צילום: אלכס קולומויסקי
מגמות עכשוויות בפיתוח עירוני
בשעה שאירופה והמזרח הרחוק עוברות לתכנון עירוני יזום ומתחשב בסביבה, בארצות הברית ממשיכים להאמין בגורדי שחקים ובכוחות השוק. שלוש מגמות שישנו את פני ערי העתיד
שתי גישות מנוגדות
. עם היציאה מהמשבר הכלכלי הנוכחי נדמה כי אנו עדים לשתי גישות מנוגדות של תכנון עירוני. בארצות הברית שנים של היעדר רגולציה ומדיניות של "הניחו לכוחות השוק להחליט" הובילו לזניחה כמעט מוחלטת של תכנון עירוני יזום על ידי הרשויות המקומיות, ודחיית רוב המיזמים האורבניים רחבי ההיקף - כמו תוכניות תחבורתיות עירוניות גדולות או פיתוח עירוני. עידן ה"אל תכינו תוכניות קטנות; אין בהן המעוף הדרוש לרגש אנשים" פינה את מקומו לפיתוח המונע על ידי כוחות שוק, שהתוצאה שלו היא הקלות באחוזי הבנייה והמשך ההתפשטות העירונית והצריכה הבזבזנית של הקרקע, בניגוד לעקרונות הקיימים.לעומת זאת, בדרום מזרח אסיה, במיוחד בסינגפור ובסין, האמונה כי תכנון עירוני יזום חיוני לפיקוח על קצב הצמיחה ועל פיתוח בקנה מידה גדול של העיר העכשווית מתחילה להניב פירות ולצבור אהדה. סינגפור היתה חלוצה בכל הקשור בתכנון תחבורתי, הגבלת השימוש ברכב פרטי באזורים צפופים בשעות עומס, שיווק של קרקע ציבורית עם הנחיות עיצוב עירוני נוקשות ותכנון מפורט, לפרטי פרטים, של רובעים שלמים בעיר עוד בטרם נכנסו היזמים הפרטיים. חלק ממנגנונים אלה אומצו גם על ידי מדינות אירופה, כמו ההגבלות על כניסת רכבים פרטיים למרכז לונדון, כהמשך למסורת של תכנון עירוני.
באירופה, שם קיימת מסורת רבת־שנים של הנחיות מחייבות בתחום העיצוב העירוני, הוחמרו הנחיות אלה באזורים היסטוריים. כיום כמעט לא נותר זכר לפגיעה במרקם המסורתי שהתרחשה ברובעים ההיסטוריים לפני כמה עשורי שנים. כל פיתוח חדש באזורים אלה נתון כיום לפיקוח הדוק. אולם התחום שבו האיחוד האירופי עשה את הצעד המשמעותי ביותר קדימה הוא האכיפה הסביבתית והפיתוח בר־הקיימא.
לדוגמה: בנייני משרדים חדשים באירופה נדרשים כיום לאפשר חדירת אור יום; בנייני משרדים בעלי תכסית רחבה, הנפוצים בארצות הברית, הם כיום לא חוקיים באירופה. כל סוגי הבניינים כפופים לקריטריונים מחמירים בכל הקשור לצריכת אנרגיה. מרתק לראות כיצד טיפוסי בניינים מסוימים, שבהם אין חדירה של אור יום לחללי העבודה וישנה תלות גוברת במיזוג אוויר, ממשיכים להיבנות בארצות הברית למרות הדגש על בנייה בת־קיימא, בעוד שאירופה עוברת יותר ויותר לחללים המוארים באור יום ומאווררים באופן טבעי ככל הניתן. בסין, שאנו נוטים לייחס לה חוסר אחריות סביבתית, תוקנו תקנות בנייה חדשות לבנייני מגורים בצפיפות גבוהה, המחייבות לפחות שעתיים ביום של חשיפה לאור שמש לכל דירה, אפילו בשיא החורף. תוכנות מחשב מתוחכמות מפותחות כדי להבטיח שצל הבניינים השכנים לא יאפיל על אף יחידת דיור, ושכיווני הדירות יבטיחו את החשיפה הנדרשת לאור.
התמוטטות השוק הפיננסי מוטטה בעקבותיה גם את רעיון "הניחו לכוחות השוק להחליט", וחיזקה מאוד את המצדדים בתכנון עירוני נועז. עם זאת, בעוד שמדינות אחרות מתקדמות עם פרויקטים נועזים של רכבת קלה וחידושים תחבורתיים אחרים, בארצות הברית עדיין רווחת החשדנות כלפי מיזמים בקנה מידה גדול, כדוגמת פארקים נרחבים וריאות ירוקות או פרויקטים תחבורתיים נועזים (כמו ה־westway - התוכנית הכושלת לסלול דרך תת־קרקעית מהירה במערב מנהטן, שלא מומשה).
תחבורה לפי דרישה. לו הייתי צריך לנבא מה יהיה השינוי הגדול ביותר שישפיע על הפיתוח העירוני בעשורים הבאים, הייתי מהמר על החלפת הרכב הפרטי בשימוש בכלי תחבורה על פי דרישה. בפריז, במונטריאול ובערים אחרות הושקו מיזמי אופניים "על פי דרישה" ברחבי העיר, ובארצות הברית החלו לחדור לשוק ה"זיפּקאר" ומכוניות אחרות בבעלות משותפת.
שימוש בכלי רכב על פי דרישה יקטין את מספרם, יצמצם את שטחי החניה הדרושים בשני שלישים, יאפשר מעבר חלק ונוח מכלי רכב מונעים בדלק נוזלי למכוניות חשמליות (כי אפשר יהיה להטעין אותן בזמן שהן לא בשימוש), והדבר המשמעותי ביותר - יאפשר מעבר חלק ונוח מאמצעי תחבורה אחד למשנהו: מרכבת תחתית, רכבת קלה או אוטובוס למכונית פרטית ולהפך, וכן מעבר חלק ונוח מרכב פרטי לרכבות בין־עירוניות מהירות ונמלי תעופה, אשר ייעל את הנסיעות מצירי תנועה באזורים אורבניים צפופים למערכת הכבישים המבוזרת של הפרברים (דנתי בהשפעות המהפכה הזו על התחבורה העירונית בספרי "The City After the Automobile").
שימושים מעורבים. השינוי המשמעותי הנוסף הוא בהכרה שהגיעו אליה מתכנני ערים, כי למתחמים של שימושים מעורבים יש יתרונות ביחס למתחם בעל שימוש יחיד. בעשורים קודמים אופיין הפיתוח העירוני במערכת של ייעודי קרקע שהפרידה בין השימושים השונים: מגורים, משרדים ומסחר. ההנחה היא שבעשור הבא תינתן העדפה דווקא לשימושים מעורבים בכל פרויקט. פרויקטים של שימושים מעורבים מאפשרים טיפוסי בניינים יעילים ותוססים יותר, מערכות תחבורה וחניה יעילות יותר בזכות שעות הנסיעה והשימוש השונות והמשלימות, איכות חיים גבוהה יותר וכדומה. מתחמים בעלי שימושים מעורבים רלבנטיים הן למרכזי ערים והן לפיתוח פרברי, ויתרונותיהם המשמעותיים הוכחו בשני המקרים.
יש לקוות כי הדגם של שותפות ציבורית/פרטית, שבו רשויות התכנון העירוניות זוכות לתמיכה וחיזוק מצד הסקטור הפרטי, הוא הדגם שיהפוך לנפוץ יותר ויותר בכל הקשור לפיתוח עירוני.
הכותב הוא אדריכל, מתכנן ערים, מחנך, תאורטיקן וסופר
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה