אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
עמוס ספיר למד מאביו איך לזהות חנפנים צילום: אביגיל עוזי

עמוס ספיר למד מאביו איך לזהות חנפנים

אבא שלי, פנחס ספיר, תמיד אמר: "על חנופה אף אחד עוד לא קיבל סטירת לחי". עמוס ספיר, דירקטור ב־HOT, ישאל וחברות נוספות, ולשעבר יו"ר חברת הדירוג מעלות, מספר על ילדותו

13.05.2010, 10:44 | דיאנה בחור-ניר

"נולדתי ב־1937 בכפר סבא, וגרנו בדירת שני חדרים קטנה. גרתי עם שתי האחיות שלי בחדר אחד. כשאבי, פנחס ספיר, היה מנכ"ל משרד הביטחון, הוא כבר הרגיש שהדירה קטנה עלינו והוסיף עוד חדר - אבל החדר הזה שימש ספרייה וסלון, והוריי ישנו בחדר האוכל. כשהייתי ילד וראיתי את רמת החיים הזאת, אמרתי לעצמי שבחיים לא אעסוק בפוליטיקה. לא הרוויחו אז כסף בתחום, ואמי שושנה נאלצה למכור עיתונים ישנים למוכר הדגים כדי להרוויח כמה פרוטות. היא גם קנתה כל דבר בתשלומים.

"אבא לא היה בבית בגלל תפקידיו השונים, הוא חשב שעליו לעבוד יום ולילה, שאם הוא עובד חצי יום זה אוי ואבוי. הוא היה יוצא בשש בבוקר, חוזר בחצות, הולך לישון וחוזר חלילה. לדור הזה לא היו הנאות מהחיים. אבי לא ראה דברים, לא טייל, לא ישב עם חברים. בתקופת מלחמת השחרור הוא היה מנהל הרכש הביטחוני ועבד באירופה, וכך בכלל לא הרגיש את המצוקות בבית. אבל היו לי ההנאות הקטנות שלי - הוא הביא לי אולר שוויצרי, מפוחית, שוקולד. וכל מתנה שביקשנו עברה אישור של אמא לפני שנקנתה.

1961. פנחס ספיר עם עמוס בן ה-24, בחתונה של עמוס, על גג בית לסין בתל אביב 1961. פנחס ספיר עם עמוס בן ה-24, בחתונה של עמוס, על גג בית לסין בתל אביב 1961. פנחס ספיר עם עמוס בן ה-24, בחתונה של עמוס, על גג בית לסין בתל אביב

"כילד הייתי פרחח, מתפלח מלימודים, לא מכין שיעורים. כשגמרתי את כיתה י' המנהל הבהיר לי שהוא יעלה אותי כיתה אבל על הקונץ הכי קטן אסולק, אז לא רציתי לחזור. חלמתי ללמוד בתיכון חדש, בית ספר לא פורמלי עם רוח תנועתית, אז הלכתי הביתה והודעתי שאני לא חוזר לבית הספר. אבא כבר היה מנכ"ל משרד האוצר, ולמחרת הוא לקח חופש נדיר ונסע איתי לתיכון חדש במכונית השרד שלו (היה לו נהג, הוא לא הוציא רישיון), דפק בדלת של המנהלת ואמר: 'אני מנכ"ל האוצר ואין לי זמן, אני רוצה לרשום את הילד'. המנהלת טוני הלה היתה אשה מיוחדת. היא ראתה שאני פרחח ואמרה לי: 'אתה יתום עם הורים', כי אבי לא היה בבית. אבל אמי תמיד היתה בבית. אבא היה מודל לחיקוי, שמראה לאן אפשר להגיע, אבל הדמות המשמעותית בחיינו היתה אמא, כי היא זו שחינכה אותנו.

"מאבא אני זוכר אמירה משמעותית אחת: 'על חנופה אף אחד עוד לא קיבל סטירת לחי'. זה משפט שאדם בפוליטיקה חי אותו, כי אנשים נוטים לקבל חנופה כאמת. רק שגם הוא לא תמיד ידע להבחין, והיו אנשים רבים שהוא התאכזב מהם. אני עשיתי וריאציה על המשפט הזה, וכשעבדתי בקבוצת כלל ישראל נהגתי להזכיר לעצמי שלא מעט אנשים פונים לכיסא, ולא אליי. כשלא תהיה בכיסא הם ישכחו ממך.

"אבא היה מושא לביקורת עצומה, על ניהול המדינה דרך הפנקס, על ההתערבות בכל, שאינו עובד על פי נהלים, אבל שנה לפני מותו, אחרי מלחמת יום כיפור, הוא אמר לי: 'אלמלא הכלכלה שהנהגתי לא היינו מחזיקים מעמד עכשיו'. היתה שם חרדה לקיום המדינה, זה דור שפחד שאולי הניסיון הציוני הזה לא יצליח".

עמוס ספיר הוא בן 73, נשוי ואב לשלושה, גר בתל אביב

תגיות