זהב, יהלום, בולט

גם במדינות שהן חוד החנית של הקפיטליזם, הממשלה עדיין אחראית על תפעולם של ענפים שהשוק הפרטי אינו מייחס להם פוטנציאל כלכלי. אתלטיקה קלה היא ענף כזה. הקמת הגולדן ליג ב־1998 היתה תחילתו של ניסיון להלביש את מלכת הספורט בחצאית מושכת כדי שגם השוק הפרטי יתחיל להתעניין בה. המעבר השנה משש תחרויות גולדן ליג באירופה ל־14 תחרויות דיימונד ליג ברחבי העולם עלול לגרום לאנשים לחשוב שעד כה זו היתה הצלחה מסחררת. התשובה האמיתית פשוטה יותר. קוראים לה יוסאיין בולט. 

לא סקסי בעליל

הסיפור הזה התחיל מתישהו בשנות התשעים, בימים שבולט עוד חשב שבנות זה איכס, כשמישהו בסביבת ה־IAAF (התאחדות האתלטיקה העולמית) סבר שהאתלטיקה הקלה יכולה לעניין ולמשוך צופים יותר מאחת לארבע שנים. שהיא יכולה להיות יותר כמו ענפים אחרים (גולף, טניס וכו') שמחזיקים סבב תחרויות עמוס בכסף ומושכים תשומת לב כל שנה, כל השנה.

מתוך המחשבה הזו נולדה כאמור הגולדן ליג ב־1998: סדרה של תחרויות אתלטיקה שנועדה למשוך צופים ואיתם את הכסף הגדול של זכויות השידור. מהלך שהיה אמור להיות הצעד הראשון בדרך להפוך את העיסוק באתלטיקה למקצוע של ממש, כזה שמאות מקצוענים יכולים להתעשר ממנו כל שנה - כמו בגולף ובטניס; דבר שהיה מושך עוד ילדים למקצוע, מעלה את הרמה, ובסופו של דבר הופך את הסבב למקצועני לגמרי, ולכזה שלא צריך להתבסס על כסף של ממשלות ואיגודי אתלטיקה לאומיים כדי לממן את פעילות הספורטאים.

ואולם, כפי שיודע כל מי שאי פעם ישב ימים שלמים מול הטלוויזיה ובהה בשידורי האתלטיקה מהמשחקים האולימפיים - לא מדובר בחוויה סקסית מדי. פשוט כי בין 10 שניות של מתח בגמר ה־100 מטר לבין הקפיצה המכריעה של הכוכבת הרוסייה, על הצופה לשרוד המון רגעים מתים, הרבה מקצי מוקדמות ואינסוף פסילות של אתלטים שהוא אפילו לא יודע להגות את שמם המוזר. מה שבכל זאת גורם למיליונים לשבת מול המסלול זו האולימפיאדה. אבל איך מביאים את אותם צופים לבהות שעות בגברים שמנים מטילים כדורי ברזל, בנשים עבות בשר משליכות כידונים ובאפריקאים רזים נורא מקיפים את המסלול עשרות פעמים גם בלי ההילה של המשחקים האולימפיים? 

בולט. הטייגר וודס של האתלטיקה הקלה | צילום: איי פי

ג'אקפוט!

כדי לעשות זאת הלכו ב־IAAF די רחוק. ראשית, הם בחרו בפורמט של תחרויות חד־יומיות. לא משהו חדש, אבל כן צעד חשוב בניסיון להפוך את האתלטיקה לאירוע יותר טלוויזיוני. שנית, וחשוב לא פחות, היה כינון ה"ג'אקפוט". הפרס של מיליון דולר שהובטח לאתלט שינצח את המקצה שלו בכל שבעה (אחר כך שישה) מפגשי הגולדן ליג של שנה מסוימת. בהמשך הם גם ירדו די נמוך כשהמירו את הפרס במטילי זהב שפשוט הונחו על שולחן במרכז האצטדיון - תמונה שמבהירה בצורה מוחשית כמה קשה לאתלטיקה למשוך צופים בכלים קונבנציונליים.

אלא שב־12 שנות קיומה של הגולדן ליג, מ־98' עד השנה שעברה, הצליחה סדרת המפגשים להוכיח כי בכל זאת קיים בעולם ביקוש כלשהו לתחרויות אתלטיקה, גם מחוץ ללו"ז האולימפי. ההכנסות ממכירת זכויות השידור אמנם לא היו קרובות כלל לסדרי הגודל של המשחקים האולימפיים או אפילו לאלה של אליפויות העולם ואירופה באתלטיקה, אבל היו מספיק טובות כדי להצדיק את קיום הסבב שנה אחר שנה.

מיטב האתלטים בעולם הקפידו לשלב כמה מפגשי גולדן ליג בסדר היום שלהם - גם אם לא כולם פקדו באופן קבוע את המפגשים (בוודאי אם הפסידו מפגש אחד ואיתו את האפשרות לזכות בג'אקפוט). כמה מהשמות הגדולים אף הצליחו לשים את ידם על הפרס הגדול. גם אם לא הפכה את סדר היום של חובבי הספורט, הרי שהגולדן ליג התקיימה בכבוד. ואז הגיע בולט.

בולט מעל כולם

הפנומן הססגוני מג'מייקה הפציע כמה שבועות לפני המשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008, והתצוגות חסרות התקדים שלו באולימפיאדה עצמה כבר תפסו את העולם בהפתעה של ממש. במו רגליו הזניק בולט את האתלטיקה - שידעה בעשור האחרון מעט כוכבים גדולים והרבה פרשיות סמים מביכות - אל העמודים הקדמיים של עיתוני החדשות. והפעם הכותרות היו חיוביות. למשך השבוע השני של האולימפיאדה ההיא כל העולם לא חדל מלהתעסק בבולט, והעניין באתלטיקה היה גבוה זה שנים. אולי אי פעם. ההשפעה של זה היתה מיידית. חודש לאחר האולימפיאדה פרסמה ה־IAAF כי את זכויות השידור של הגולדן ליג ל־2009 היא מכרה ליותר מדינות מתמיד, בסכום עסקאות כולל הגבוה בכמה עשרות אחוזים מהחוזה האחרון לפני עידן בולט.

לקראת שנת 2010 וסיום אותם חוזים מוצלחים החליטו באיגוד העולמי לקחת שוב צעד גדול מאוד קדימה. כי מאחר שבולט לא יתחרה לנצח, כדאי לסחוט את העניין העצום שהאיש הזה מייצר כבר עכשיו מתוך תקווה שאחרי שיעזוב, המצב עדיין יהיה טוב יותר מאשר היה לפני עלייתו לגדולה. וכך, באבחה אחת, נופחה והורחבה הגולדן ליג מסדרה של שישה מפגשים באירופה לסדרה של 14 מפגשים הנפרסים מארה"ב דרך היבשת הישנה ועד הכסף הגדול של דוחא ושנחאי. בינתיים זה עובד: את זכויות השידור לדיימונד ליג בסין רכשה רשת SMG, שנכנסה לעסק רק אחרי בייג'ינג 2008 ויש לה חדירה ל־800 מיליון משקי בית באסיה.

בולט. משאיר את כולם מאחורה | צילום: אי פי אי

על משקל טייגר וודס

מהבחינה הזאת בולט עשה עבור האתלטיקה מה שוויין גרצקי עשה להוקי בדרום ארה"ב ומה שטייגר וודס עשה לגולף בכל העולם. בגפו הוא מביא אנשים לצפות בענף. ובמהלך חסר תקדים שמבהיר כמה בולט קריטי להצלחת המיזם, הוחתם הג'מייקני על ידי המארגנים על חוזה "שגריר" המחייב אותו להופיע בכל האירועים. אתם מדמיינים

מצב שה־ITF מכריח את רוג'ר פדרר ורפאל נדאל להתחרות בגראנד סלאמים? ומה זה יגיד על מצבו של הטניס? בניסיון לייפות את הפעולה הנואשת הוחתמו 13 אתלטים נוספים שיחד עם בולט מהווים את "שגרירי" הדיימונד ליג. הסכם שמחייב אותם לקדם את מפגשי הדיימונד ליג ולהופיע אליהם (בתנאי שהם כשירים). ובכל מקום שתמצאו את רשימת השגרירים הזאת, בולט ניצב בראשה.

אבל על כוכב אחד ענק אי אפשר לבנות ענף שלם. ולראיה הצניחה ברייטינג של הגולף כשוודס לא משתתף. רק נסו להיזכר בגודל האכזבה והתסכול של סין כשליו שיאנג לא הצליח להתחרות ב־110 משוכות בבייג'ינג. ובולט, כמובן, לא יהיה כאן לנצח. האם עד פרישתו יצליח בולט לשנות את הרגלי הצפייה והאתלטיקה תקנה את מקומה כאירוע טלוויזיוני המצדיק 14 מפגשי עילית בשנה? או שמא לאחר פרישתו תתכווץ הדיימונד ליג ומלכת הספורט תובך קבל עם ועולם? לפי הצעדים של ה־IAAF, הם חושבים שסיכויי ההצלחה מספיק טובים כדי לקחת את הסיכון שבסופו של דבר מלכת הכיתה תישאר לבד בנשף. עד אז, הרווחים מעידן בולט צוברים ריבית. ותודה לשוק החופשי.