שלח לי מלאך

בשבוע הבא צפויות הממשלה והכנסת לתמוך בהעברת החוק המכונה "חוק האנג'לים", שיאפשר למשקיעים פרטיים להשקיע בחברות הייטק סכום של עד 10 מיליון שקל, ולקבל הכרה בהשקעה זו כרווח הון לצורכי מס. מרגע שההצעה עלתה, לא היו לה מתנגדים. לאחר שנים של עיכובים ביוזמות מצד גורמים בענף ההייטק, כגון עדכון החוק לעידוד השקעות הון או התאמת קרנות האשראי הממשלתיות גם למגזר ההייטק — כולם נהפכו בבת אחת לחסידי הענף. החל במנהל רשות המסים יהודה נסרדישי וכלה במנכ"ל משרד האוצר חיים שני, פתאום כולם מזיזים הרים וגבעות כדי להעביר חוקים שיקלו במעט את מצוקת המזומנים של חברות הסטארט־אפ. ומדוע לא? הרי החוק לא עולה ולו שקל למדינה, והוא רק מאפשר למשקיעים הפרטיים לדחות את הקץ ולשלם את המס כמה שנים מאוחר יותר.

אם כך, האם צפויה ישראל לעמוד בפני נחשול של עשירים זרים שצפויים להרעיף הון על קופותינו הריקות? לאו דווקא. אבן הנגף העיקרית שהאוצר צריך לטפל בה היא בכלל חוק המו"פ — ששייך לעידן אחר, ציוני יותר וגלובלי פחות.

לפי החוק, משרד המדען הראשי נוטל לעצמו את החירות לחשב כמה הון יוכל לדרוש לעצמו במקרה של אקזיט. בכל פעם שחברה גלובלית הרוכשת חברה ישראלית שקיבלה השקעות ממשרד המדען הראשי תבקש להוציא משטחי ישראל את הקניין הרוחני שלה או את פעילות הייצור שלה, תוכל המדינה לדרוש לכל הפחות את חלקה היחסי בהשקעה. ולכל היותר? כמה שרק תדרוש. למעשה, החוק אינו מציב גבול עליון לדרישותיה של המדינה.

ומדוע שהמדינה לא תיהנה מפירות האקזיט שגזרה לעצמה? זו אמנם זכותה, אך סעיף זה מאפשר למדינה לנהוג בשרירות כמעט. והיא אכן מנצלת זאת. לא פעם נשמעים סיפורי בלהות על דיונים שהסתיימו בכך שהמדינה לקחה לעצמה סכומים דמיוניים, משום שהמשקיעים הפרטיים שחברו אליה מיהרו למכור את החברה. כך היה, למשל, במקרה של חברת תוכנה שנמכרה ל־CA: המדינה לקחה לעצמה נתח הגדול פי שבעה מההשקעה שלה, על חשבון היזמים. ובכלל, יזמים בחברה שגייסה תקציבי מדען הם אומללים במיוחד, כיוון שחוק המו"פ הנוכחי מתייחס רק למשקיעים הפיננסיים בחברה ולא לבעלי המניות שלה. לשם הדגמה, בחברה שגייסה את כל השקעותיה מהמדען, המרוויחה היחידה מהעסקה היא המדינה. היזמים לא יראו ולו שקל.

הבעיה מתחילה כאשר חברת ענק גלובלית מעוניינת לרכוש את החברה הישראלית. אזי חוסר השקיפות שבהתנהלות חברה שכזו מרתיע את הרוכשים. חברות רבות, בהן גם מיקרוסופט ו־CA, מכירות היטב את חוק המו"פ, והסתייגותן ממנו הולכת וגוברת. הצד השני של המטבע היא אותם משקיעים פרטיים שחוק האנג'לים החביב נועד עבורם. גם הם חוששים מלחבור למדינה כשותפה בהשקעה בחברה הפרטית. העברת חוק האנג'לים חיונית אך אינה מספיקה. לאחריה יידרשו נציגי האוצר והתמ"ת לפתרון הבעיות החשובות באמת.