המופע של מטאליקה: מישהו הפסיק את הזרם

הרבה לפני שהאקורד הראשון של מטאליקה שוחרר לאוויר, היתה תחושה שהערב הזה הולך להיות מהיר. אולי אפילו מהיר מדי. מטאליקה הודיעה מראש שהיא תגיע לישראל לביקור קצר. בלי תמונה עם ראש הממשלה או ארוחת ערב אינטימית עם יושבת ראש האופוזיציה. בלי חומוס ביפו או תמונה בכותל. נוחתים, מופיעים, ממריאים. ובאותה רוח - במהלך הערב הם ביצעו כמה מהקלאסיקות האהובות שלהם כמו One ו-Master Of Puppets בקצב של להיט דאנס עכשווי, כשהם מגדירים מחדש את המושג "ספיד מטאל".

קצת אחרי שהופעות החימום הסתיימו, והבאלנס של הלהקה התחיל, נראו לפתע סימני חיים בקהל. מאמצי השיווק של הרגע האחרון עזרו אבל לא מספיק. בכל זאת, כשאתה מתמודד מול באיירן מינכן ואינטר מילאנו, זה לא פשוט למלא אצטדיון. 27 אלף רוכשי הכרטיסים, שבכל זאת ויתרו על השואו הטלוויזיוני, חיכו בסבלנות. מושכים עוד סיגריה, מורידים עוד בירה. אין זכר לפוגו או להתפרעויות שבזמנו הצמידו לתרבות המטאל. אנשים כאן באו ליהנות, להיזכר בפסקול נעוריהם.

חלק גדול מהמאסה האנושית הזו ראתה את מטאליקה גם בביקורים הקודמים, ב-1993 וב-1999, חלקם באו הפעם עם הילדים. את השערות הארוכות של פעם החליפה קרחת נוצצת. לצד אלו אפשר למצוא גם את דור העתיד של המטאל. ילדים בני 10-11 שאולי מכירים את החומרים של הלהקה רק מגיטאר הירו, אבל מתנהגים לפי כל כללי הטקס. השיער המוגדל מתנועע בקצב לפי הריפים החשמליים, ודמי הכיס נשרפו על המרצ'נדייז של הלהקה - חולצות, מגיני זיעה ומה לא. ככה עושים היום כסף ממוזיקה.

גלריית כלכליסט: מטאליקה בהופעה בישראל (5 תמונות)

שוט מרהיב מה"טוב, הרע והמכוער" הוקרן על המסכים ומטאליקה כבשה את הבמה. האיצטדיון רעד משאגות ופלאפונים מהבהבים העלו הכל בזמן אמת לרשת. 27 אלף הצופים נשמעים וצועקים כמו 50 אלף, בדיוק כפי שג'יימס האטפילד הסולן ביקש מהם, במטרה לחזור הביתה בלי קול. אבל הגרון הניחר היחיד כאן הוא של האטפילד. האיש שפעם החזיק באחד מהקולות העמוקים והרחבים במטאל, נשמע היום כמו הצל של עצמו. הגרון הלך, וגם שיגעון הגדלות שינה פאזה. אין כבר "אני הסולן", אלא רק מטאליקה, ומשפחת מטאליקה. מפמפם את שם המותג כמו סמנכ"ל שיווק ודואג להזכיר לקהל שהוא צריך אותם כדי שההופעה תהפוך לערב גדול. אין ספק, הטיפול הקבוצתי שעברה הלהקה לפני כמה שנים מראה סימנים. הם אמנם לא מדברים ביניהם על הבמה, אבל מפרגנים בסולואים ומצליבים את צווארי הגיטרות ממש כמו בספר.

ומטאליקה? הם בשלהם. האטפילד עטוי קעקועים, יורה את המילים בלי לעצור, קירק האמט הגיטריסט משיב לו בסולו מהיר ולארס אולריך המתופף מניף את הידיים גבוה באוויר ומנחית אותם באחת על הסנר. רוברט טרוחיו הבסיסט, שהצטרף רק בתקליט האחרון, מנפק את שלו, לופת את הגיטרה שלו אי שם במורד הברך ומפציץ מהפינה. לפרקים הרביעייה הזו נראית כמו קלישאה על להקת מטאל, אבל כשהדברים מתחברים להם הם עדיין נשמעים טוב. בעצם רק חצי טוב. מערכת הסאונד שדווקא פתחה מצוין את הערב, שיחקה תפקיד מרכזי.

לא פעם דיברו על הסאונד הבעייתי במופע רוק ברמת גן, אבל מטאליקה שברה אתמול שיאים. ארבע פעמים קרסה מערכת הסאונד, ומפלצת המטאל המצליחה בהיסטוריה נשמעה כמו תזמורת בצורת. בהתחלה האטפילד והחברים אפילו לא קלטו שהם מנגנים רק לעצמם. בהמשך, כשקריאות הבוז הפכו לשאגות, הם קלטו את גודל הפיאסקו ואפילו ניסו להתנצל.

והקהל? הוא נהנה ממה שהיה, רקד בלהיטים הישנים (והיו הרבה כאלו), פירגן לחדשים (והיו ארבעה מוצלחים שכאלו) ובעיקר התערב בינו לבין עצמו אם גם השיר הבא יגיעו לסופו בשלום.

שעתיים אחרי שמטאליקה עלתה היא הודתה לקהל והאורות נדלקו, מאותתים לכולם שהגיע הזמן ללכת הביתה, כי מישהו כאן חייב להגיע לטיסה בזמן. אקורד הפתיחה של מופעי הקיץ היה אמנם רועם אבל הוא נקטע לא פעם. לקהל הזה וללהקה שכזו מגיע הרבה יותר.