סודות מחדר החתמים של עזריאלי: "צחי, תירגע. גם אם לא נרד במחיר יבואו לקניונים"

מנכ"ל קבוצת עזריאלי, מנחם עינן, וסמנכ"ל הכספים, יובל ברונשטיין, עמדו ביום שני במשרדי הקבוצה והתקשו להסתיר את אכזבתם. באותן דקות הסתיימה פתיחת המעטפות של המכרז המוסדי בהנפקת עזריאלי, והתברר כי הביקושים עמדו על 1.6 מיליארד שקל בלבד. "כנראה שהשוק לא רוצה, אין מה לעשות. לפעמים צריך להודות שלא רוצים אותך, אז אם לא רוצים, נבטל את ההנפקה. לא כדאי שהמשקיעים יקבלו חברה שלא תיסחר אפילו בת"א־100, הם לא השקיעו בשביל לקבל מניה לא סחירה", אמר עינן, וברונשטיין הסכים.

בנסיבות אחרות ייתכן שההנפקה היתה מתבטלת. אבל לחדר נכנס יוסי זינגר, מנכ"ל גרנית הכרמל מקבוצת עזריאלי, המקורב לבעל השליטה. דוד עזריאלי שאל אותו: כמה נוכל להביא בשלב הציבורי? בדיון שהתפתח בחדר, הוסכם כי ניתן יהיה לגייס 150 מיליון שקל. עזריאלי סיכם: "נסו להגדיל את הגיוס המוסדי, ואם נצליח נמשיך לשלב הציבורי".

הסוף ידוע: בשלב הציבורי, ביום חמישי, התקבלו עוד 300 מיליון שקל, ובסך הכל גייסה קבוצת עזריאלי 2.01 מיליארד שקל, כולם ממשקיעים ישראלים. החברה תפתח מחר את המסחר בטקס מיוחד, ותחל להיסחר לפי שווי של 9.5 מיליארד שקל - ההון העצמי בדיוק. החלום להיסחר בת"א־25 נגוז לעת עתה. עזריאלי תיסחר במדד ת"א־100, ותמתין לשעת כושר להפיץ לציבור 5% נוספים מהמניות כדי לעמוד בתנאי הסף של אחזקות ציבור למסחר בת"א־25.

המהלך כולו סבל מ"באד לאק". המכרז המוסדי נפל ביום המשט לעזה, בשיא הסערה הביטחונית והמדינית. האווירה בשוק היתה קודרת, ובכל זאת המפיצים הצליחו, איכשהו, להגיע למחרת, במאמץ נוסף, לגיוס של 1.7 מיליארד שקל.

דוד עזריאלי ליווה את ההנפקה מקרוב. שבועיים קודם החלו החתמים לשלוח מסרים: "כנראה שאין מנוס, חייבים להפחית את השווי בהנפקה". אבל עזריאלי לא רצה לשמוע. בסופו של דבר הוא הסכים להפחתה של 200 מיליון שקל בשווי.

באחד הימים נכנס לחדר צחי סולטן, יו"ר כלל חיתום שהובילה את ההנפקה. סולטן ניסה לשכנע את עזריאלי להפחית עוד במחיר, אבל זה, לפי עדויות, טפח על גבו: "צחי, תירגע. אנשים ימשיכו לבוא לקניונים, גם אם לא נפחית במחיר".

במוצאי השבת שעברה, יומיים לפני ההנפקה, נערכה פגישה ארוכה בין ארבעת החתמים המובילים לראשי החברה. "שלוש שעות ניסינו לשכנע את עזריאלי לבצע עוד הפחתה. אמרנו לו שזה בסך הכל עוד 100 מיליון שקל בשווי החברה", סיפר אחד החתמים.

ל"כלכליסט" נודע כי באותה מוצ"ש כבר עמדו בכירי המנהלים של עזריאלי, עינן וברונשטיין, לצד החתמים. גם הם הצטרפו לניסיונות השכנוע, שאין ברירה וצריך להתגמש בשווי. עזריאלי מצא את עצמו מתווכח שלוש שעות מול החתמים, ומול מנהליו שלו. ובכל זאת, נותר בעמדתו. "אתה צריך להבין, יש למשקיעים המוסדיים אפשרות לקנות גם מניות של חברות אחרות בפחות כסף על ההון", ניסו החתמים לשכנע.

זה לא עזר: "מה זה מניות אחרות? אנחנו שווים יותר מכל חברות הנדל"ן יחד", אמר עזריאלי. "לדעתי, לא תביאו אפילו עוד 1% בגיוס, אם נפחית במחיר. מי שמשקיע בנו רואה מולו 25 שנות עשייה ועתיד גדול, ואני לא חושב שהפחתה של 4% במחיר תשנה לכאן או לכאן".

ההתדיינות נראתה הולכת למבוי סתום. נראה היה כאילו עזריאלי לא ישתכנע לעולם. לבסוף עלתה הצעה מצד החתמים: הם יורידו 50% מעמלות ההנפקה שהיו צריכים לקבל, אם החברה לא תיכנס לת"א־25 - אבל אם החברה תצליח, יקבלו בונוס של 20%. "הוא הבין שאנחנו מוכנים לסכן את הכיס שלנו", סיפר אחד החתמים. עזריאלי הסכים וההנפקה יצאה לדרך בשווי מופחת של הון עצמי.

כשהגיע השלב הציבורי, עזריאלי לא החמיץ הזדמנות לעקוץ את החתמים. כל מעטפה שנפתחה של משקיע לא מוסדי - שרי אריסון, מורי ארקין או משפחת עופר - חשפה הצעה גבוהה משמעותית ממחיר המינימום. עזריאלי הגיב מיד: "אתם רואים? מי שמבין ביזנס, יודע שאנחנו שווים הרבה יותר". גם בסיום ההנפקה הוא שב ואמר לחתמים: "אתם רואים? אני צדקתי".