דו"ח טכנולוגי: לוחמי דור הפייסבוק

מוות בלתי נראה

תולדותיה של התרבות היא, במובנים רבים, תולדות ההתרחקות מן המראה הפומבי של המוות, במיוחד זה שהאדם עצמו גורם. הוצאות להורג היו בעבר בידור פומבי להמונים, היום, הן מתבצעות בצנעה, עם הודעה מאופקת לעיתונות. התליין כבר לא נושא חרב או גרזן – אלא אם הוא בערב הסעודית – אבל יש לו תואר דוקטור, והוא מזריק לך משהו שקט. המלחמות של המאות הקודמות, שבהן עדיין יכולת לראות את פניו של האויב שמולך מתרסקות לרסיסים שברירי שנייה לאחר שלחצת על ההדק, הוחלפו במלחמות ארטילריה וחימוש חכם.

הטייסים האמריקאים מעל טוקיו, בהפצצה האיומה ההיא ששרפה למוות 100,000 מתושביה של עיר הנייר והעץ, הקיאו במטוסיהם; ריח הבשר החרוך טיפס לגובה 30,000 רגל. הנאצים עברו מטבח ביהודים באמצעות ירייה – שבה הרוצח רואה היטב את קורבנו, לעתים ניתז עליו דמו - להשמדה תעשייתית באמצעות גז, מבוצעת על ידי בני עמים זרים כאשר הניקיון מתבצע על ידי היהודים עצמם, אחרי שהימלר קיבל דו"חות חד משמעיים שהרצח הזה גורם נזק פסיכולוגי בלתי הפיך לאנשיו.

לא סביר שיש הרבה טייסים היום שיוכלו לעמוד בריח בשר חרוך. זה היה עידן אחר, משני הצדדים. הפצצה, היום, היא משהו כירורגי, רחוק, מנותק, נקודה כלשהי על מסך. הניו יורק טיימס מקדיש הבוקר כתבה ארוכה ל"לוחמי דור הפייסבוק", צעירים שלא מזמן הפעילו שלל גאדג'טים וגם היום הם מפעילים כאלה – מל"טים.

הכתבה של הניו יורק טיימס, באיסטניסיות מסוימת, מתמקדת במל"טים שתפקידם לזהות סכנות האורבות לחיילי האימפריה האמריקאית בדרכם לאחת המשימות חסרות התוחלת ביותר – "להשכין שלום" באפגניסטן. "השכנת שלום" היא ביטוי רומאי במקורו, וההיסטוריון טקיטוס הגדיר את משמעותו היטב בפי ברברי נואש, נלחם מול לגיונות כשהים בגבו: "לשוד, לשחיטה, לביזה, הם נותנים את השם הכוזב ‘שלטון’; הם עושים שממה וקוראים לה ‘שלום’”.

הניו יורק טיימס מעדיף שלא להסתכל על השימוש שבגללו התפרסמו המל"טים: ירי מרחוק, מבלי שהיורה מסתכן כלל או רואה את פניו של האדם שהוא מחסל. גם בזה עוסקים בני דור הפייסבוק. הם לא רואים את האויב; אולי כך, חושבים מפקדיהם, הם יינצלו מהנזק הפסיכולוגי שבהרג.

בכלל לא בטוח. דברים כאלה חוזרים, בדרך כלל בשעה בלתי צפויה. להריגת אדם אחר יש משמעות פסיכולוגית עמוקה – זה אחד הדברים שמבדילים בינינו ובין הפסיכופטים. כפי שכתבה היטב נילי אושרוב בהקשר דומה:

מה ראית, מה ירית, מי יידע

בתי, את בוכה? את שותקת.

שלא נתעורר בלילות חרדה

ונשמע את בתנו צועקת.

הם מפלים גם אסייתים

ארצות הברית ערה כעת במיוחד לסימני גזענות, לאחר שמדינת אריזונה העבירה חוק שקובע שאם אתה נראה שחום במיוחד, זו עילה מספקת לשוטר לדרוש ממך להציג מסמכים. אפל, חרשת-צלילים גם בימים שתיקונם, הצליחה ליפול לבור יח"צ גם בתחום הזה.

התובע הכללי של ניו יורק הורה לפתוח בחקירה בחשד לגזענות כנגד אפל, לאחר שכמה וכמה אזרחים בעלי חזות אסייתית – סינים, בעיקר - התלוננו שהם זכו ליחס מפלה מהחברה בחנויות שלה: הם נדרשו להציג מסמכים מזהים, העובדים בחנות לעגו לאנגלית שלהם – וסירבו למכור להם אייפדים. חברת מועצה מקומית בניו יורק שלחה גם היא מכתב זועם לחברה. מכשיר קסום, מהפכני וגזעני?

מקורות באפל – תגובה רשמית, כמובן, אין – טוענים שמעשיה הוצאו מהקשרם, שבכלל לא מדובר בגזענות אלא בניסיון למנוע מתושבי אסיה לרכוש אייפדים רבים כדי למכור אותם בארצות מוצאם. מדובר, טוענים שם בעקשנות, ביוזמה קצרת יומין שבמסגרתה חילקה אפל "שאלונים" בחנויות שלה, כדי לזהות מבריחי אייפד. בכל מקרה, אומרים באפל, הם הפסיקו לבצע את ה"תחקירים" האלה. רק זה היה חסר לה בסין, אחרי פרשת פוקסקון.

ההיסטוריה הסודית עולה לרשת

מדי כמה שנים צריך לכתוב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה מחדש, כי צצים מסמכי "אולטרה" נוספים. למשל, כיום ברור למדי שכמה מהניצחונות הרוסיים הגדולים – קרב קורסק, למשל – התבססו על העובדה שהרוסים קיבלו מהבריטים את תוכניות הקרב הגרמניות.

ובכן, הסיפור ארוך ומפותל. הגרמנים השתמשו במכונות הצפנה שכונו אניגמה, שנחשבו כבלתי ניתנות לפיצוח. כדי לשים את ידם על השדרים שהוצפנו באמצעות האניגמה הקימו הבריטים – בסיוע נרחב של אנשי המודיעין הפולני, שנמלטו ממולדתם ובאמתחתם מכונת אניגמה – את פרויקט "אולטרה", וגייסו לטובתו את טובי המתמטיקאים שישבו ופיצחו את הקוד. לשם כך הם השתמשו במחשבים פרימיטיביים, מחשבי קולוסוס. מאז ועד היום, כוח-מחשוב הוא הכלי העיקרי של מודיעין האותות.

הבריטים, בניגוד לרוסים, תמיד היו דו משמעיים כלפי המרגלים שלהם. היתה תחושה ש"ג'נטלמנים לא קוראים דואר של אחרים" (ההצהרה המטומטמת עד כאב הזו נאמרה דווקא על ידי שר ההגנה האמריקאי סטימסון). הבריטים נשענו על "אולטרה" לשם הניצחון, אבל לא אהבו לדבר עליו. עד שנות השבעים, הם אכן לא דיברו עליו. גם אחר כך, הפגינה המלכה קמצנות כלפי הפרויקט, והמוזיאון שלו בקושי שורד.

עכשיו נחלצה HP לעזרה, והיא עומדת לבצע דיגיטציה של כל החומר של אולטרה – הכל כולל הכל. ואחרי שהמסמכים ייסרקו, הם גם יועלו לרשת. מה שאומר שהמון זבל מיותר יציף אותנו – כולל עשרות אלפי שדרים של צוללות גרמניות על מיקומן בעת שקיעה וזריחה, מידע שסייע מאוד לפיצוח הקוד – אבל ככל הנראה, הולכות להופיע גם כמה פנינים בלתי צפויות.

ד"ר פרנקנשטיין, האם תואיל להסביר את בקשת התקציב הזו?

אחד היתרונות של תקציב ההגנה האמריקאי הוא שמכיוון שהוא פסיכי בגודלו – סנאטור אמריקאי כלשהו כבר אמר ש"פה מיליארד, שם מיליארד, ובתוך כמה זמן אתה מדבר על כסף אמיתי" – הוא יכול להמטיר כמה אגמי דולרים על דברים לא ממש הכרחיים.

אחד מהם הוא DARPA, סוכנות המדענים המטורפים – או, אולי מדויק יותר לומר, המהנדסים המטורפים – של הפנטגון. אנחנו מדברים על האנשים שהביאו לכם את האינטרנט, אבל גם את הטנקים החכמים ועכשיו עובדים במרץ על זומביפיקציה של חיילים.

מאז פיגועי ה-11 בספטמבר עלה תקציבה של דארפה ב-50%, והיא כבר הצליחה להראות כמה שטיקים מרשימים, כמו מטול רימונים שמזהה את מיקומה המדויק של מטרה, גם כזו שמסתתרת, ויורה את הרימון ישירות אליה (המון ידיעות צבאיות היום, כמסתבר. יש עוד אחת בקצרצרים). הסוכנות מנסה בשנים האחרונות להפוך את עצמה לישימה ככל האפשר מבחינת המסכנים שמנסים לעשות את מה שאף אחד, מאלכסנדר מוקדון והלאה, לא הצליח לעשות: לשלוט באפגניסטן.

אבל הסנאט האמריקאי חושש שיותר ויותר מחקרים של דארפה הם מחקרים כלליים, שבהחלט ייתכן שיועילו לאנושות בשלב כלשהו, אבל לא מסייעים במיוחד לחייל שנמצא ברגעים אלה ממש בשוחה בקנדהאר או בפאלוג'ה. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא החליט על קיצוץ – קטן, אמנם, רק 143.4 מיליון דולר – מתקציבה. אם הפלא הבא לא יתגשם, אתם יודעים עכשיו את קוצר הראייה של מי להאשים.

קצרצרים

אח"י חנית, מאחוריך: חיל הים הבריטי המפואר השיק (נזכיר שזה השימוש המקורי של המילה) במבוכה מסוימת את המשחתת החדשה דאונטלס, "חסרת הפחד". חוסר פחד הוא מתכון שמבטיח חוסר הישרדות, וכדי לוודא שסיכויי השרידה של הדאונטלס יהיו נמוכים עוד יותר, היא מושקת למרות שמערכת טילי ההגנה שלה לא עובדת. הניסויים של מערכת Sea Viper נכשלו עד כה. אולי הם יצליחו בעתיד, אבל בינתיים הדאונטלס מסתובבת בימים כשהיא חמושה בשווה ערך של רובי פיינטבול. הקצינים שלה צולמו נושאים חרבות; כנראה שהם יודעים למה. כל זה בא להזכיר שהכסף הגדול בטכנולוגיה לא נמצא באיזה סמארטפון או דפדפן, אלא בקרן השפע של משרדי ההגנה השונים. הטריק – שומעים, יצרני "כיפת ברזל"? – הוא לשתות את הכסף ולא לספק את הסחורה. הם תמיד ירצו עוד.

הניו יורק טיימס מחפש מתנדבים לניסוי בהתנתקות מתקשורת. זה יכול להיות ניתוק טוטאלי ומעבר למנזר טיבטי שמתקשר עם העולם החיצון באותות עשן מהמקדש שלו שהוצת על ידי חיילים סינים, אבל יכול להיות גם התנתקות מהסלולר לסוף שבוע או התנתקות מהרשת לשבוע. המטרה היא לעקוב אחרי חוויית החסר בחיבור, והמשתתפים מתבקשים לצלם סרטון וידיאו בסוף תקופת ההתנזרות. המוצלחים שבהם יפורסמו על ידי הניו יורק טיימס.

לאו טק: קסדות הופכות ליעילות פחות כאשר יש בהן סדק. הבעיה היא שהבעלים לא תמיד מודעים לסדק, ועשויים לחשוב שחתיכת הפלסטיק חסרת התועלת שהם שמים על הראש אכן תגן עליהן. נמצא פתרון: קסדות עשויות מפולימרים שכאשר הם נסדקים, הם מתחיל להסריח. כגודל הסדק, גודל הסירחון. התועבה אמורה לעלות לא מעט כסף, אבל רוכבי אופניים הם ציבור קטן וחובב גאדג'טים, כך שכנראה יש לזה שוק.

חדשות רעות: חוקרים בריטים בחנו את מצב בריאותם של גיימרים, והגיעו למסקנות שבעדינות נקרא להן לא חיוביות. "לגיימרים יש יכולת תגובה של טייסים אבל גוף של מעשנים כבדים", אמרו החוקרים. ולא סתם מעשנים כבדים, אלא כאלה בני שישים. הוסיפו לכך את המחקר שטען שישיבה ארוכה מקצרת את חייך, ובכלל לא בטוח שגיימרים יגיעו לגיל 60.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"