פרשנות: וינשטיין בתפקיד הקברן

השמחה במשרדי הבנקים הגדולים אתמול היתה גדולה: ההבטחה הגדולה למלחמתו של הצרכן הקטן בריביות הבנקים עלולה להסתיים בקול ענות חלושה. היועץ וינשטיין עלול להיות הקברן של התביעה הייצוגית הצרכנית המשמעותית ביותר שאושרה עד היום בישראל. לבנקים שלום, תודה.

היועץ והרשות להגבלים עסקיים מנסה להציג את שאלת הריביות כעניין נפרד לחלוטין משאלת העמלות. "יש הבדל מהותי בין המקרים", אומרים ברשות, וכך כותב גם וינשטיין. אלא שהשופט ישעיה לא חשב כך, והתייחס בהרחבה לחקירת הרשות בעניין העמלות. אז או שישעיה לא הבין את העסק, או שהרשות נבהלה מעוצמת החקירה שלה עצמה. לא ברור מה חמור יותר.

בניגוד למה שהציבור חושב לפעמים, עניינים משפטיים הם לא מדע מדויק. הרבה מאוד קם ונופל על האישיות שמקבלת את ההחלטה - יועץ משפטי לממשלה או שופט - וכך גם באישור תביעות ייצוגיות. לפעמים יש אופנה המביאה "גל" של אישורי תביעות ייצוגיות ולפעמים להפך.

במקרה הזה "נפל" התובע הייצוגי על שופט שפרש לאחרונה מכס השיפוט, ושהתאפיין בהזדהות גבוהה עם "האזרח הקטן". השופט ראה לנגד עיניו בנקים חזקים שקובעים ריבית זהה, ולא עניינו אותו סיפורי הסבתא שלהם. בניגוד אליו, השופטים נוטים כיום להשליך בקלות רבה תביעות ייצוגיות כאלה אל הפח. סביר מאוד להניח שזה מה שיקרה גם כאן.