האדם שחשף את סוד ההצלחה בחיים

"הצלחה היא השקט הנפשי שהוא התוצאה הישירה של סיפוק עצמי מהידיעה שעשית את המירב כדי להיות הכי טוב שאתה יכול להיות".

על המשפט הזה, ועל רבים אחרים שתקראו בהמשך, חתום ג'ון וודן, גדול מאמני הספורט בעולם, שמת בסוף השבוע, בגיל 99. וודן אחראי על אחד משיאי הספורט הבטוחים ביותר - כלומר מאלה שהסבירות לשברם היא הנמוכה ביותר - והוא שבע אליפויות רצופות בכדורסל המכללות.

וודן הוא האבטיפוס למה שכולנו היום קוראים מאמן ספורט, ובאופן מצער במקצת, "מאמן" או "קואץ'" בכלל. הוא נולד ב-1910, בחווה ללא חשמל, וחי בצעירותו חיים שלא היו שונים בהרבה מאלה של המאה ה-19. כאשר הגיע לשיא קריירת האימון שלו, בשנות ה-60' וה-70', כבר היה מעל גיל 50, עם ניסיון חיים רב, ועם הידיעה שהקריירה שלו - והשיאים שמציע ספורט תחרותי - אינם חשובים יותר משאר הדברים בחיים. הוא חי את חייו לפי קוד שהנחיל לו אביו, קוד שוודן (קופירייטר לא קטן), שעליו ביסס את הצלחתו בחיים.

ג'ון וודן (משמאל) וביל וולטון. "הצלחה היא השקט הנפשי שהוא התוצאה הישירה של סיפוק עצמי מהידיעה שעשית את המירב כדי להיות הכי טוב שאתה יכול להיות" | צילום: רויטרס

ואלה שבע הנקודות האמונה שלו: היה כנה עם עצמך; הפוך כל יום ליצירת המופת שלך; עזור לאחרים; שתה עמוקות מספרים טובים, בעיקר התנ"ך; הפוך את החברות לאמנות; בנה מקלט לקראת יום גשום; התפלל להדרכה והוקר תודה עבור מה שבורכת בו מדי יום.

"מאמן הוא אדם שיכול לתקן מבלי ליצור טינה" - וודן הותיר אחריו אינספור משפטי מחץ, ספר כדורסל ידוע, "פירמידת ההצלחה" (שראוי שכל ספורטאי יעיין בו), וגם ספרים אחרים על הצלחה בחיים. כל אלה הפכו אותו, בערוב ימיו, גם לאחד מאותם נואמים שתאגידים מזמינים כדי להגביר את המוטיבציה בקרב ההנהלה (וניתן לצפות בחלק מהרצאותיו ב-TED). ולכן, במובנים רבים, וודן איננו רק מאמן הספורט הגדול, אלא גם ראשון בתרבות האימון האישי. וכלקח שולי לחיינו, זה מראה שגם אנשים אדירים יכולים להשאיר מאחוריהם לא מעט זבל, כחלק מהמורשת שלהם.

אבל וודן היה הרבה יותר מאוסף של קלישאות. ב-21 במרץ 1964 זכה וודן באליפות הראשונה שלו כמאמן, כשהדהים עם חבורת ננסים את דיוק האימתנית, במפגן מוחץ של יכולות אימון. כ-8 דקות לקראת סוף החצי הראשון, בתוצאה 30-27 לדיוק, הוא עבר לאזורית לוחצת. האווירה במגרש, לדעת פרשנים שנכחו במשחק, היתה כאילו מישהו לחץ על מתג: שתי דקות לאחר מכן רצה הקבוצה שלו 16-0, וסגרה את המשחק הלכה למעשה. בתום המשחק, ברגע השיא של הקריירה האישית שלו, ושל רבים מהננסים שאימן, נותר המאמן הוותיק נאמן לדרכו, ומחובר לקרקע המציאות. הוא אמר לשחקניו, "אל תתנו לזה לשנות אתכם. אתם אלופים - תתנהגו כמו אלופים". אחרי הכל, תמיד האמין שמה שאתה כבן אדם חשוב בהרבה ממה שאתה כשחקן כדורסל.

האליפות ב-1964 פתחה רצף שכמותו לא ראה כדורסל המכללות מעולם. באותן שנים מופלאות הוא זכה ב-10 מתוך 12 אליפויות אפשריות. כדי לסבר את העין, בעוד מאמני הקולג' של היום מתגאים ב-4 אליפויות לכל היותר, וודן השלים בארבע פעמים שונות עונה מושלמת, של 30 ניצחונות ללא הפסד אחד. שתיים מאותן עונות היו רצופות וחברו לרצף של 88 ניצחונות רצופים, מה שכמובן מעולם לא שוחזר.

השתנה, השתפר

"הכישלון איננו פטאלי. אבל חוסר היכולת להשתנות עשוי להיות". וודן עצמו השתנה לא מעט באותה תקופה, הגם שהייתה בחייו המאוחרים. השנים הבאות היו שנים סוערות באמריקה, עם עלייתה של התנועה האזרחית ושל ילדי הפרחים. בעשור השישי והשביעי בחייו, הצליח וודן להתאים עצמו לרוח התקופה ולקשור קשרי אב עם דמויות מסוגננות ודעתניות כביל וולטון ולו אלסינדור (קארים עבדול ג'אבר).

גם מבחינת המערכת בה נמצא, ההשפעה של וודן ניכרה באופן ברור: מאותה קבוצה אלמונית, שהפתיעה בגמר את דיוק הפייבוריטית ב-1964, UCLA, אחת האוניברסיטאות הגדולות באמריקה היום, הפכה למעצמת כדורסל, ששואבת כישרונות ענק כאלסינדור וכוולטון, מי שנחשב עד היום לאחד משחקני הקולג' הגדולים ביותר בכל הזמנים.

בנוסף, הוא המשיך להיות חלק מהמערכת שנים רבות לאחר שפרש מאימון, ועד לפני שנתיים עדיין היה פנים קבועות במשחקים. זאת ועוד, בניגוד לרד אורבך, המאמן האגדי של הסלטיקס, שזכה ב-11 אליפויות ב-13 שנים, וודן עשה זאת במסגרת הקולג', בה בכל 4 שנים מתחלף הסגל לחלוטין, ודבר זה הופך את ההישג שלו לא רק בלתי נתפס, וחסר כל בסיס להשוואה מול קבוצות אחרות, אלא גם כמופת ליכולת הכי חשובה של מאמן: להתאים את עצמך לשינויים.

למעשה, וודן לקח 3 קבוצות שונות לחלוטין לאליפויות מרובות, ועשה את זה כאשר כל עולם כדורסל המכללות מסמן אותו ואת הקבוצות שלו, ועושה כל שביכולתו כדי להפיל אותם. יש מועדונים - וגם מדינות - שמגיבים למטרה על הגב שלהם ביהירות, שחצנות, והאשמה בשנאת חינם.

וודן, וזו אולי גדולתו האמיתית, פשוט התרכז בעצמו, והכין את שחקניו טוב יותר לכל משחק ומשחק, אחרי הכל, הוא היה שריד של העולם הישן, שהתנהג באותה צניעות ופשטות שנפוצות בעולם ממנו בא, והתייחס קודם כל לעצמו ולשחקניו, ורק לאחר מכן לשאר העולם. או במילותיו: "אל תיתן למה שאתה לא יכול לעשות להפריע למה שאתה יכול לעשות".

• "הכישרון הוא מתנת האל - היה צנוע. תהילה היא מתנת האדם - היה אסיר תודה. היהירות היא מתנה עצמית - היה זהיר".
  

• "יכולת היא העושר של האדם העני".
  

• "מצוקה היא מצב בו האדם יכול בקלות להכיר את עצמו - שכן הוא משוחרר ממעריצים אז".
  

• "אל תיתן למה שאתה לא יכול לעשות להפריע למה שאתה יכול לעשות".
  

• "הדברים מסתדרים הכי טוב לאלו שיודעים לעשות את הכי טוב עם איך שדברים מסתדרים".
  

• "הצלחה היא השקט הנפשי שהוא התוצאה הישירה של סיפוק עצמי מהידיעה שעשית את המירב כדי להיות הכי טוב שאתה יכול להיות".