חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועית
רונית קן מוצאת סוף סוף קרטל, פישר יורה חץ בבועת הנדל"ן המתנפחת, חלוץ סופג מכה בכנף וצבייה לבייב עוזבת למוסקבה
הלחם סידר לקן את הקריירה
מאז 2005 עומדת רונית קן בראש רשות ההגבלים העסקיים, ועד היום לא היה שום קרטל רשום על שמה. חשיפת קרטל והעמדת השותפים לו לדין הן משיאי הקריירה של הממונה על ההגבלים, ולכל אחד מקודמיה לתפקיד יש לפחות קרטל אחד ה"רשום על שמו" - יורם טורבוביץ חשף את קרטל הביטוח ואת קרטל הגז, דוד תדמור חיסל את קרטל המרצפות ודרור שטרום את קרטל הירקות הקפואים. כל השותפים לקרטלים האלה הורשעו, חלקם נשלחו למאסר, אחרים איבדו את משרתם הבכירה. השבוע מצאה סוף סוף גם קן קרטל משלה, ולא סתם קרטל - אלא כזה הנוגע לעצב הרגיש ביותר של החברה הישראלית, הלחם. אם תשיג הרשעה, ולא רק כותרות ליום אחד, היה שווה לה לחכות ארבע וחצי שנים.גבי קסלר
"אבודים" היתה רק הפלטפורמה
עם תום הצפייה בפרק האחרון של"אבודים" מיהרתי לאינטרנט. אולי זה היה המאפיין הייחודי ביותר של הסדרה המדוברת הזו - היא היתה צריכה את הרשת כדי להיות שלמה באמת. רק הבלוגרים שסיפקו אין ספור פרשנויות, תיאוריות קונספירציה והסברים לכל פרט קטן הפכו את "אבודים" לחוויה גדולה, רבת רבדים כמו ספרות דתית או רומנים מצוינים. זו המתנה הגדולה שהעניקה לנו הסדרה: את האפשרות לגלות פרשנים מבריקים, שסיפקו טקסטים מנומקים וכתובים ביד אמן מהסוג שאפילו תומס פרידמן לא מייצר מדי שבוע. עכשיו ברור שרובם טעו. ועדיין - הם הצליחו לייצר תובנות חכמות יותר, מורכבות ושנונות יותר מאלה של יוצרי הסדרה עצמה. הפרידה הקשה באמת היא מהם.
אורן הוברמן
פישר - שר האוצר האמיתי
בנק ישראל נעץ השבוע עוד סיכה בבלון המתנפח של שוק הנדל"ן. אחרי שטיפל באשראי הבנקאי לקבוצות רכישה, כיוון השבוע המפקח על הבנקים רוני חזקיהו את החץ אל שוק המשכנתאות, בניסיון להוריד את רמת המינוף שמעניקים בנקים לרוכשי דירות. לא בטוח שהצעדים המדודים של חזקיהו יצליחו לצנן את שוק הדיור הלוהט, אבל אין ספק שהם מוכיחים - ולא בפעם הראשונה מאז פרוץ המשבר - שבניגוד לממשלה, בנק ישראל אינו מהסס לפעול, וכיום הוא הכתובת האמיתית לטיפול בבעיות המאקרו־כלכליות של המשק. להלן: נגיד בנק ישראל ושר האוצר פרופ' סטנלי פישר.
תומר זלצר
חלוץ סופג מכה קלה בכנף
אלמלא דן חלוץ, מעטים היו שומעים על חברת סטרלינג, שמנסה כבר יותר מחמש שנים לחדור לשוק הקשה של אנטנות הלוויין, המשמשות בעיקר לגלישה באינטרנט או שיחות טלפון במטוסים. סטרלינג היתה התחנה הראשונה בקריירה העסקית של חלוץ. הוא נכנס אליה מעט אחרי מלחמת לבנון, ובמקביל פנה לעסקים בניגריה. אבל החברה לא הצליחה להמריא, ומדי רבעון נאלץ חלוץ לספוג כותרות על ההפסדים הכבדים. ברבעונים האחרונים הם כבר התגלגלו להערות עסק חי, והשבוע הובילו את חלוץ לוותר על שכר של 470 אלף שקל בשנה ולעזוב את התפקיד. קרוב לוודאי שבקריירה העסקית שלו, סטרלינג תהיה רק מכה קלה בכנף.
גולן חזני
לבייב - אבא נתן, אבא לקח
השנה האחרונה לא היתה פשוטה לצביה לבייב: היא נשארה בלי קניון. זה לא שלא היה לה איפה לעשות שופינג, אבל לפני שנה אבא לב מכר את היהלום של אפריקה ישראל, לפחות מבחינת צביה - קניון רמת אביב. זה לא שהיא לא
ניסתה למנוע את העסקה; המקורבים סיפרו שסירבה להתפשר על המחיר ופוצצה את העסקה בסיבוב הראשון. אבל אבא החליט. עכשיו, רגע לפני שהוא מוכר לה מתחת לאף גם את אפריקה מגורים שבה היא יו"ר, לבייב מצא לצביה קניון חדש, במוסקבה. את העבודה היא כבר מכירה: להביא את החנויות החביבות על מיטב הנובורישים (שם קוראים להם אוליגרכים) ולא להסתכסך יותר מדי עם מי שמנהל באמת את עסקי אפריקה ברוסיה. אה, ולא לשכוח להתקשר בערב לאבא.
סופי שולמן
גושן - מחפש את הסולם
כבר חודשים שגורמים שונים המעורבים בפרשת פסגות מנסים להבין איך יורדים מהעץ הגבוה שעליו טיפסה רשות ניירות ערך בעניין הרצת האג"ח. זוהר גושן ואנשי הרשות יודעים שסטטיסטיקת ההרשעות לא עובדת לטובתם, ושפשרה כנראה עדיפה על הליך שיימשך שנים ועוד עלול להסתיים בכישלון. אבל ברשות גם יודעים שאפילו אם השוט הפלילי לא יכה, על כושר ההרתעה צריך לשמור. לכן פשרה כזו יכולה לכלול תשלום כבד של 100 מיליון שקל, כפי שנרמז השבוע; חילופים כפויים בצמרת בית ההשקעות הגדול במדינה; או שילוב של השניים. העיקר שלבית ההשקעות הגדול במדינה תישאר צלקת כואבת.
גולן פרידנפלד
פרץ פותח חשבון
עמיר פרץ נזכר השבוע שהוא מהמחנה החברתי. ואם בסיבוב הקודם הוא הוביל את המאבק להעלאת שכר המינימום ל־1,000 דולר, עכשיו, כמו כולם, הוא עבר לדבר בשקלים, עם הצעה להעלאת השכר ל־4,600 שקל. עכשיו כמו אז, את מחיר ההחלטות הללו משלמים וישלמו דווקא העובדים שעליהם פרץ מתיימר להגן, החלשים ביותר. מחר, כשעוד מפעל טקסטיל בפריפריה יסגור את שעריו ויעביר את הייצור לירדן או למצרים, שבהן אפשר לשלם לעובדים פחות, נראה את פרץ וחבריו עולים על הבריקדות ומוחים על אוזלת ידה של הממשלה. כולנו רוצים ששכר המינימום יעלה, וכולנו גם רוצים שלעובדים החלשים תהיה עבודה. אבל חלקנו יודעים היטב שזה לא בהכרח הולך יחד. יש מחיר להעלאת שכר המינימום, ולא בטוח שפרץ יהיה מסוגל לעמוד בו ביום התשלום. קרוב לוודאי שהוא שוב יטיל את האחריות לפתחו של מישהו אחר.
עידן גרינבאום
חפרפרת נחשפה במעבר הגבול
אויבינו השפלים, שאינם בוחלים בטריקים מלוכלכים כדי להבאיש את ריחה של ישראל ברחבי העולם, שתלו כאן כמה חפרפרות מסוכנות. אחת מהן הבחינה בהזדמנות נפלאה כשהתבקשה לאשר את בואו של נועם חומסקי, עוכר ישראל מתוסבך, להרצאה חסרת חשיבות באוניברסיטת ביר זית. החפרפרת מיהרה לדחות את הבקשה כדי להפוך ביקור זניח של פרופסור קשיש לתקרית בינלאומית מביכה. במחי חתימה אחת הצטיירה ישראל, שוב, כמדינה חשוכה, לא דמוקרטית ועוינת לחירות הביטוי ובלה־בלה־בלה. ואני שואל: איפה השב"כ? למה לא עצרו מיד את החפרפרת שהטילה את פצצת הסירחון? האם יובל דיסקין לא מבין שהפקידה הסרבנית רק עשתה את עצמה טמבלית, והיא למעשה חפרפרת, או אולי בואש, שהיחצנים של חומסקי ושות' שתלו כאן?
יואל אסתרון
תגובה אחת לכתיבת תגובה