כבשו את ההר

שלוש שנים של עבודה מאומצת לטובת אופרה אחת בת 3 שעות. כך אפשר לסכם את עבודת התשתית המרשימה של המועצה האזורית תמר בגן הלאומי מצדה, בו נערכו השבוע חמש הופעות של האופרה "נבוקו" של ג'וזפה ורדי.

הרצון של האופרה הישראלית למקם את עצמה בשורה אחת עם פסטיבלי הקיץ של המוזיקה הקלאסית, הנערכים בין היתר בוורונה, מובן ונכון, וקשה לחשוב על דרך מרשימה יותר מאשר ציון חצי יובל לפעילות באחד מהאתרים ההיסטוריים החשובים בישראל. הבחירה במצדה נכונה שבעתיים, שכן מדובר באחד מהאתרים הכי אהובים על התיירים. ולראיה, יותר מ־4,000 מרוכשי 30 אלף הכרטיסים הגיעו מחו"ל לכבוד המאורע המוזיקלי. בשנה הבאה, בסדרת ההצגות של "אאידה" של ורדי שתתרחש במקום, סביר להניח שהביקוש יהיה גבוה אף יותר.

אפילו הורדוס, אדריכל־העל של ההר, לא היה מזהה אתמול את הבייבי שלו. שבילי וכבישי הגישה החדשים שנסללו והארגון המבריק בשטח הם הוכחה שבישראל אפשר לקיים אירועי תרבות חוצות ברמה הגבוהה ביותר. חבל שהציון הכולל לאירוע יורד במעט דווקא בגלל המרכיב העיקרי בו - האופרה עצמה. "נבוקו" היא אחת מהאופרות המפורסמות והאהובות ביותר, בין השאר בגלל קטע המקהלה "שירת העבדים", אך מבחינת המבנה הכללי שלה, ובמיוחד במניין האריות החשובות שבה, היא לא נחשבת למבריקה במיוחד. למרות מיעוט האריות, חלוקת הכוחות והתפקידים בין הסולנים היתה ללא דופי.

המנצח דניאל אורן, שהופקד על המשימה הזו, דווקא מכיר את "נבוקו" היטב. הוא ניצח עליה לא מעט, ולרוב בהצטיינות יתרה, אך דווקא בביצוע הבכורה הישראלית שלה במצדה שרביטו רעד לא פעם. לא אחת הוא נשמע זועק על נגן כלשהו שיגביר או יאט את הקצב, ובעיקר הוא סבל מהמקהלה, שהיתה לא פעם שקטה מדי לטעמו. דווקא ברגע האמת - "שירת העבדים" - היא איחרה להגיע. היא אמנם בנתה את מפלס הרגש כהלכה - פתיחה אטית ואז העלאת הילוך מדודה עד לקרשנדו המתבקש, אך הביצוע הכולל היה מעט אנמי. אולי בשל כך היא החליטה לוותר על המנהג ולבצע את הקטע פעם נוספת. לחלק גדול מהקהל זה לבטח הפריע.

מי שיצא המנצח הגדול מהערב הזה הוא מעצב התאורה הוותיק אבי יונה בואנו (במבי). הוא אמנם יכול היה לסחוט מההר עוד קצת מהקסם הטבעי שלו, אך גם כך פעלולי התאורה שלו היו מרשימים. משחקי צבעים מרהיבי עין, שימוש מושכל ולא מתלהם בספוטים על הסולנים, ובעיקר זרקורי־על שהאירו את השמים החשוכים, כמו קוראים לחללית־האם לחזור אל הקרקע. מבריק ומאלף. חבל רק שהגנרטורים שתמכו בכל המפגן הזה נשמעו לאורך כל האופרה.

"נבוקו" היא אחת מהיצירות הפילו־שמיות הגדולות בתרבות המערב. הקישור המתבקש בין הסוף שמציע ורדי למלך בבל המתגייר, המונע בכך את חורבן הבית הראשון, לבין המיקום הגיאוגרפי למרגלות האתר שהוא אחד מסמלי תקופת בית שני, בוודאי דיבר אל הקהל. בימים כאלו זה לא מעט.