תשקיף: יצחק היקר

קשה שלא לחבב את יצחק תשובה. לאורך השנים שבהן חשבון הבנק שלו הולך ותופח הוא מצליח לשמור על תדמיתו כאיש עסקים עממי, אחד שמדבר בגובה העיניים, סחבק שגם אם מקנאים בו - הקנאה אינה מצהיבה לשנאה. תשובה הוא מיליארדר שהישראלי מוכן לפרגן לו. בארץ אוכלת עשיריה, מדובר בתופעה ייחודית. תשובה הפך את עצמו לטייקון המחמד שלנו.

שפע נתונים פיזיים מסייעים לתדמית הזו: הפרצוף העגלגל, ההקרחה הישראלית, כרס הפוליטיקאים, העובדה שגם בחליפה מחויטת בפתיחת הפלאזה הוא נראה כמו האבא המיוזע של החתן, הדבקות באשה בגיל המתאים לגילו, שנראית כמו האמא האהובה של כל אחד מאיתנו. תשובה לא משדר אצילות קרירה מהזן הרקנאטי, סחבקיות דנקנרית מאולצת או פרחיות אילן בן־דבית קלילה. תשובה הוא מי שרובנו מבינים שבבוא היום ניראה כמוהו, רק בלי הכסף.

יצחק תשובה | צילום: בלומברג

חשוב לתשובה שנאהב אותו. משם הוא שואב את כוחו, והוא משקיע המון כדי לשמר את האהבה הזו. מודע לרגישות המקומית הוא נמנע מגינוני עושר מוחצנים, אין לו נהג צמוד, משרדיו מרוהטים ברישול, הוא אינו מתבטא בעניינים שנויים במחלוקת והוא נגיש פי כמה בהשוואה לטייקונים מסדר הגודל שלו. בהתראה של שעה הוא מסוגל לקפוץ למסעדת פועלים דרום תל־אביבית כדי להיפגש עם אחרון העיתונאים. ביום השקת הפלאזה בניו יורק הוא הקדיש כמעט שעה לתיקון הנאום שנכתב בעבורו כדי להבטיח שאיש לא ייעלב מכך שלא הוזכר, או מאזכורו באופן הלא נכון.

כשהוא מתראיין, לעולם יוזכרו חזון הפיכת הנגב לריאה ירוקה או תעלת הימים שתשכין שלום עם אויבינו. בכישרונו הוא מסוגל לפזר קלישאות בשכנוע עצמי כה עמוק, עד שגם המאזין הציני ביותר לא נותר אדיש. גם אם אנו מניחים שלא ייצא מזה כלום, אנחנו מאמינים לכוונות שלו. את היותו "מזליקו", שניצל בעור שיניו מהמשבר ומוצא גז בכל מקום שהוא מניח בו את המקדח שלו, הוא זוקף לזכות השוכן במרומים. אבל אפילו כשהוא מודה לאל, הדתיות שלו אינה מאיימת. דתיות מסורתית, לא מהזן הרנטגני המטופש.

סיפור המסגרת שלו הוא ז'אנר ייחודי של סרט בורקס הוליוודי: צ'ארלי וחצי בוול סטריט. ילד מעברה שגדל בחדר עם עוד עשרה בני משפחה, יצא לפרנס בגיל 12, עשה את הלירה הראשונה כקבלן בקו ברלב, נאבק על עסקים והכרה מול משפחות האצולה האשכנזיות, וסיים כמיליארדר אנרגיה ונדל"ן שמחזיק בין השאר במלון המפורסם בעולם ובעתיד הכלכלי של מדינת ישראל. "הכל בידי שמים", הוא יאמר על רקע כתוביות הקרדיטים שמתחילות לרוץ. מוזיקה, סוף.

כדי להבטיח שהוא ימשיך לחיות בסרט הנכון, תשובה מעסיק מערך שלם של מומחי תדמית, שתמורת אלפי דולרים בחודש מכרכרים סביבו וסביב עסקיו. לא פחות משלושה משרדי יחסי ציבור עוסקים בחברת דלק אנרגיה ובקידוחי הגז שלה, לא כולל שעיה סגל שמלווה את תשובה כיועץ תקשורת אישי, ועידן ולס שמתאם בין כולם ומיישר את המדיה שעליה תשובה צועד.

על כל אלה מתווספת מתת אל של אינטליגנציה רגשית גבוהה במיוחד וחושים אנושיים חדים. הוא מצליח לגרום גם לאנשי העסקים ופקידי הממשלה הרציונליים ביותר לעשות בסופו של דבר את מה שהוא רוצה. בזכות החיבה כלפיו הוא מצליח למכור לנו מים וגז ונדל"ן ומכוניות ואג"ח מדשדשות בלי שנכעס. זה הופך אותו לאיש העסקים מהמתוחכמים ביותר שפועלים כאן, אם לא המתוחכם שבהם.

בשבועות האחרונים אירעה תקלה. הצורך של תשובה שיאהבו אותו מתנגש ברצון שלו לגרוף את המיליארדים שטמונים בבועת הגז שבים. הרבה מאוד מיליארדים עומדים על הפרק - יותר משעמדו אי פעם בהיסטוריה העסקית הישראלית. ההערכות הן שמתגליות הגז ניתן יהיה להפיק הכנסות של יותר מ־300 מיליארד שקל. תשובה, באמצעות חברות בשליטתו, מחזיק ב־45% מכל זה. משהו כמו 140 מיליארד שקל. אלה סכומים בלתי נתפסים בקנה המידה של העושר הישראלי. האמת, גם העולמי.

בקרב על שיעור התמלוגים שתקבל המדינה מתגלית הגז, תשובה ייפגע בכל מקרה. או שהתדמית תיסדק, או שהוא יוותר והמדינה תגרוף נתח גדול יותר. בינתיים נראה שהטייקון בחר להקריב את התדמית. הוא אמנם מקפיד לדבר על התגלית מהזווית הלאומית ומברך על כך ש"הפכנו את המדינה לשחקן בינלאומי חשוב" ומבטיח ש"נביא אותה להישגים אדירים". אבל בפעם הראשונה הוא גם תוקף ואומר ש"לא יעלה על הדעת שינהגו בנו כמו בקובה". לך תשכנע את הציבור שכאן זה קובה, כשבכל מקרה יישארו בידיך מיליארדי דולרים.

ביום ראשון השבוע, בהודעה בהולה שלא תוכננה היטב, הכריז תשובה על פרישה והותרת הניהול בידי בנו אלעד. לא פחות. גם ב"ידיעות אחרונות", שם פורסם הראיון, כנראה לא כל כך האמינו, ומה שיכול היה להפוך לכותרת שתרעיד את עולם העסקים זכה ללא יותר ממסגרת קטנה. "אתפנה לחיים הציבוריים... אתרום מהוני לטובת הציבור, אבל עוד לא גיבשתי את הדרך המדויקת לעשות זאת", הבטיח תשובה, ובפעם השנייה בתוך שבוע קרה לו משהו שלא קרה לו הרבה שנים: לא מאמינים לו. גם בקרב על מיקום אתר קליטת הגז הפך תשובה, נגד רצונו, לאיש הרע. כעת כבר ברור שמשהו עקרוני בהתנהלות התדמיתית נסדק - ודווקא כשלתדמית תפקיד חשוב מאי פעם.

מפתיע שתאוות המיליארדים היא שמכתיבה כעת את הדרך. נדמה שהיה חכם יותר להצהיר כי למען חזון יישוב הנגב, למשל, דלק לא תתנגד להגדלת התמלוגים למדינה. ממילא הגדלה כזאת היא הליך מאוד מורכב. אבל את הקרב הזה היה מנהל בעבורו השותף האמריקאי הגדול, או איזה מחזיק תעודת השתתפות ישראלי קטן. תשובה היה יכול להתפנות בנחת לממש את יתר זיכיונות החיפוש שלו. אבל בסופו של דבר, יותר מהכל, גם טייקון המחמד הוא איש עסקים רודף ממון.