אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פליטים לא מגרשים, אז הם שווים הרבה כסף צילום: אלכס קולומויסקי

פליטים לא מגרשים, אז הם שווים הרבה כסף

העוזרת הפיליפינית נעצרה? הפועל הסיני גורש? אל דאגה. חברות כוח אדם גילו את יתרונות המסתננים מאפריקה, שמדינת ישראל מנועה מלגרשם ועוצמת עיניים אל מול העסקתם בלי אישור. כך נולד הענף הרווחי של השמת פליטים, שמגלגל 100 מיליון שקל בשנה. עובדים זרים, גרסת הפרימיום

03.06.2010, 09:25 | הדס שפר

עת לילה. חושך מוחלט. רק הירח והכוכבים מאירים מעל. קבוצה של צעירים אפריקאים מובלת בידי מתווך בדואי לנקודת מפגש במדבר. כל אחד מהם שילם לו בין כמה מאות לכמה אלפי דולרים בתקווה לחצות את הגבול לעתיד טוב יותר - בדרך כלל כסף שהצליחו לחסוך קרוביו שכבר עובדים בחוץ לארץ. בנקודת המפגש במדבר מתקבצים עוד מבקשי מקלט, שממתינים שם כשבוע־שבועיים עד שהמתווכים מחליטים שהגיע הרגע הנכון, שהלילה חשוך דיו. בלילה "הנכון" מקבלים הפליטים הוראה: "לכו לכיוון האורות הגדולים" - והם נשלחים להמשך הדרך לבדם. עכשיו הכל תלוי בהם.

האורות הגדולים הם הפרוז'קטורים של כלא קציעות, שנראים למרחוק בחושך המדברי. הצעירים הולכים בשקט לכיוונם, מנסים שלא לעורר את השומרים המצרים, שממהרים לירות לעבר כל תנועה חשודה. כשהם מגיעים לגבול, הפרוץ לרוב, הם מצליחים לעבור אותו בתוך דקות. ברוכים הבאים: עוד 20 עובדים לא חוקיים הגיעו לארץ.

עובד באילת. ארגוני הסיוע מספרים על עשרות תלונות בשבוע נגד מעסיקים, רובם על אי־תשלום שכר, צילום: יאיר שגיא עובד באילת. ארגוני הסיוע מספרים על עשרות תלונות בשבוע נגד מעסיקים, רובם על אי־תשלום שכר | צילום: יאיר שגיא עובד באילת. ארגוני הסיוע מספרים על עשרות תלונות בשבוע נגד מעסיקים, רובם על אי־תשלום שכר, צילום: יאיר שגיא

לא חוקיים? זהו, שלא בדיוק. לאחר חציית הגבול, הקבוצה אפילו לא מנסה לברוח. על פי התדריך המוקדם שקיבלו מהמתווך במדבר הם ממשיכים לכיוון כביש מספר 10 הסמוך, ושם ממתינים בשקט לפטרול הצבאי. מכאן ההליך הוא כמעט שגרתי: הצבא עוצר את מבקשי המקלט ומעביר אותם לידי שירותי הכליאה בקציעות, שם ממיינים אותם נציגי מינהל האוכלוסין, בודקים את מסמכיהם ורושמים את פרטיהם כדי לקבוע אם מדובר בפליטים לפי ההגדרות הבינלאומיות או במהגרי עבודה. אם יש בכלא מקום, הם נכלאים לתקופה של חודשיים־שלושה. אם המתקן מלא, הם משוחררים בתוך כמה ימים עד לסיום בירור מעמדם. עם שחרורם הם מקבלים מעמד של "הגנה מפני הרחקה" שמאפשר להם לשהות בארץ ללא סכנת גירוש. המעמד אמנם אינו כולל רשמית אישור עבודה, אך כל עוד אין מגרשים אותם, גם המדינה עצמה מעדיפה לנקוט מדיניות עצימת עין שמאפשרת לנכנסים בשעריה לעבוד. לפני כחודש וחצי הודה במדיניות זו בפירוש יוסי אדלשטיין, ראש אגף זרים במשרד הפנים, בישיבה בכנסת שהתכנסה לדון ב"סכנת הפליטים".

גוזרים את הקופון שוק הפליטים שווה לחברות כוח האדם 100 מיליון שקל בשנה לדברי חברות כוח האדם הפעילות בתחום השמת הפליטים, לאחר ניכוי הוצאותיהן על העובדים הן מרוויחות בסופו של דבר כשלושה שקלים בממוצע לשעה על כל עובד מאפריקה הדס שפר, תגובה אחתלכתבה המלאה

"אני אחדד את זה", אמר אדלשטיין לחברי הכנסת המופתעים. "ברמת העיקרון יש דין. מאידך יש החלטה שכרגע לא אוכפים", השיב לשאלת יו"ר הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, ח"כ יעקב כץ, שתהה "מה קורה אם מצאנו מישהו מאריתריאה או מחוף השנהב עובד בבית מלון, ואין לו אשרת עבודה אלא רק אשרת שהייה?". עו"ד אביטל שטרנברג ממשרד המשפטים החרתה החזיקה אחרי אדלשטיין, והצהירה כי "מהצד של הדין, היתה הודעה של המדינה שלא לאכוף".

עובדים זרים, הדור הבא

מאגר העובדים הזולים החדש הזה - עובדים זרים פרימיום אם תרצו, כאלה שלא צריך להתאמץ להביאם לארץ או להשיג להם אישור עבודה, אבל גם אין סיכון בהעסקתם - לא נעלם מעיני המעסיקים וחברות כוח האדם, ועד מהרה החל לצמוח בארץ שוק נרחב של השמת פליטים. הענף מגלגל כיום על פי ההערכות כ־800 מיליון שקל בשנה, עם צפי גידול של מאות אחוזים בשנים הקרובות - כך לפחות מעריכה המדינה.

לעת עתה משימות החברות את הפליטים בעבודות רק במסגרות מוסדיות, בעיקר בניקיון ברשויות המקומיות, במסעדנות ובמלונות, ולא בשוק הפרטי. בשיחה עם "מוסף כלכליסט" תלה זאת הבעלים של אחת מחברות כוח האדם מצד אחד בהעדפה של העובדים למקומות גדולים, שמעניקים להם יותר ביטחון תעסוקתי, ומצד שני במה שהוא הגדיר "רתיעה מסוימת לגבי מי שאתה מכניס הביתה" - דרך מנומסת לומר שישראלים רבים ששמחים להכניס לביתם עובדים פיליפינים או נפאלים עשויים להירתע מהעסקת שחורים מוסלמים דוברי ערבית. אבל אם הרשויות יתמידו במרדף הנוכחי של עובדים זרים לא חוקיים ומעסיקיהם, לצד העלמת עין מהעסקת המסתננים מאפריקה, ייתכן שלא ירחק היום שבו את מקומם של העוזרת הסינית שנתפסה בביתה של מירי בוהדנה, או של המנקה הפיליפינית של שר הביטחון אהוד ברק, יתפסו פליטים מאפריקה. השחקנית יעל פוליאקוב כבר עלתה על הפטנט, ולפי פרסומים אחרונים העסיקה בעבודות בביתה פליטים מאריתריאה.

אפריקאים שנתפסו בגבול מתפללים בכלא קציעות, 2007. לאחר שהמדינה קיבלה את הדרישה שלא לגרש מסתננים הופסק מעצרם, צילום: אלכס קולומויסקי אפריקאים שנתפסו בגבול מתפללים בכלא קציעות, 2007. לאחר שהמדינה קיבלה את הדרישה שלא לגרש מסתננים הופסק מעצרם | צילום: אלכס קולומויסקי אפריקאים שנתפסו בגבול מתפללים בכלא קציעות, 2007. לאחר שהמדינה קיבלה את הדרישה שלא לגרש מסתננים הופסק מעצרם, צילום: אלכס קולומויסקי

"תמיד היה טפטוף של פליטים שחצו את הגבול בין ישראל למצרים, גם בשנות השמונים והתשעים, אבל המסה שאנחנו מדברים עליה היום החלה ב־2006, בעיקר של פליטים מסודן", מסבירה שרון הראל מנציבות הפליטים של האו"ם. עד סוף 2007 נקטה ישראל צעדים חריפים נגד המסתננים, עצרה אותם לתקופות ממושכות וגירשה אותם בחזרה למצרים. אבל בעקבות מקרים חוזרים ונשנים שבהם מהגרים אפריקאים נורו למוות על ידי כוחות הביטחון המצריים בסיני, או שהוחזרו לארצות מוצאם, שם נשקפה להם סכנת חיים, גבר הלחץ הפנימי והבינלאומי על ישראל לחדול מגירוש המסתננים. בעקבות הביקורת אימצה ישראל מדיניות רכה יותר, ומאז איש מהחוצים את הגבול אינו מגורש עוד מהארץ לפני בירור ארוך, שבמהלכו היחידה למיון מסתננים של משרד הפנים מנסה לזהותם. מי שמגיעים מסודן או מאריתריאה נחשבים לפליטים שנתונים בסכנת חיים אם יוחזרו למדינותיהם, ואסור לגרשם. מי שמגיעים ממקומות אחרים באפריקה אינם ממהרים כמובן להודות בכך.

כאן המקום לחדד שאף שנהוג לקרוא לכל המסתננים מאפריקה פליטים, המדינה אינה מכירה ברובם ככאלה. לפי נתוני מינהל האוכלוסין, נכון להיום הוכרו על ידי מדינת ישראל כ־150 פליטים בלבד. נוסף על כך, ישנם כ־600 תושבי דרפור וכ־2,000 אריתראים שקיבלו אשרות שהייה זמניות הכוללות רישיון עבודה. כל היתר הם עדיין בגדר "מסתננים" שמעמדם נבדק, ותיאורטית יכולים להיות מגורשים בחזרה למדינות מוצאם באפריקה בסיום הבדיקה. אלא שהניסיון מלמד כי היכולת להוכיח שמסתנן אפריקאי אינו זכאי למעמד של פליט, בהתאם להגדרות בינלאומיות, מוגבלת.

ארגוני הסיוע תומכים

"בשלב מסוים נעשה פחות אטרקטיבי להושיב את המסתננים במעצר, כי בכל מקרה לא ניתן היה לגרשם", מסבירה הראל. לכן משטרת ההגירה לא רצתה לקלוט אותם עוד במעצר, והצבא מצדו, שקיבל את פניהם בגבול, לא יכול היה להחזיקם במחנות הצבאיים לאורך זמן. כך החלה "המדיניות של אין מדיניות". עד מהרה החל הצבא להעלות את הפליטים על הסעות ולהוריד אותם באישון לילה בכניסות לאילת, באר שבע וערד, כשבידם רק אישורי ההגנה של האו"ם. בשלב זה נכנסו לתמונה ארגוני הסיוע, ונוצר שיתוף פעולה לא צפוי בינם לבין חברות ההשמה וקבלני המשנה, שזיהו את הפוטנציאל בחיבור בין פליטים מחוסרי פרנסה שאי אפשר לגרשם לבין שוק עבודה שמשווע לידיים עובדות.

ככלל, משיחות עם מעסיקים בתחום התיירות עושה רושם שכניסתם של הפליטים לתחומי הניקיון והתחזוקה בבתי המלון הצילה את הענף מקריסה, בעיקר באילת. לדבריהם, לאחר שהמדינה החליטה לסגור את הברז ולא לאפשר הקצאה של עובדים זרים לענף, ובהיעדר ישראלים שמוכנים לעבוד בעבודות אלה, נאלצו המלונות ברבעון הראשון והשני של 2007 להעסיק את כלל עובדיהן, כולל המנהלים, יום בשבוע בעבודות ניקיון וחדרנות. "המצב מבחינתנו היה קטסטרופלי", אומר יואב בכר, סמנכ"ל משאבי אנוש באיגוד המלונאות, "היה מחסור אדיר של עובדי ניקיון ומטבח - ואז לפתע קראו לנו לעזור במתן עבודה לפליטים שהצבא היה מביא לאילת. הם נקלטו במקומות העבודה הלא מאוישים, ומבחינתנו זו היתה הצלה".

עובדים בבית מלון באילת. חברות כוח האדם מרוויחות על כל עובד כשלושה שקלים לשעה בממוצע, צילום: יאיר שגיא עובדים בבית מלון באילת. חברות כוח האדם מרוויחות על כל עובד כשלושה שקלים לשעה בממוצע | צילום: יאיר שגיא עובדים בבית מלון באילת. חברות כוח האדם מרוויחות על כל עובד כשלושה שקלים לשעה בממוצע, צילום: יאיר שגיא

השוק היה פרוץ לחלוטין. אם במקרה של העובדים הזרים החוקיים התרגלנו במשך השנים לשמוע על מקרים של העסקה פוגענית, תוך הפרה גסה של חוקי העבודה, הרי שכאן היתה קבוצת עובדים לגמרי לא מוסדרת, שלא היו לגביה אפילו הסדרים שאפשר להפר. אבל באופן מפתיע, בתחילת הדרך הוביל המצב הזה לא רק לניצול ולתופעות שליליות, אלא גם למחוות הומניטריות חיוביות. בהיעדר כל חוק שמסדיר את מעמדם ותנאי העסקתם של ה"מוגנים מפני הרחקה", החלו חלק מחברות ההשמה לטפל בצורכי העובדים ברמה שחורגת מכל מה שמוכר - מסידור מגורים לא רק לעובדים עצמם אלא גם לבני משפחותיהם, ועד לדאגה לצורכיהם הרפואיים והקהילתיים של הפליטים.

"זה היה תהליך שונה לגמרי, שנבע מהצרכים המיוחדים של האוכלוסייה הזו", אמר ל"מוסף כלכליסט" רועי אמיר, מנכ"ל חברת ההשמה טל־רן, שמעסיקה כיום כ־400 פליטים בעבודות ניקיון, מרביתם בתל אביב. "חברות ההשמה עשו את ההתאמות הנדרשות, כי אי אפשר להעסיק את החבר'ה האלה אם אתה לא עושה אותן. זה הרבה מעבר להשמה. הגיעו אלינו אנשים בחוסר כל, חלקם עם משפחות, שאינם מכירים את הארץ או את המנטליות פה. התחלנו את הטיפול בהכשרה מקצועית שלהם, אבל היו גם אלף ואחד צרכים נוספים. היום אנחנו מעסיקים בחברה שלושה אנשים שכל תפקידם לדאוג לצורכיהם של הפליטים - אם זה בעניין רישיונות שהם לא יודעים למי לפנות ואיך לפנות, ואם זה בענייני מגורים, בריאות ורווחה".

גם מנהל כוח אדם ברשת בתי מלון מוכרת באילת, שמעסיקה כיום כ־250 פליטים באמצעות חברת השמה, נזכר כיצד בתחילת הדרך "הלכנו לרשויות וחתמנו ערבויות לפליטים שישבו עד אז במשמורת שנה־שנה וחצי. עשינו את זה בזכות חברת כוח האדם, שמטפלת בכל הנושא של הטיפול בפליטים - מהשגת אשרות, דרך מגורים, קופות חולים וכיו"ב. חברות כוח האדם נכנסו לזה, בשיתוף איתנו, וכבר לא ממלאות רק את התפקיד הקלאסי של גיוס, מיון ואספקת עובדים".

במקרה זה זוכות חברות כוח האדם לרוח גבית חריגה מארגוני הסיוע לפליטים - שבדרך כלל נמצאים בצד השני של המתרס. "בדרך כלל אני נגד חברות כוח אדם ובעד העסקה ישירה היכן שרק אפשר, אבל במקרה הסבוך של הפליטים חברות כוח האדם דווקא נותנות להם ביטחון תעסוקתי מסוים", אומרת עו"ד סיגל רוזן ממוקד הסיוע לעובדים זרים, "לאחר שהן הבינו שאין כל סיכון בהעסקתם, לעתים קרובות החברות האלה אחראיות לעובד בכל ימות השנה, ומספקות לו גם פתרונות של מגורים ותנאים הולמים. זה לא שהן לא הרוויחו מזה, ומובן שיש כאן גם צדדים שליליים ואפשרויות לניצול של העובדים, אבל בעיקר בתחילת הדרך היו חברות כוח אדם שפשוט הצילו אותנו, ונכנסו לנושא מתוך רצון לסייע הומניטרית לפליטים".

בשנים האחרונות, ככל שהפליטים הוותיקים צוברים ניסיון וכוח, חברות ההשמה מתחילות לחזור אט אט לתפקידן הקלאסי. במקביל, אולי, מתרבות גם התלונות על ניסיונות לנצלם - שגם אותן המדינה משאירה לטיפולם הבלעדי כמעט של ארגוני הסיוע. אלה מספרים על עשרות פניות של פליטים מדי שבוע: "הפניות שמגיעות אלינו מדברות ברוב המקרים על אי־תשלום שכר, שזה אחד הדברים המזעזעים ביותר שאפשר לעשות לעובד", אומרת נריה מרק, שמרכזת את פניות מבקשי המקלט בקו לעובד. "מאוד קל לנצל אותם כי אין אכיפה. זו הנקודה שממנה מתחילות מרבית הבעיות".

לנו זה עולה יותר

שתי החברות החלוצות בתחום, שנחשבות גם כיום לגדולות ביותר בענף, הן סמארט סורסינג בע"מ וטל־רן שירותי ניקיון בע"מ, שגדלו משמעותית בעקבות כניסתן לנישת העסקת הפליטים, ומעסיקות כיום בין 400 ל־600 פליטים כל אחת. לשתי החברות האלה הצטרפו בהמשך חברות קבלניות בינוניות, כדוגמת נאות דורית בע"מ שמעסיקה עובדי ניקיון עבור עיריית תל אביב וערים נוספות בארץ, חברת ההשמה לעבודות ניקיון קפלן את לוי בע"מ, וכן חברות כוח אדם קטנות יותר וקבלני משנה רבים, בעיקר בתחום החקלאות. כמעט כל הפליטים מועסקים בעבודות שמאחורי הקלעים - ניקיון, שטיפת כלים, תחזוקה, חקלאות, בנייה וחדרנות - ורק לאחרונה נכנסו מעטים גם לענף המלצרות. הריכוזים הגדולים שלהם הם באילת, תל אביב וערד, אך ניתן למצוא פליטים בריכוזים נמוכים כמעט בכל עיר בארץ, וגם בגליל ובערבה, שם הם מועסקים בחקלאות.

עובד ניקיון במלון הרודס באילת. עד היום קיבלו רק כ־2,500 מהמסתננים אשרות עבודה. מעבודתם של כל היתר המדינה מתעלמת באלגנטיות, צילום: יאיר שגיא עובד ניקיון במלון הרודס באילת. עד היום קיבלו רק כ־2,500 מהמסתננים אשרות עבודה. מעבודתם של כל היתר המדינה מתעלמת באלגנטיות | צילום: יאיר שגיא עובד ניקיון במלון הרודס באילת. עד היום קיבלו רק כ־2,500 מהמסתננים אשרות עבודה. מעבודתם של כל היתר המדינה מתעלמת באלגנטיות, צילום: יאיר שגיא

לדברי גורמים בענף, מרבית הפליטים מועסקים בשכר שבין 4,000 ל־4,500 שקל - קצת יותר משכר המינימום - וכן מקבלים תנאים רגילים של נסיעות והבראה. חברות כוח האדם הרציניות לרוב מבטחות אותם רפואית, בעלות של כ־100 דולר לחודש, מה שהופך את העסקתם, לדברי החברות, ליקרה מעט יותר מהעסקת ישראלים. "עולה לי לפחות 10% יותר להעסיק פליט, ולפעמים זה גם יכול להגיע ל־15%–20%", אומר אמיר, "יש פה מרכיבי עלות שלא קיימים בעובד ישראלי, כי המדינה לא דואגת לביטוחם". גם עו"ד קובי גרשון מחברת נאות דורית בע"מ, שמעסיקה כ־25 פליטים בשירותי ניקיון לרשויות מקומיות, אומר שהעסקתם עולה יותר, משום ש"אני משלם היטלים כאילו מדובר בעובדים זרים, ויש גם את עניין ביטוח הבריאות". חישוב "מוסף כלכליסט" מלמד שלמרות התשלומים הנוספים, הרווח לחברות מהתחום יפה: כ־100 מיליון שקל בשנה (ראו מסגרת). מה הפלא אם כן שמדובר בדבר החם הבא?

כמו הפלסטינים של פעם

במושב כפר מונש שבצפון אזור השרון יושב החקלאי הוותיק קובי דנזון ומנהל מעין חברת כוח אדם קטנה לפליטים, שהוא שולח לחקלאים במושבים הסמוכים שמשוועים לידיים עובדות. המחסור בישראלים שמוכנים לעבוד בחקלאות והקצאה נמוכה מדי, לדברי דנזון, של עובדים זרים היא שהביאה אותו לחיבור עם הפליטים. "יש בעיה של עובדים בחקלאות", הוא מסביר. "התאילנדים מגיעים לפי הקצאות של המדינה, והיא לא תמיד מקצה נכון. השנה לדוגמה קיצצו לנו לטובת הערבה ועוטף עזה. ניסינו כל מיני אופציות של חיילים משוחררים, אבל לא היתה היענות. ואז שמעתי על האופציה של הפליטים. בהתחלה הייתי נוסע לבתי הכלא לחתום על השחרור שלהם ומביא אותם לכאן. לא ידענו בדיוק מה לעשות איתם כי אין חוקים לנושא הפליטים, אז התחלתי לדאוג להם בעצמי, לנסות ללמד אותם עברית, לחנך אותם לעצמאות".

כ־50 פליטים מרכיבים את העסק הקטן של דנזון, עשרות גברים אפריקאים שבחיפוש אחר עתיד טוב יותר להם ולמשפחותיהם עזבו את מולדתם. מבחינתם אין משמעות גדולה לשאלה אם עזבו בשל מצב לחימה שמקנה להם מעמד של פליט "לגיטימי" או בשל מצוקה כלכלית ופחד מחרפת רעב. כך או כך, עזבו כי חשו שאין להם ברירה.

דנזון הוא דוגמה טובה לקבלן כוח אדם שדואג לעובדיו - הוא שכר להם בתים פרטיים בקיבוץ יד חנה, בקיבוץ להבות חביבה ובחדרה ("הם גרים כמו סטודנטים, כמה אנשים בחדר"), סידר להם תנאים טובים ("טלוויזיות עם צלחות לוויין, שקולטות את הערוצים הסודניים"), ומשתדל כמיטב יכולתו לדאוג לרווחתם ("יש להם צרכים אחרים, פסיכולוגיה של פליט. נהייתי חצי פסיכולוג"). אמנם הוא אינו מצליח להימנע מהכללות לא תקינות פוליטית על עובדיו ("הסודנים הם אנשים שרגילים לדרוש - גם אם הם מקבלים הם דורשים. הכל זה תביא לי, תיקח לי, תעשה לי, אין להם עצמאות"), אבל ניכר שבסך הכל הם זוכים ליחס חם ולתנאים טובים.

לא לכולם שפר כל כך המזל. כמו במקרים אחרים של קבוצות עובדים מוחלשים, במקביל למקומות העבודה המסודרים החלה לפרוח גם תופעה של העסקת פליטים על בסיס יומי, ללא כל תנאים או פיקוח. "שוק צ'יק צ'ק" - כך מכנה אורית מרום מארגון א.ס.ף, ארגון סיוע לפליטים, את התופעה שבה קבלני משנה קטנים, שהבינו גם הם שאין כל סיכון בהעסקת הפליטים, מגיעים בכל בוקר לריכוזיהם ואוספים עובדים לאותו יום. "רואים אותם מתגודדים בפינות הרחוב עד שמגיעים כל מיני קבלנים ולוקחים אותם - בלי שברור לאן, כמה ישלמו להם, ומתי או איך יחזירו אותם", היא אומרת. ובעל חברת כוח אדם עם ראייה היסטורית מסכם: "מעסיקים אותם לפי שעות, בשכר לא ברור ובלי תלושים - בדיוק כמו שהיה פעם עם הפלסטינים".

תגיות

12 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

10.
התחום היחיד שבו יש הצדקה להעסיק לא ישראלים הוא סיעוד
סיעוד לקשישים או חולים קשים באמת לא מתאים לישראלים כי צריכים מישהו שיגור בבית המטופל 24/7. לכן זה תחום של עובדים "מיובאים", לתקופת זמן מוגבלת, ברוב העולם. אם הפליטים לא נכנסים לתחום הזה, זו בעיה. בחקלאות, בניין, ניקיון -- שישלמו כמו שצריך ויתנו יחס כמו שצריך (כולל העסקה ישירה, לא דרך חברות כ"א), וישראלים ייאלצו לעבוד. אין סיבה שזרים יעבדו בכל תחומי השירות
קרן  |  06.06.10
9.
זה אסון חברתי וביום פקודה מי אמר שהם ישמרו לנו אמונים ?
אנחנו מכניסים לתןכנו עוד עם זר. יש כאן מספיק ערבים, נוצרים וזוגות של ישראלים ועובדים זרים לרוב. הזרים החדשים נאמנים רק לכסף, אין להם שום הזדהות עם ישראל. אם תפרוץ יום אחד מלחמה קשה, מניין לנו הביטחון שהם יהיו נאמנים לנו? היום בשיחת סלולר או תכתובת אינטרנט אפשר להעביר מידע תוך שניה על כל דבר שקורה כאן. ומניין שלא הוחדרו כבר מרגלים כאלה ? עדיף עכשיו לעצור את האסון.
אליהו , ירושלים  |  04.06.10
לכל התגובות