כדאי להסיר שיער מוצנע?

באחד הביקורים האחרונים שלי במכון הכושר שאלתי את עצמי, לאן נעלם כל שיער הגוף? האופנה שסוחפת כרגע את ניו יורק היא טיפוח הגוף הגברי, ובמסגרתה המוני גברים, לרוב בעידוד נמרץ מבנות או מבני הזוג שלהם, נפטרים משיער גופם. ואני לא מדבר רק על החזה והגב. הגברים בניו יורק מדרימים כיום יותר מאי פעם בעבר, ועוברים הסרת שיער בשעווה באזור המפשעה. אני לא צוחק.

הנשים בארצות הברית ובבריטניה נתונות כבר מזמן ללחץ אופנתי להסיר בקביעות את כל השיער מאזוריהן המוצנעים. בארצות הברית יש לזה אפילו כינוי חיבה: "לעשות את 'הברזילאי'". מקור השם בסברה שהחוטיני ההולך ומתמזער בברזיל הצריך שם הסרה של עוד ועוד שיער עד כדי שממה מוחלטת. בברזיל דווקא אין אופנת אפס־שעירות כמו בארצות הברית, אבל הכינוי תפס.

וכשחושבים על הזמן, המאמץ ובעיקר הכאב שכרוך באופנה הזאת, אני חושב שהשאלה ששכחנו לשאול היא – למה? האם לסבל הזה יש סיבה שהיא מעבר לאופנה? אבל לפני שנתחיל לדבר על ההיגיון שמאחורי האופנה, כדאי להבין למה מלכתחילה יש לנו שיער בין הרגליים.

הסברה המקובלת היא ששיער ערווה הוא מיתוג לרבייה. מעין גרסה ביולוגית לסמלי סטטוס כגון שעון רולקס או מרצדס בנץ. בגרסה הזאת, הוא עשוי להתקשר עם פוריות – ואף ישנן כמה הפרעות גנטיות שגורמות לעקרות בקרב נשים, ובאופן מפתיע הן פעמים רבות מלוות בדלילות שיער באיזורים המוצנעים.

היחס הזה לערווה מסתובב לא רק בספריות אקדמיות, אלא בהרבה תרבויות בעולם. שמעתם על הגברים שמשתילים שיער מעורפם בקדמת הקרקפת שלהם? מתברר שישנן נשים שעוברות בתהליך דומה השתלת שיער ערווה, כדי ליצור שם מראה שיער מלא יותר. וגם עכשיו אני לא צוחק.

הניתוח הזה צובר פופולריות בעיקר בשני מקומות. הראשון הוא קוריאה, שם נשים מוכנות לשלם 2,500 דולר על השתלת שיער במקומות מוצנעים, כי אמונה עממית קובעת שאשה שסובלת ממחסור בשיער עלולה לסבול ממחסור גם במחלקת הילדים. המדינה השנייה שנוקטת ייעור מהסוג הזה היא – תתכוננו – ברזיל. בניגוד לתדמית שמפיצים באמריקה, בברזיל מעדיפים כמות מסוימת של שיער על פני לא כלום, כי מפשעה חלקה מעלה שם אסוציאציה של חוסר בגרות.

אז אם שיער ערווה הוא המרצדס של הפוריות, למה בכלל להוריד? בגלל אורח מציק ובלתי רצוי שליווה אותנו מאז ומעולם – כיני ערווה, שמועברות במגע מיני, ויכולות לפעמים להדביק אותנו דרך מגבות ומצעים משותפים. כמו קופים ביער, הכינים הללו נוטות להיצמד לשיערות ולהתנדנד מאחת לשנייה.

היצורונים האלה הם כנראה מה שהוליד במאות ה־15 וה־16 את ניצני אופנת הסרת השיער, בעיקר בבתי בושת. הסרת שיער באזורים מוצנעים נהפכה לפעולה תברואתית, אך גם לכזאת שמאותתת על מסיר השיער שהוא עלול להיות מידבק - אם לא בכינים אז במחלות אחרות. עם השנים נוצר פתרון שמתאים לכולם — פאת שיער ערווה, שלרוב נועדה להסתיר את הגילוח.

אבל לא תמיד פולקלור, אופנה או היגיינה הם שגורמים לאנשים להסיר את השיער שלהם בדרום הגוף. מיליוני מוסלמים ברחבי העולם עושים זאת מסיבות דתיות. ומי שיש לו שיער לבן במקומות הלא נכונים יגלה שישנן אפילו חברות שמייצרות צבע שיער מיוחד לאזורים מוצנעים.

בשורה התחתונה, פרט לכאב, אין רע באופנה הזאת. לאורך ההיסטוריה אנשים הסירו שיער והחזירו שיער, מסיבות בריאותיות, תרבותיות ואופנתיות. וכל עוד לא משתמשים בלייזר, תמיד גם יש דרך חזרה.  

שאלות לשרון מועלם: asksharon@calcalist.co.il