"ההלוואה חורגת לכאורה מהחוק"

הסכם ההלוואה היחיד ששלי נרקיס מצרף לתביעה נחתם ב־26 בינואר. במסגרת ההלוואה המדוברת העביר נרקיס למאור זינגר 400 אלף יורו, אותם הוא אמור היה להחזיר עם ריבית כעבור שלושה שבועות, עד ל־17 בפברואר 2010.

גובה הריבית בהסכם לא נקבע באחוזים כנהוג אלא בסכום אבסולוטי של 92,800 שקל בתשלום אחד. אף שמדובר בסכום חד־פעמי, הוגדרה הריבית כ"92,800 לכל חודש". על פי שער היורו היציג באותו היום סכום הקרן, 400 אלף יורו, שווה לכ־2.1 מיליון שקל. עם זאת, שער היורו שנקבע בהסכם הוא גבוה יותר, כך שהקרן עולה ל־2.18 מיליון שקל.

ה"ריבית" שנקבעה בהסכם משתווה, לפי החישוב, לכ־6% לשלושה שבועות. בהמרה למונחים שנתיים, עולה כי תנאי ההלוואה מנרקיס נושאים ריבית שנתית של מעל ל־50%. "גובה הריבית לא סביר בכל קנה מידה", מסביר בנקאי בכיר לשעבר, "האלטרנטיבה בבנק היא 6% (במקרה של ליבור+3%), או 10% אם מדובר בריבית קבועה".

עורך הדין מיקי שפיגלמן מוסיף כי "זאת ריבית מטורפת ליורו. על פי השער שהסכימו עליו מדובר בריבית חודשית של כ־17 אלף יורו. ריבית שנתית בהלוואות ביורו בשוק החוץ־בנקאי ב־2010 היא 6%־7%. ריבית שנתית של 50% על יורו היא ריבית אסטרונומית".

מלבד גובהה החריג של הריבית בהסכם הלוואה של נרקיס לזינגר, מדובר לכאורה בהסכם החורג מהחוק. חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע כי כל אדם יכול לשמש כמלווה.

לדברי עו"ד אסף ברם ממשרד ברם דחוח ושות', המתמחה בשוק ההון, "לרוב פונים לשוק החוץ־בנקאי גופים ואנשים שסורבו על ידי הבנקים. שיעור הריבית על המימון נועד לפצות על הסיכון שלוקח על עצמו המלווה. החוק קובע כי העלות המרבית של האשראי בהלוואה מסוג זה, תהיה פי שניים ורבע מהעלות הממוצעת לאשראי לא־צמוד שנותנים הבנקים".

ברם מוסיף כי "במקרה הנדון נראה כי הריבית על האשראי היתה גבוהה פי חמישה מהעלות הקבועה בחוק. ההלוואה היא בשיעור שנתי של כ־50% בעוד שהחוק מתיר למלווה החוץ בנקאי לגבות כעשרה אחוזים בלבד. מכאן שההלוואה חורגת לכאורה מהחוק".