשק המים עד כדי חשש ממשי לקשיים באספקת מי שתייה ולפגיעה במאגרים הטבעיים ובאיכותם", מספר המבקר את מה שכל אזרחי ישראל מרגישים בכיס באמצעות מס הבצורת וייקור תעריפי המים. "בין השנים 2009-1999 התקבלו 14 החלטות ממשלה בעניין הטיפול במשבר במשק המים. יצוין שעד מועד סיום הביקורת, אוקטובר 2009, הוקמו רק שני מתקנים להתפלת מי ים", מסכם המבקר, ותולה את הסיבות לעיכובים בפרסום מכרזים שלא בזמן ועיכוב בחתימת הסכמים