קטנים ומעוצבים

שאלה של גודל

כשעלותו של מ"ר בעיר מגיעה במקומות מסוימים ליותר מ־100 אלף שקל, לא פלא שבשנים האחרונות הולכת ומתפתחת אלטרנטיבת המזעור, המציעה יחידת מגורים קומפקטית במחיר כמעט זהה. את מקורות ההשראה ניתן לראות בחידושי הננו־טכנולוגיה, במכוניות המיני־העירוניות ובשינוי דפוסי החיים הכוללים עיור גובר ומצטופף, ניידות רבה, ומגורים עירוניים מאולתרים של חסרי בית. קיפול ודו־תכליתיות משמשים ליצירת יחידות מגורים זעירות, שמתחשק פשוט להיכנס אליהן מייד.

קוביית המגורים של חגי נגר

היפנים - אלופי המזעור שתרבותם האדריכלית מבוססת על מיטה שהיא מזרן מתקפל ועל מחיצות ניידות במקום קירות קבועים - היו כמובן החלוצים. כבר ב־79' הם יצרו את "מלונות הקפסולה" המפורסמים, שכוללים תאים בגודל מיטה בלבד. חברת Dream and Fly, שבסיסה בברצלונה וליסבון, פיתחה לאחרונה קונספט דומה אבל מורחב יותר, הכולל גם מקלחת וחיבורי מחשב לעבודה. אלו יחידות מיקרו־מלון המושכרות לפי שעות, המיועדות לאזורי המתנה כמו נמלי תעופה, תחנות רכבת ופסטיבלים המוניים.

את מגמת המזעור מייצג בכבוד גם האדריכל התל אביבי חגי נגר, שיצר את CHU — קוביית מגורים בגודל 2 מטרים על 2 מטרים, שמכילה מיטה, ארון, מטבח ומקלחת, כולל אפילו מקום לאופניים. ומה שעוד יותר משמח הוא שאת CHU אפשר יהיה לרכוש בקרוב באינטרנט ולהרכיב בהרכבה עצמית תמורת 140 אלף שקל.

קצת כבוד לריצוף

עיריית תל אביב עושה מאמצים רבים כדי לפתח את טיילת החוף שלה. לאחרונה נפתחה בריכת גורדון המשופצת ונבנה גשר עץ חדש להולכי רגל מעל מעגנת תחנת הכוח רידינג, שתוכנן על ידי משרד מעוז־ברויידא. העירייה אף הכריזה כי תחדש את כיכר אתרים המוזנחת ואת טיילת להט הוותיקה. הטיילת תוכננה על ידי יעקב רכטר מיציקות גרנוליט בדוגמת עיגולים חומים ובהירים, שהפכו לסמלו של קו החוף התל אביבי. גם את כיכר אתרים תכנן רכטר, אך אותה הוא בחר לרצף באבן לבנה ובולטת עם מישקים (רווח בין אבן לאבן) רחבים ושקועים שהפכו לסממן בולט וייחודי שאין למצוא כמותו באף כיכר אחרת.

הטיילת בתל אביב ממבט על | צילום: שאול גולן

במסגרת החידוש יוחלף כל הריצוף המקורי והייחודי שתכנן רכטר, חתן פרס ישראל ומחשובי האדריכלים בארץ: את האבן בכיכר אתרים יחליף משרד מוריה־סקלי, ואילו משרד מייזליץ־כסיף יחליף את הגרנוליט שבטיילת. אופציות שונות נשקלות בטיילת, בהן יציקות מוזאיקה או גרנוליט עדין בשחור לבן, תוך שמירה על דוגמת העיגולים. רגע לפני שהשיפוץ מתחיל, כדאי לזכור שחידוש לא צריך להיות החלפת מרצפות ופגיעה בתכנון המקורי, וגם לא הריסה גורפת של העבר והחלפתו בחדש. חידוש הוא תיקון הישן והוספת החדש, תוך התחשבות ראויה במי שתכנן לפנינו ועריכת התאמות. זהו היסוד - שחסר כרגע - לבניית תרבות וכבוד בארץ.

סלון באמבטיה

אחד החידושים הגדולים ביותר, שנחשב בזמנו לשיא הנהנתנות, היה לשים טלפון בחדר הרחצה - הרי החדר אמור לשמש לרחצה ולא לניהול שיחות טרנסאטלנטיות עם קרובי משפחה. אלא שהיום תמצאו בחדרי רחצה יוקרתיים לא רק טלפון, ובוודאי שלא רק מגבות וסבונים, אלא גם ריהוט ואבזור שהופכים את החדר למעין סלון אינטימי. כורסה אחת נוחה ומרופדת היא כבר מזמן פריט חובה שהולך עם שטיח אתני או שטיח מעוצב אחר, שמחליף את השטיחון הקטן, הפשוט והסטנדרטי. לצד אלה נוספו לאחרונה לא רק סלסילת מגזינים בפינה אלא גם ספרייה של ממש במרכז החדר.

חדר רחצה בעיצוב גיא וליקסון

גם הטלפון השתדרג, ואיתו מנעימים את זמן הרחצה גם מסך טלוויזיה שטוח שנתלה על הקיר. את גרסת ה־LCD הדקיקה והמתקדמת של חברתAd Notam ניתן לשילוב כחלק מהמראות שמעל הכיורים, וכך אפשר לראות סרט או חדשות בזמן הרחצה, ומנוסים יותר יעשו זאת אף בזמן הגילוח או האיפור.

למרות הטרנדיות, מי שמעוניין להפוך את חדר הרחצה שלו לסלון צריך לזכור שבסופו של דבר עדיין מתרחצים בחדר הזה, ומים ואדים יכולים להגיע לכל מקום - לספרים, לשטיחים, לבדי הכורסה ולמכשירי החשמל. לכן יש להשתמש ברכיבים עמידים למים, שימנעו התחשמלות או ריקבון.

עבר הזמן הלבן

Central Saint Giles הוא קומפלקס בניינים בשימוש מעורב שנחנך בימים אלה בלונדון וכולל משרדים, מגורים ומסחר. אדריכל העל האיטלקי רנצו פיאנו הפך את המקום לנקודת ציון עירונית בזכות חיפוי קרמיקה מזוגגת בצבעי ירוק, כתום, אדום וצהוב ב־20 מקטעי חזית, שבולטים על רקע האפרוריות הקודרת של לונדון. בראיון לרגל פתיחת הבניין הסביר פיאנו ש"הרעיון לצבע נולד מהסתכלות על ההפתעה של הצופים בצבעים מבריקים בחלק זה של העיר. ערים, בכללן, אינן צריכות להיות משעממות וחזרתיות. אחת הסיבות לכך שערים הן כה יפות ומפעימות היא היותן מלאות הפתעות. הרעיון מאחורי הצבע הוא היותו מפתיע ומלא שמחה".

Central Saint Giles. כתם צבע מפתיע

פיאנו זכור בצבעוניותו המפורסמת של מרכז פומפידו בפריז, שנפתח ב־1977 ומוכר בזכות העובדה שכל המערכות הפנימיות והטכניות שלו - כמו דרגנועים וצנרות אוויר ומים - הוצאו החוצה ונצבעו בצבעי יסוד ססגוניים. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר אדריכלי על שאינם פוחדים להשתמש בצבע: זכוכיות צבעוניות שימשו את ז'אן נובל במגדל אכבר בברצלונה, את מנואל גוטראנד באולם סיטרואן בשאנז אליזה, ובימים אלה הסתיימה בנייתו של אצטדיון הכדורגל בדרבן שבדרום אפריקה, בתכנון Boogertman & Partners Populous. הגיע הזמן להפסיק עם כל גוני הלבן־שמנת־אפור המשעממים ולהעז קצת יותר - אבל רק לא בטיח הצבעוני שרואים בשיפוצים שעושה עזרה וביצרון בתל אביב או בבתים פרטיים בכפר. אפשר גם אחרת.

לבנים גדלות באבו דאבי

ג'ינג'ר קריג דוסייה (32), פרופסור אמריקאית החוקרת אדריכלות באוניברסיטת אבו דאבי, זכתה במקום הראשון ב"תחרות עיצוב הדור הבא" של המגזין היוקרתי "מטרופוליס". המצאתה, שאולי נראית במבט ראשון שולית ולא מושכת, "תוכל דווקא ליצור אפקט גלובלי משמעותי ביותר", כפי שציינו השופטים. מה שמציעה דוסייה הוא "לגדל" לבנים על ידי בקטריות בתהליך לא מזהם, בניגוד לדרך המקובלת שכוללת את שריפת הלבנים ופליטת פחמן דו־חמצני. בכל שנה מיוצרות 1.23 מיליארד לבנים ברחבי העולם, ושריפתן מזהמת בדיוק כמו הזיהום הנגרם מתנועת המטוסים. "נדרשים 400 עצים כדי לשרוף 25 אלף לבנים", אמרה דוסייה בראיון, "נגמרים לנו מקורות האנרגיה, ובכנות - זה פשוט מפחיד אותי".

הלבנה של דוסייה

דוסייה גידלה את הלבנים שלה באמצעות חול, סידן, בקטריות ושתן (!). בשרשרת תגובות כימיות הופכים החיידקים שבחול לדבק שמקשה את הגרגרים לכדי לבנת בניין קשה. כדי להפוך את ההמצאה לישימה תצטרך דוסייה עוד עבודה: כרגע לוקח לבקטריות כשבוע להפיק את הלבנים, לעומת יומיים בתהליך השריפה הרגיל. נוסף על כך - וזה העיקר - התהליך הכימי פולט אמוניה, שמזהמת לא פחות מפחמן דו־חמצני. דוסייה מתכוונת לפתור את הבעיה הזאת בעתיד, וגם לנצל בקרוב את הלבנים כדי להקים מבנים בדואיים בסעודיה ובאתיופיה. כדאי יהיה להמשיך ולעקוב.

סיפורי בדים

שלוש תערוכות חדשות שמשלבות עיצוב וטקסטיל נפתחות בימים אלה, ומבשרות על חשיבותו של הטקסטיל כחלק מעולם העיצוב בכללו - ולא רק עולם האופנה. במוזיאון העיצוב בחולון תיפתח בסוף יוני התערוכה Senseware, שבה ישתתפו שבע חברות יפניות העוסקות בפיתוח סיבים "אינטליגנטיים" העולים על הטבעיים בעדינותם, ברגישותם, ביציבותם, בחוזקם ובגמישותם - עד כדי כך, שהם מתנהגים ממש כמו תאי עור.

אוצר התערוכה היפני, קניה הארה, הזמין 15 יוצרים מתחומים שונים, מאדריכלות עד שזירת פרחים, ואלה יצרו מיצבים המבטאים את יכולות הסיבים: סיבי נאנו שעוביים הוא 1/7,500 מעובי שערת אדם, סיבי פחם גמישים, חזקים וקלים במיוחד, סיבים אלקטרוניים מוליכי חשמל, סיבים לעיצוב תלת־ממדי ועוד רבים אחרים.

מתוך התערוכה במוזיאון העיצוב

גם צורי גואטה, זוכה פרס אנדי לשנת 2010 שעבודותיו מוצגות כעת במוזיאון תל אביב, משלב בעבודותיו ידע פולימרי מתוחכם, מסורות טקסטיל וטביעת יד של אמן. בכניסה לתערוכה, למשל, אפשר לראות וילון חרוזים מסיליקון, ועל הקיר הוא מציג עבודה גדולת ממדים של נוף אבסטרקטי בגוני כחול שבו ניתן לראות את הסיליקון מבצבץ מתוך הטקסטיל.

במקביל, במוזיאון העיצוב בלונדון תיפתח באמצע יוני תערוכת טקסטיל של ברונו באסו וכריסטופר ברוק, שני אמנים הידועים בייצור טקסטיל והדפסים ייחודיים. השניים טיילו בדרך המשי באוזבקיסטן ומציגים בתערוכה אוסף עבודות חדש ולצדו גם סרט וידיאו על המסע, שיצר הקולנוען קלוה דה קארואלו. הכניסה חופשית.