אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: מה באמת עושה הרשת למוח שלנו? צילום: shutterstock

דו"ח טכנולוגי: מה באמת עושה הרשת למוח שלנו?

על השאלה הזאת מנסה לענות ספרו החדש של ניקולאס קאר; צבא ארה"ב שם ידו על המקבילה האמריקאית של ענת קם; ולורד (ובלוגר) בריטי נגד חברות התוכן שסוחטות את משתפי הקבצים

07.06.2010, 12:31 | יוסי גורביץ

"האם גוגל מטפישה אותנו?"

זו היתה כותרת מאמרו החשוב של ניקולאס קאר שפורסם ביולי 2008. הכותרת היתה מטעה – עוד הוכחה לטענתו של קאר – מכיוון שהמאמר עצמו עסק לא גוגל אלא ברשת כולה: זו שמאלצת אותנו לקרוא פחות, גורמת לנו לחוסר מנוחה כאשר אנחנו נמצאים מול טקסט ארוך, מציגה יותר מידע – אבל מרדדת אותו, ואותנו.

קאר הפך בינתיים את המאמר שלו לספר, The Shallows, והניו יורק טיימס מוצא יותר ויותר סימנים שלתזה שלו יש רגליים. אוטופוסטים-של-רשת לא אוהבים את קאר ואת התפיסה שלו, מסיבות מובנות, אבל גם הם נאלצים להודות שמבנה המחשבות שלנו משתנה – שבמובנים מסוימים, אנחנו מניחים לרשת לתכנת אותנו מחדש.

הבעיה העיקרית היא הצפת המידע והסחת הדעת. הניו יורק טיימס מדווח על בעל חברת סטארט אפ, בשם קורד קמפבל, שלמשך 12 ימים לא הבחין בהצעת רכישה לחברה שלו שנחתה בתיבת המייל שלו. קמפבל הצליח להציל את העסקה, אבל הוא, כמו כולנו, עדיין סובל מהצפה חמורה של חומר.

קמפבל מתכנת ולכן ההצפה שלו חמורה יותר מהמקובל, אבל כל אזרח מהמעמד הבינוני במדינה מערבית מוצא את עצמו מופצץ שוב ושוב במיילים, מסרונים והסחות דעת אחרות. במקרים קיצוניים, כמו אלה של אנשים ששולחים מסרונים תוך כדי הליכה, זה יכול להיגמר בדריסה ומוות. במקרים יומיומיים, מדובר בהפרעה שיטתית למחשבה ובפגיעה ביצירתיות. משהו חדש נוצר כאן, ואנחנו עדיין לא יודעים איך להתמודד איתו. מומחה מוח מזהיר שאנחנו מבקשים מהמוח לעשות דברים שהוא לא נועד לעשות, ושיהיו לכך השלכות. הגיע הזמן לדבר על זה.

אנחנו עדיין לא יודעים איך להתמודד עם הצפת המידע. המחשה, צילום: shutterstock אנחנו עדיין לא יודעים איך להתמודד עם הצפת המידע. המחשה | צילום: shutterstock אנחנו עדיין לא יודעים איך להתמודד עם הצפת המידע. המחשה, צילום: shutterstock

כל מעשה טוב ייענש

לפני כחודשיים חשף אתר הסקופים וויקיליקס סרטון שהפנטגון ניסה להסתיר במשך שנתיים: הוא הראה כיצד ירו מסוקי הצבא האמריקאי למוות בשני עיתונאים של רויטרס, כאשר החיילים מפגינים ששון קרב יוצא דופן; בין השאר, הם יורים למוות באנשים פצועים, כשהם מתחננים לאחד מהם שיעשה להם טובה וירים נשק, כדי שיהיה להם תירוץ לירות בו.

החשיפה הזו היוותה פאדיחה קשה ליחסי הציבור של צבא ארה"ב, ועל כן עשו המנגנונים הצבאיים כל מאמץ כדי לחשוף את המדליף ולבוא איתו חשבון. לפני כשבועיים הם הצליחו: המקבילה האמריקאית של מצ"ח, ה-CID, שמה את זרועה הארוכה על רב"ט ברדלי מאנינג, בן 22.

הצדק הצבאי קשוח במיוחד כלפי אנשים שחושפים את האמת ומציגים את הכוחות המזוינים באור נפשע או, גרוע מכך, נלעג, ולכן מאנינג – שככל הנראה מוחזק בבידוד – צפוי לעונש קשה. בניגוד למקבילתו הישראלית, ענת קם, מאנינג לא נחשף באמצעות האתר שבו פרסם את המידע: וויקיליקס שמרו היטב על זהותו. ככל הנראה הוא התרברב באוזני האקר כלשהו, אדריאן לאמו, על כך שביצע ארבע הדלפות שונות, בהן חשיפת המסמך הצבאי שהגדיר את וויקיליקס עצמו כאיום, והדלפה של לא פחות מ-260,000 (!) שדרים דיפלומטיים, שלדברי מאנינג הסגירו פעילות נפשעת של מחלקת המדינה. הוא נשמע די נלהב, בהתקשרות שלו עם לאמו, מהעובדה שהוא נחשף למידע סודי. לאמו מיהר להסגיר אותו וצפוי להעיד נגדו. המשך יבוא.

"סחיטה ברשות החוק"

חברות התוכן מצאו בשנים האחרונות דרך נוחה להתמודד עם פיראטים: הן שולחות מכתב התראה לאיזה מסכן, על סמך כתובת ה-IP. שלו, ותובעות ממנו לשלם להן מיד 500 עד אלף ליש"ט, או לספוג תביעה. רוב האנשים משלמים מיד.

למה? כפי שאמר הלורד לוקאס מקרוּדְוֵול ודִינְגווֹל – לורד בריטי, בלוג ובכלל דמות צבעונית במיוחד – מדובר ב"סחיטה ברשות החוק". עלותו של משפט עשויה להגיע ליותר מ-10,000 ליש"ט, מעבר לעוגמת הנפש ולבזבוז הזמן.

בארה"ב, מכתבי איום כאלה מגיעים מכל מיני קבוצות תעשייה, והמטרה שלהן היא הפחדה. בבריטניה, תעשיית התוכן ביצעה הפרטה זריזה והעבירה את הנושא לכמה חברות של עוכרי דין, שהידועה שבהן היא ACS. האחרונה הודיעה בעליצות לאחרונה שמזימת ה"הפחד וגבה" שלה כבר הכניסה לה יותר ממיליון ליש"ט. לא רע בשביל מכתב איום בנוסח קבוע שמשוכפל כמה אלפי פעמים + הוצאות דיוור.

יתר על כן, במקרים רבים מכתבי האיום נשלחים לקורבנות הלא נכונים – אחד המעשים הדוחים ביותר של אתר הטורנטים פיראט-ביי הוא ערבוב כתובת IP חפות מפשע ברשימת הנכנסים לאתר שלהם, מעשה שמיועד במכוון להפליל חפים מפשע ולהקשות על מערכת החוק למצוא את האשמים – ומבדיקות שביצע הבי-בי-סי, עולה שעד כה ACS לא טרחה לתבוע אף אחד. למה לה? סחיטה יעילה הרבה יותר.

כתוצאה מכך, זכתה ACS לכבוד המפוקפק של אזכור בשמה בפרוטוקולים של בית הלורדים, ולורד לוקאס העלה הצעת חוק, שהשם הלא רשמי שלה הוא חוק ה-ACS, במטרה להפסיק את הבריונות. יש לקוות שזה יעבוד.

קצרצרים

סמלי פייסבוק שהסתתר מאחורי הקפוצ סמלי פייסבוק שהסתתר מאחורי הקפוצ'ון של צוקרברג | מקור: valleywag.com סמלי פייסבוק שהסתתר מאחורי הקפוצ

דיווחנו בשבוע שעבר על התקף ההזעה שאחז במארק צוקרברג כשנאלץ להשיב לשאלות קשות, התקף כה חמור עד שהוא נאלץ לפשוט את הקפוצ'ון הקבוע שלו. ובכן, עם הסרת הקפוצ'ון נחשף סימן מיסטי לא ברור על פנים הבגד, והוא העסיק משמעותית את הבלוגוספירה הטכנולוגית בימים האחרונים. בעליל מדובר בסגידה לכוחות אפלים - שר הגיהנום הבכיר ממון ודאי מעורב - והמדור לא יתפלא אם הכת של צוקרברג מעורבת גם בהקרבת פרטיות.

דיווחנו לפני כשבוע על כניעתה של פייסבוק לפקיסטן, בכך שהסירה עמוד שבו הומרצו הגולשים לצייר את דמותו של מוחמד תמורת הפסקת החסימה הפקיסטנית על האתר. שכנתה המפגרת תמידית של פקיסטן, בנגלדש, הטילה איסור דומה על פייסבוק כמה ימים אחרי האיסור הפקיסטני – ובאיחור דומה, היא גם מסירה אותו. מאחר שפייסבוק כבר נכנעה לפקיסטן, היא לא היתה צריכה לכרוע ברך גם מול בנגלדש, מה שהיה באמת מביך.

חברת AT&T הודיעה בשבוע שעבר על כך שהיא מפסיקה את החגיגה של אכול-כפי-יכולתך ברשת הסלולרית שלה, ומעתה יצטרכו המשתמשים לרכוש חבילות גלישה מוגבלות. הצעד יועיל ככל הנראה למשתמש מן השורה אבל ייסר בעקרבים את המשתמש הכבד, "חזיר הפס הרחב" כפי שמעדיפה AT&T לכנות אותו. עכשיו הגיעה שעתם של מפתחי האפליקציות לצווח ככרוכיות: לטענתם, ההחלטה של AT&T תפגע אנושות במפתחים, משום שחלק גדול מהאפליקציות שותות פס רחב מהר יותר מכפי ש-BP מזהמת את מפרץ מקסיקו. משתמשים יפסיקו, הם מייבבים, להשתמש במוצרים הבזבזניים שלהם. עצה: חשבו על זה כעל משבר אנרגיה ובנו אפליקציות בזבזניות פחות. עצה למתקדמים: עשו משהו מועיל יותר מאשר למצוא דרכים נוספות לבזבז את הזמן שלנו.

דברים רעים עוברים על יאהו ב... או, אלוהים, העשור האחרון. הבעיה העיקרית שלה היא שהיא לא מצליחה להחליט מה היא ומה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. לגוגל, לאפל, לפייסבוק – להן אין בעיה כזו. ליאהו יש. עכשיו היא רוצה ללכת בעקבות גוגל ולפתוח מין באזז משלה, להפוך את תיבת המייל שלה – והמייל של יאהו הוא פרויקט מוצלח – ל"חברתי". כמו גוגל, היא מתכוונת לדרוש מהמשתמשים להודיע שהם לא רוצים חלק בפרויקט המשונה הזה, שאם לא כן היא תהפוך אותם לחברתיים בעל כורחם. ב-EFF, ארגון זכויות הגולשים הוותיק, מזהירים מהתוצאות הצפויות.

סוני יצרה אבטיפוס של משקפיים חדשים, שמתעדים כל פרט בחייו של השוטה שהסכים לחבוש אותם. הם עוקבים אחרי תנועות עיניו, כדי לדעת מה מושך את תשומת ליבו, ורושמים. יש גם מצלמה, כך שהכל יהיה מתועד. כל זה חלק מהז'אנר החדש והדוחה של lifeblogging, שיהפוך את כולנו לנרקיסיסטים אקסהביציוניסטים – או, על כל פנים, לאנשים שנאלצים לחלוק עולם עם ערימה גדולה והולכת של כאלה. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות