תשקיף: אין דבר כזה בני שטיינמץ

אין איש כזה בני שטיינמץ. שנים של ניסיון עקר לפענח את דמותו הסתיימו בהבנה שטעיתי. סוף סוף נפל לי האסימון: שטיינמץ הוא חלום.

בצילומי הארכיון הנדירים שלו, שטיינמץ נראה בעניבת פפיון שחורה. בני תמותה רגילים אינם עונבים פפיון. לכל היותר בפורים, כשהם רוצים להתרחק מעצמם. פפיון זו עניבה של ערבי גאלה, של פרמיירות בריביירה, של קזינו יוקרתי במונטה קרלו. שם, אגב, הסתיים לפני כעשרה ימים המירוץ השנתי של פורמולה 1 - הנוצץ והזוהר מכל מירוצי הפורמולה, שגם כך אינם מתהדרים בצניעות יתר.

עשרות נסיכים, אילי הון, דוגמניות־על ואוליגרכים התקבצו לרגל האירוע בנסיכות מונקו, על יאכטות הפאר שלהם ומטוסיהם הפרטיים, כדי לבלות בנשפים שבהם השנדלירים עולים כמו דירה ברעננה. ובכן, במירוץ הסופר־אקסקלוסיבי הזה במונטה קרלו התחרו השנה גם לואיס המילטון וג'נסון באטן, שני אלופי הפורמולה בשנתיים האחרונות. שני הסופר־סטארס הללו השתחלו לתוך מכוניות המירוץ שלהם כשהם חובשים קסדות שעוטרו מבעוד מועד בכתר של "יהלומי שטיינמץ" בשווי מאות אלפי יורו. גם בתוך גלגלי ההגה שבהם נהגו השניים שובצו יהלומים של שטיינמץ. עד כדי כך שטיינמץ הוא חלום.

גם האימפריה העסקית של שטיינמץ היא חלום. פועלת בעיקר תחת קרנות נאמנות זרות, פרטית וחשאית ברובה. האזכורים בקשר אליה כוללים יהלומים, מכרות אקזוטיים, מינרלים, מתכות, גז, נפט, נדל"ן ודה בירס. ארומה של עולם ישן וטוב, ניחוח של זמנים שבהם אדוני הארץ ידעו להפיק ממנה כל טוב, בעיקר במדינות עולם שלישי. איש אינו יודע בדיוק עד היכן היא משתרעת, עד כמה היא ממונפת, מי שותפיו של שטיינמץ וכמה ממנה שייך לו באופן ישיר. הנה, רק לפני חודש התבשרנו עלמכירה של מחצית ממכרה לכריית ברזל, אלומיניום ועופרת בגינאה תמורת סכום מטורף של 2.5 מיליארד דולר. מי בכלל יודע מה זה כריית עופרת? איפה זה לעזאזל גינאה? וכמה מכל הטוב הזה באמת מגיע לכיסו של שטיינמץ?

הוא כמעט לעולם אינו מתראיין. חבריו הטובים והאנשים שקופצים לבקר במסיבות שהוא עורך הם אלה שמפארים עד לזרא את ה"היט ליסט" הישראלי: אהוד אולמרט, אהוד ברק, רם כספי, עידן עופר, יעקב פרי, נוחי דנקנר (הם בטח משתוללים שם, החבר'ה).

בני שטיינמץ. החיכוך שלו עם אנשים מהיישוב מינימלי

 מה אנחנו כן יודעים? שיש לו אחוזה בארסוף, מקומות מפלט באירופה, אשה שקוראים לה אניאס, גינונים של היבשת הישנה, לסת חשוקה ותלתלי זהב סמיכים. אבל אלה נתונים של ג'יימס בונד, לא של איש עסקים ישראלי.

לכן שטיינמץ אינו נגיש לנו. דמותו אינה קיימת באמת, לפחות לא בהקשר הישראלי. אין טעם לנסות לגעת בה.

מה שמפחיד את שטיינמץ כל כך בתקלה בסקורפיו היא שהיא עלולה להפוך אותו לרגע לדמות ממשית. איש עסקים ככל איש עסקים, שהחברה שלו לוותה כסף, נכשלה כישלון חרוץ ובינתיים לא מחזירה את חובותיה. לב לבייב, למשל, כבר עבר את תהליך החילון הזה. גם עידן עופר (מה נגיד, המשבר הגדול עשה את כולנו פמיליאריים יותר). אבל גם לבייב וגם עופר, אף על פי שהיו מאז ומעולם דמויות מרוחקות ומורמות מעם, היו ניתנים לפענוח. דמותם היתה ברת מישוש. זו של שטיינמץ מרחפת גבוה הרבה יותר.

זה לא שלא היו לשטיינמץ כישלונות עסקיים בעבר. ההימור על תחום ההייטק בראשית העשור התפוצץ יחד עם התפוצצות הבועה עולמית; עוד קודם לכן קרן הרמיטאז' שלו ושל האחים ספרא זכתה לחוות על בשרה את המפולת הגדולה בשוק המניות ברוסיה.

אבל אז, ברוב המקרים, הכסף שהתאדה היה שלו ושל שותפיו, והוא יכול היה להתייחס אליו בשוויון הנפש המתבקש. שוויון הנפש הזה גורם לך, בוודאי ממרחק של עשור, לתהות אם באמת היו הפסדים שם, או ששוב חלמנו.

בראיון נדיר ל"ידיעות אחרונות" לפני ארבע שנים, בתשובה לשאלה על הפסד של 100 מיליון דולר בחברת אודימו למסחר מקוון ביהלומים שהקים, אמר שטיינמץ: "יש לי דברים אחרים להתעניין בהם". בסקורפיו, לעומת זאת, הכסף הוא לא שלו אלא של הציבור ושל ציון קינן - ולהם אין הרבה דברים אחרים להתעניין בהם.

לכן בעת האחרונה מקפידים דובריו השונים ומנהלי החברות שלו להבהיר כי הוא "אינו שולט" בהן, גם אם "מעורבותו חשובה מאוד להצלחתן". זה מתיישב מצוין עם קיומו החלומי. איש עסקים חובק עולם, ידו בכל, אבל הוא עצמו מרחף מלמעלה. נוכחותו הפיזית אינה דרושה, ולכן כמעט אינה קיימת.