תקציר מנהלים: "אנחנו האבא של הירוקים"

"לא קיבלתי תשובות ממכבי האש לשאלה מה גרם לשריפה, אבל היה יום חם מאוד ואחת ההשערות היא שקרני השמש פגעו במראה של אחת המכוניות וגרמו להתלקחות. בכל מקרה, מה שגרם לעשן הרב היו הצמיגים שנשרפו, אבל למיטב ידיעתי לא היה זיהום אוויר בעקבות השריפה. המשרד לאיכות הסביבה הגיע למקום עם ארבע תחנות ניטור, כולן מדדו שעה אחרי שעה ולא הראו שום זיהום, למעט תחנה אחת שהראתה לזמן קצר זיהום מינימלי. בסך הכל זה אירוע נדיר".

2. גם בלי השריפה המצב קשה. ב־2009 המפעל הפסיד מיליונים, והערך בבורסה נחתך בחצי.

"כל מפעלי הפלדה בעולם עוברים תקופה לא טובה. יש משבר גדול, ירידה במחירים ובביקושים, טורקיה הקימה תעשיית פלדה אדירה שמציפה את השוק ומורידה מחירים ואתה חייב להתיישר לפיהם. גם שוק הגרוטאות קשה מאוד, ונשלט על ידי כל מיני גורמים מפוקפקים".

3. לפני שלוש שנים עברת אסון אישי כבד. שקלת פשוט לוותר ולסגור את המפעל?

"קרה לי אסון נורא כאשר איבדתי את הבן שלי אסף בתאונה במפעל. בן מדהים, מלח הארץ, שהצטיין בכל מה שעשה, ואף שגר בתל אביב הגיע לעבוד בעכו בכל בוקר. התאונה קרתה בשעות הערב - עגורן נפל מגובה 15 מטר ופגע לו בראש. זה היה נורא. שלחו אותו לרמב"ם, עשו לו סי.טי ראש, ואז הרופאים אמרו לי שבתוך כמה שעות הוא ימות. הייתי בטירוף. צעקתי: 'תנתחו אותו, למה את אריק שרון אפשר היה לנתח?'. אין דבר קשה יותר בעולם מאשר לאבד ילד. המכה היא נוראית, בעיקר כשאתה מביא בן לעבודה שלך ושם הוא נהרג. אני מרגיש אשם. נרדמתי בשמירה, ועל זה אין מחילה ואין סליחה. זה כאב יומיומי, שלא עובר אלא דווקא מתגבר עם השנים.

"אחרי האסון התלבטתי אם לחזור למפעל. לא ידעתי מה לעשות, כי אני שונא את מפעל המוות שהרג את הבן שלי. מצד שני, אני יודע שהוא מאוד אהב את המפעל, ובאו אליי עובדים ושאלו מה יהיה איתנו, ואז החלטתי לקרוא למפעל על שמו ולהפוך אותו למפעל הנצחה".

רמי שני. מפעל הנצחה | צילום: עמית מגל

4. אתה מרגיש שההנצחה הזו בסכנה כעת?

"היום כשתוקפים את חד־אסף, אני רואה רק את המילה אסף מולי וזה הורג אותי. אני כבר מצטער שהחלפתי את השם. מה, גם את הזכר שלו צריך לתקוף? אני שואל את עצמי בשביל מה אני צריך את כל זה, אבל אז אני רואה את 400 העובדים שזו הפרנסה שלהם ושל משפחותיהם. יש פה הרבה עובדים מבוגרים שיהיה להם קשה מאוד למצוא עבודה אם המפעל ייסגר".

5. מה אתה עונה לראש עיריית עכו, שאמר אחרי השריפה שהוא בוחן את חידוש הרישיון שלכם?

"בעולם מייצרים 1.2 מיליארד טונות פלדה בשנה, שליש מזה מגרוטאות. במדינות הכי מתקדמות בעולם יש מפעלים באזורי שכונות מגורים: בעיר גרץ באוסטריה, בפרבר של ציריך בשוויץ, בהמבורג בגרמניה - המדינות הכי יקיות בעולם. אם זה בסדר אצלם, למה אצלנו לא? המפעל עובד לפי כל הכללים, לפי כל התקנות. יש לנו רופא שעורך בדיקות לכל העובדים. קיבלנו עלינו את התקן הגרמני הכי מחמיר, וב־2006 השקענו כ־15 מיליון שקל במתקנים לטובת איכות הסביבה".

6. השריפה נותנת תחמושת נוספת למתנגדים.

"מישהו אמר לי שבארגונים הירוקים יש עכשיו חגיגה, סיבה למסיבה. אותם גופים חרתו על דגלם לסגור אותנו, ואני מניח שעכשיו יגבר המאמץ שלהם. אני לא נגד הירוקים, אבל אני נגד הטירוף. נמאס לי מהמאבק הזה. האבסורד הוא שאנחנו מפעל המיחזור הכי גדול בארץ, קונים וממחזרים 250 אלף טונות גרוטאות בשנה. אנחנו האבא של הירוקים".

7. זה כשנתיים אתה מושך משכורת של שקל אחד בחודש בלבד. זה עניין של דוגמה אישית?

"לא. אני לא זקוק למשכורת מהמפעל כדי לחיות. אף פעם לא היו לי עיניים גדולות, והיום בטח שלא. כשהבן שלי שכב בבית חולים ראיתי שהכסף לא פותר את הבעיות, כך שאני לא צריך אותו".

8. מה דעתך כתעשיין על ההצעה להעלות את שכר המינימום?

"יש תעשיות שזה עלול לפגוע בהן, אבל אני מבין את עמיר פרץ. גם הפועלים צריכים לקבל שכר הוגן ולחיות. מה, רק המנהלים צריכים לחיות?".